כשהאזרח שומע את המילה "סייבר", המון מחשבות מטרידות את מנוחתו, והן מעורבות באמוציות שמקורן בנרטיב שבור. אנחנו שומעים קול מתכתי בטלפון, והופ, ישר "מאזינים לי", אם המסך מחליף צבע, "פרצו לי לטלפון", כשאנחנו מקבלים לינק, תמונה או קובץ - רובנו חוששים לפתוח אותו מחשש שתיכנס לנו רוגלה לנייד.

בתחילת 2025: רשות המסים תחייב גביית מע"מ מטיפים למלצרים
דין מג'דל שמס כדין תל אביב: המלחמה בעיני הבורסה לניירות ערך

אבל הסיפור יותר מורכב. כדי להבין מה זה סייבר והקשר לפרטיות, אנחנו קודם כל צריכים להבין תהליכים היסטוריים. שלוש אבני דרך משמעותיות יעשו לכולנו סדר בנרטיב של אחת הקהילות המושמצות - קהילת הסייבר.

אבן הדרך הראשונה היא זכויות יסוד שלנו, האזרחים. אבן הדרך השנייה היא האבולוציה של האזנות, מה שמכונה "האיש שבאמצע" - Man
in the middle. והשלישית היא ההתפתחות הטכנולוגית מהצפנה ועד אנטי וירוס.

בוא נדבר על אבן הדרך הראשונה - זכויות יסוד. על פי הפילוסוף תומאס הובס היחסים בין האזרח למדינה מושתתים על ביטחון. הממשל ידאג לביטחון האזרחים, ובתמורה יציית האזרח לחוקי המדינה, תהיה אשר תהיה, ויוותר במידת מה על חלק מזכויות מסוימות - החוזה הסוציאלי.

לצורך הדוגמה, אנחנו קמים בבוקר, מתלבשים ונוסעים לעבודה. בסוף החודש אנחנו מקבלים שכר עבור העבודה, וחלק ממנו הולך למדינה -
מסים. מצד אחד הרווחנו את הזכות להשתכר, ומצד שני עלינו לוותר על חלק מהשכר לטובת ביטחון וסדר.

בהמשך נבין שכך גם הדברים פועלים בנושא סייבר. אבן הדרך השניה היא האבולוציה של האזנות הסתר. קצת לאחר המצאת הטלגרף בשנת
1864 סוחר מניות בשם די.סי וויליאמס הבין שאם יאזין לטלגרף ויסחור במידע של חברות פיננסיות הוא יעשה הון רב, והוא החל למכור את המידע לסוחרי מניות.

הוא התעשר מאוד, וגם היה האדם הראשון שהורשע בסחר במידע. מיד לאחר מכן הומצא הטלפון. אז מדינות הבינו שעליהן לטרגט ולהאזין לשיחות בין חשודים כדי למנוע פשע או טרור ולפענח אותם. כך נולד המושג "האיש שבאמצע".

בשנת 1993 הומצא הסמארטפון הראשון על ידי חברת IBM , וזה שינה לחלוטין את כללי המשחק. מדינות לא יכלו להאזין יותר לשיחות,
שכן המידע הפך מוצפן (המידע מועבר בצורה משובשת שמאוד קשה להחזירו למקור או לכל הפחות נדרשים לכך אמצעים כלכליים אדירים).

זו הייתה נקודת שיא לפשע והטרור, ממש גן עדן, הואיל והם הבינו שהם יכולים לעשות ככל העולה על רוחם ואין לרשויות יכולת להתחקות אחריהם.


הזכות לפרטיות

בואו נחזור רגע לאבן הדרך הראשונה - זכויות יסוד. הטכנולוגיה החדשה לא אפשרה למדינות לעמוד בצד שלהן בחוזה בכל הנוגע להסכם עם האזרחים ולספק להם ביטחון. כאן נכנסת לתמונה אבן הדרך השלישית - חברות הסייבר.

החברות הללו קמו לאחר שזיהו את הצורך של המדינות להגן על האזרחים בעידן ההצפנה, והן פיתחו כלים טכנולוגיים שסייעו לחדור למכשירים טכנולוגיים רגע לפני שהמידע עובר הצפנה ומשמש לסחר בבני אדם ואיברים, פדופיליה, מתקפות פיננסיות, אירועי טרור ועוד.

אומנם החדשנות הזו הביאה פתרונות חשובים, אבל היא פתחה אתגר חדש לחלוטין, הנוגע לזכויות הפרטיות של האזרח. אם בעבר המידע
הזמין היה רק מה שנאמר בשיחות פרטיות, הרי שהמרחב הדיגיטלי החדש חושף עלינו מידע רב כמו המיקום שלנו, החברים שלנו, תמונות,
ההעדפות שלנו, ועכשיו גם המידע הרפואי והפיננסי.

כעת מידע שנאסף על חשוד (בצו בית משפט) כבר לא נוגע רק לחשוד עצמו, אלא כל אדם שבא איתו במגע נכנס למאגר המידע המסיבי הזה. כאן נמצא האתגר של המדינה - ההתנגשות בין המחויבות לשמור על חיי האזרחים ולספק להם ביטחון מול הזכות לפרטיות, גם עבור אנשים שבאים במגע עם אדם חשוד ללא ידיעתם.

הנוכחות שלנו ברשתות החברתיות, שלמעשה כבר החלה בשנות ה- 90 עם תוכנת מירק המיתולוגית וגדלה בצורה דרסטית בתחילת שנות ה- 2000 היא היום מפלצת שברחה משליטת המדינה ואולי גם מידינו.

יש לה צדדים חיוביים, היא לימדה אותנו לשתף, להיפתח, לגלות מקומות חדשים וליצור קשרים עם אנשים מתרבויות זרות, שאולי לעולם לא
היינו באים איתם במגע.

בוא ניגע רגע רק בנושא השיתוף, אי שם בתחילת שנות ה- 2000 המוני אנשים ברחבי העולם, וכמובן בישראל, גילו את נאפסטר, קאזה ואימיול - תוכנות פופולריות לשיתוף קבצים.

היסודות האלו הפכו עם השנים שירותי סטרימינג לווידיאו ומוזיקה כגון נטפליקס או ספוטיפיי. הטכנולוגיה שאיחדה בינינו הובילה לשינויי צריכה מסיביים, התרגלנו לקבל יותר בפחות כסף, והשוק בחר להגיב בהתאם.

מנגד, הפיצוץ דיגיטלי ברשתות הוביל לשינוי נוסף, נהיינו פתוחים יותר עם המידע, פחות זהירים ויותר חשופים ופגיעים למי שמחפש לפגוע בנו. ואם זה לא מספיק, הרשת היא שטח מרעה פורה לדיסאינפורמציה ופייק ניוז.

הצורך שלנו לצרוך מידע במהירות שיא, לעתים מידע שקרי, השפיע גם על כלי התקשורת, שבוחרים לפעמים לפרסם מהר מידע במקום לבדוק אותו. אתגר נוסף בעידן החדש הוא שימוש פלילי בכלים הטכנולוגיים שנוצרו כדי למנוע פשיעה וטרור.

חברות הסייבר מוכרות למדינות כלים שנועדו למגר פשיעה. את הכלים הטכנולוגיים האלה מפעילות המדינות באמצעות מערכות האכיפה ובהן יושבים בני אדם.

האתגר של המדינות הוא לזהות אם האדם היושב בגוף ביטחוני וחשוף למידע רב הוא בעל מחשבה פלילית או מבין את חשיבות התפקיד שלו בהצלת חיים ולא בלקיחתם.

האחריות של חברות הסייבר הן לפתח כלי, המאפשר לעקוב אחר הפעילות של המפעיל בגוף הביטחוני ולמנוע מ"עשב שוטה" לעשות בו כרצונו.

עובדי קהילת הסייבר הבינלאומית חייבים להבין שהם עובדים בחברות המספקות למדינות כלים להפיכת העולם למקום טוב יותר ולשמירה
על חיי האדם במדינתם. בכל מדינה קיים פורום סייבר.

אם ישכילו להקים גוף בינלאומי אחד, שבו תהיה נציגות לכל פורום מכל מדינה ובו יישבו משפטנים מתחום זכויות האדם לצד אנשי טכנולוגיה, שהמכנה המשותף לכולם יהיה חשיבה מחוץ לקופסה, יימצא הפתרון המושלם למניעת טרור או פשיעה, תוך צמצום הפרה של זכות הפרטיות.

הפורום הבינלאומי גם יכול לעזור לקבוע מדיניות אחידה עבור הרשתות החברתיות, שתסייע לשמור על ביטחוננו ועל ביטחון ילדינו ולהגן מדיסאינפורמציה בכל הקשור לנוכחות הדיגיטלית שלנו ברשת.