מונית או סופר - הכל בלחיצה באפליקציה: מה עם זכויות נותני השירות?

כמה מאיתנו כבר הזמינו מונית באמצעות גט (גט טקסי לשעבר)? סביר שרבים מאיתנו. החברה הישראלית במקור אינה אחת השחקניות הגדולות בתחום שירותי ההסעות המיידיות באמצעות אפליקציה. השחקנית הגלובלית הגדולה בתחום היא אובר, השחקן החדש יחסית של עולם הטכנולוגיה בשווי של 40 מיליארד דולר. נושאת הדגל של "כלכלה בדרישה" או באנגלית - On demand economy.

גט טקסי. צילום מסך
 

מדובר בתחום הכי פופולרי היום בעמק הסיליקון, אשר מהותו היא חברות המציעות שירות כמו הסעות או ביצוע מטלה כלשהי באמצעות נותני שירות חיצוניים. למעשה מדובר בחברות המשמשות כמתווך בין הלקוח לנותן השירות, ומסירות מעצמן אחריות שלפיה נותן השירות הוא עובד של החברה. 

אפליקציות מסוג זה: אובר שהופכת כל בעל רכב לנהג מונית, airbnb המאפשרת לשכור יחידת נופש או להשכיר את ביתכם לטווח קצר (השווה 25 מיליארד), TaskRabbit שספקיה יבצעו עבורכם מטלות מיידיות (1.8 מיליארד), Homejoy שתשלח לכם מישהו שינקה את הבית, instacart שאנשיה יעשו לכם משלוח מהסופר (2 מיליארד דולר), handy שאוספת בעלי מקצוע לתיקונים בבית (800 מיליון דולר), שירותי כביסה של Washio (300 מיליון דולר) או משלוחי פרחים של Bloom That (5.5 מיליון דולר). SpoonRocket תעשה לכם משלוח של ארוחת גורמה עד הבית (גייסה 21 מיליון דולר). יש אפילו שירותים רפואיים בהזמנה באפליקציה בשם pager (שגייסה 14 מיליון דולר).

אובר. צילום מסך
 

וחוץ מהכסף שנשפך בתחום הזה כמו מים, גם נותני השירות עומדים בתור. 400 אלף איש הגישו מועמדות לתת שירותי תחזוקה באמצעות אפליקציית handy, אף שלבסוף התקבלו רק 3% מהם.

בארצות הברית המודל הזה צובר תאוצה, וכבר 17 מיליון אמריקאים מגדירים עצמם כ"קבלנים עצמאים". על פי מכון המחקר Intuit, בשנת 2020 כ־40% מכוח העבודה בארצות הברית יהיו ספקי שירות או פרילנסרים. בפועל מדובר במצב שבו אנשים עובדים עבור גוף מסחרי, הכסף עבור השירות עובר ישירות לאותו גוף, שלוקח את חלקו, בין 15% ל־30%, ומשלם לספק השירות. בדרך הוא גם דורש מספק השירות ללבוש מדים עם שם החברה ולעבור הכשרה. הגוף המסחרי לא מפצה את נותן השירות אם הלקוח מאחר, נותן השירות לא מקבל תשלום אם הוא חולה בבית, לא מקבל תשלום על הנסיעות ממקום עבודה למקום עבודה, אין תשלום על שעות נוספות, אין הפסקות צהריים, ועלוי גם לקנות את חומרי הניקיון והדלק על חשבונו.

יש המגדירים זאת "הפאודליזם החדש" – מצב שבו קומץ עשירים משלמים להמון, הפרולטריון, עבור עבודה ספציפית, אך אין לאותם בעלי הון שום אחריות כלפי אותם עובדים, והם אינם דואגים לזכויות הסוציאליות שלהם הנובעות מחוקי העבודה.

חברת אובר, למשל, טוענת שהיא מייצרת 20 אלף נהגים חדשים מדי חודש, וכי בערים כמו וושינגטון די.סי. ולוס אנג'לס הנהגים מרוויחים 17 דולר לשעה. אך הסכום הזה אינו כולל את העלויות של הנהגים, כמו רכישת הרכב, תחזוקה וכמובן דלק. שר האוצר לשעבר של ארצות הברית, רוברט רייך, טוען: "חברה לא יכולה לטעון שהיא יצרה משרות. הציבור יכול לכאורה לחשוב שאותן משרות מתייחסות לעובדים. אך החברות לא יכולות לומר שהן מייצרות את כל העבודות הללו, ואז להגיד 'אנחנו לא אחראים למשרות האלה, כי הם לא באמת עובדים'. זה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה".

הילארי קלינטון, שמתמודדת על תפקיד מועמדת המפלגה הדמוקרטית לנשיאות, הרגיזה רבים מקהילת ההייטק של סן פרנסיסקו כשאמרה: "התחום הזה של כלכלה בדרישה מייצרת הזדמנויות מסקרנות בתחומי החדשנות, אבל גם מעלה שאלות קשות על הגנות בשוק העבודה ועל איך תיראה משרה טובה בעתיד". קלינטון אמרה שכנשיאה היא תפעל נגד מעסיקים אשר מגדירים עובדים שלהם כ"נותני שירות", כשבפועל הם מתנהלים כעובדים לכל דבר.

זהו לא דבר חדש כשלעצמו. קיימות היום בעולם חברות המציעות שירותי פרילנס למטלות שונות כמו עריכת חשבונות או תכנות ובנייה של אתרים באופן קבלני במחירים נמוכים מהשוק. אך מדובר בקפיצת מדרגה בתחום הספקת שירותים תוך התנערות מאחריות כלפי נותני השירות.

גם ההבטחות של החברות לשכר גבוה יותר מהמינימום נתקלות בקיר המציאות. סקר שנערך בקרב 1,000 נותני שירות של חברות מסוג זה מצא כי 43% מהם הפסיקו לעבוד עבורן בגלל הכנסה נמוכה. 37% נוספים משום שלא נהנו מהעבודה.

האתגר הגדול העומד כעת בפני החברות האלה הוא גל תביעות של עובדים או ספקי שירות המבקשים להכיר בזכויותיהם של עבודה בשעות נוספות, רכוש שנרכש עבור השירות ועוד. הבקשה המרכזית היא להכיר בהם כעובדים לכל דבר. בית המשפט לענייני עבודה של קליפורניה כבר הכריע כי על חברת אובר לשלם פיצויים לספק שירות שעבד מעבר לשעות על פי חוק (שמונה שעות ביום בקליפורניה). אובר כבר ערערה על ההחלטה. הדבר מערער את המודל העסקי של החברות הללו ואת החיסכון הגדול שנובע מאי קיום יחסי עובד־מעביד, המחייב תשלום זכויות סוציאליות, ביטוח לאומי ועוד. כיום העובדים הם אלה שמשלמים את המסים על ההכנסות שלהם.

החברות טוענות מצדן שהן רק מספקות שוק וירטואלי וניטרלי, אך מצד שני הן פועלות ליצירת סטנדרטיזציה בשירות שהן נותנות כמו בדיקות רקע למועמדים, ציוד מסוים, קוד לבוש, מניעה מעבודה עם מתחרים והוראות נוספות. כל אלה מייצרים תמונה של יחסי עובד־מעביד. כדי להיאבק בטענות אלה, מעסיקות ענקיות התחום סוללה של עורכי דין ולוביסטים, כדי לפעול למניעת שינוי חקיקה שיפגע במודל הכלכלי שלהן.

העלויות הצפויות לחברות, אם ייקבע שהן מעסיקות עובדים ולא רק ספקי שירות בחוזה, הן עשרות אלפי דולרים לכל עובד. בקנסות על אי הפקת תלושי שכר, בתשלומי מסים ובזכויות סוציאליות.

בכל העולם כבר החלו מחאות נגד המודל הספק־נצלני הזה, הן מצד מתחרים מסורתיים והן מצד ספקי השירות. גם בישראל נאבקות גט הישראלית ואובר הבינלאומית בשוק ההסעות, וסביר להניח שמקבלי ההחלטות יידרשו לתת מענה בנושא זה, המשפיע על תחום התעסוקה כולו. 
 

מאכזב. זה הסיכום הקצר למשחק שזכה להרבה מאוד יחסי ציבור עד כה. אנגרי בירדס 2 מאכזב בכל כך הרבה רמות, שנראה שאיש לא שיחק בו לפני שהושק לציבור הרחב.

 אנגרי בירדס. צילום מסך
 

מדובר בגרסה כמעט זהה למשחק המקורי. אותן דמויות מוכרות, אותן ציפורים שמנסות לפגוע באותם חזרזירים ירוקים, עם כמה תוספות לא מעניינות במיוחד לרפואה, כמו ציפור שיכולה לשבור אבן למשל. 

העצבים מתחילים כבר בטעינת המשחק. לוקח המון זמן עד שהוא נטען, והדבר ממשיך בכל שלב ושלב. משחקים 20 שניות וחוזרים לטעון את המסך הבא במשך דקה. כמו בימיו המוקדמים של ה־PC. בחלק גדול מהשלבים (הגענו כבר ל־25) מוצג מדריך הפעלה מציק, כאילו דרוש תואר בפיזיקה כדי להבין איך לתפעל את המשחק. בנוסף, כמעט בכל מסך ובכל חלק של המסך, צצה אפשרות, בקשה או הצעה לשתף את המשחק או לרכוש חבילות "אבנים טובות" בכסף אמיתי כדי להמשיך את המשחק מאותו המקום. כן, בכל מסך. מה שיוצר חוויית משחק לא נעימה כלל.

אשר למשחק עצמו, מדובר כמעט בעותק של המשחק המקורי. השוני הוא שבכל שלב יש למעשה שניים או שלושה מסכים לעבור.

התוספות המוצעות במשחק הן "קסמים" בצורת ברווז זהב, שמפזר ברווזים על פני כל המסך ופוגע בכל החזרזירים. קסם נוסף הוא הפיכה של כל האבנים לקרח. איך אבן הופכת לקרח? קסם. או פלפל חריף, שכאשר נעשה בו שימוש הוא מצית את כל החזרזירים הירוקים ומביא לפיצוצם.

עוד חלק מרגיז במיוחד הוא החזרה על הספרה 2. במעבר בין כל מסך תופיע הספרה 2 – שיהיה ברור שזהו המשחק השני בסדרה. אבל זה לא המצב. בשנים האחרונות יצאו כבר לשוק אנגרי בירדס ריו, אנגרי בירדס סיסון, ואנגרי בירדס מלחמת הכוכבים, וגם אפיק, גו וספייס.

אין ספק שמדובר בניסיון של חברת רוויו לשחזר את הצלחת המשחק המקורי, שהניב שורה של מוצרים, סדרות ואפילו סרט של המותג המצליח. זה לא המקרה. אומנם הורידו את המשחק כבר יותר משני מיליון משתמשים, אבל הוא זוכה לביקורות קטלניות. 

חוקרים מאוניברסיטת תל אביב מצאו כי תוכנות מחשב יכולות להקל את ההתמודדות עם מצבי פוסט־טראומה מסוג PTSD או בשם המוכר יותר – הלם קרב. בראש צוות החוקרים עמד פרופ' יאיר בר־חיים, ראש בית הספר למדעי הפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, שאמר: "הצלחנו לזהות גורם ספציפי שלסובלים מ־PTSD יש תנודתיות לא תקינה במערכת ניטור האיומים בסביבתם. אצל הסובלים מ־PTSD, תנודתיות הרדאר הפנימי למצבי ניטור הופכת פרועה ולא פרופורציונלית לאיומים הממשיים".

המחקר נערך בשיתוף פעולה עם צה"ל וצבא ארצות הברית. תוצאותיו התפרסמו בכתב העת היוקרתי American Journal of Psychiatry. בכל ניסוי השתתפו כ־40 חיילים שפיתחו PTSD לאחר לחימה. במחקר האמריקאי השתמשו בפרצופים מאיימים, ובישראלי במילים מאיימות, אך התוצאות היו זהות: "החיילים נתבקשו לזהות חץ פשוט לימין או לשמאל, ואז ללחוץ על הסמן הימני או השמאלי", מסביר פרופ' בר־חיים. "לכך הוספנו פרצופים מאיימים או מילים מאיימות, כאשר המטרה הייתה לנרמל בהדרגה תוך מספר אימונים המתבצעים מול מחשב את דפוסי הקשב לאיומים. התוצאות בשני המחקרים היו ירידה משמעותית בסימפטומים והחלמה של חלק ניכר מהמטופלים". 

מרכז לחדשנות דיגיטלית בשם CDI Negev יוקם בבאר שבע בשיתוף אוניברסיטת בן גוריון ויזמים פרטיים. המרכז מיועד לשמש מרחב עבודה, פיתוח ותמיכה בסטארט־אפים בכל שלבי פיתוח הטכנולוגיה. בשלב הראשון יתמקד המרכז בתחום הבריאות הדיגיטלית. בין השירותים שיוצעו ליזמים יינתנו מעבדות דיגיטליות, חללי עבודה, מאגרי נתונים, חיבור למרכזים רפואיים בארץ ובעולם, מעבדה לסימולציה, סיוע רגולטורי וגישה למשקיעים וקרנות.

נשיאת האוניברסיטה, פרופ' רבקה כרמי, שתכהן כיו"ר הדירקטוריון, אמרה: "CDI תהווה מרכז חדשנות ראשון מסוגו בעולם, שיקיים סינרגיה מלאה בתחומי המחקר והמדע עם מחלקות האוניברסיטה במטרה לעמוד בחוד החנית של זירה יזמית בתחומי הרפואה הדיגיטלית, הרווחה, החינוך והערים החכמות, ותשפיע על חייהם של מיליוני אנשים בישראל ובעולם".

83% מבני הנוער מאמינים שהרשת גורמת להם להיות יותר מחוברים למידע על חבריהם, ו־70% מאמינים שהרשתות החברתיות מאפשרות להם להתחבר לרגשות של חבריהם. כך על פי סקר מקיף שנערך בקרב בני נוער על ידי מכון המחקר Pew.

רק 21% מבני הנוער סיפרו שפרסומים של חבריהם ברשתות חברתיות משפיעים לרעה על מצב רוחם. זו הייתה מטרת המחקר – לבדוק כיצד משפיעה הרשת על רגשותיהם של בני נוער, בשל גידול במספר ההטרדות בקרב בני נוער ובמקרי התאבדות. 53% צופים בתמונות ובסרטים של אנשים ומסיבות שאליהן לא הוזמנו. נתון מעניין נוסף הוא כי רק 19% מבני הנוער מתקשרים טלפונית כדי לנהל שיחה עם חבריהם על בסיס יומי. רובם המוחלט מתקשר באמצעות הודעות טקסט.