אלו ימיה האחרונים של המאה ה־20, המאה שבה התקדמה האנושות הודות לטכנולוגיה כמו שלא התקדמה באלפי השנים שקדמו לה.
עם מיליארדים שמתגלגלים ברשת החדשה והפופולרית – האינטרנט – המשקיעים ומנהלי חברות האינטרנט חוגגים כאילו זה 1999. עם חברות ענק כמו
Webvan, המציעה שירותי משלוחים ושווה 7.9 מיליארד דולר, שהיום כבר לא קיימת; או חברה כמו Kozmo, שהציעה משלוחים מאתר אינטרנט של כל דבר כמעט בתוך שעה, ונעלמה בתוך פחות משנתיים; או Pets.com, שמכרה מוצרים לכלבים וחתולים וגייסה 110 מיליון דולר ממשקיעים, ופחות משנה לאחר ההנפקה שלה פשוט נמחקה. כך נראתה בועת האינטרנט שהתפוצצה במרץ 2000. מאות חברות נעלמו. אלפים איבדו את כספם. אז נמחקו להם שישה טריליון דולר.
גם היום מדברים על בועה בעמק הסיליקון. אלה הם נביאי הזעם שחוזים מפולת דומה. הסיבה המרכזית לכך היא חברות "חד־קרן" – כינוי לחברה ששווייה מוערך ביותר ממיליארד דולר, אף שהיא אינה רווחית. כיום יש 107 חברות כאלה שמסנוורות את המשקיעים המעוניינים להשקיע בחברת החד־קרן הבאה. חברות כמו אובר, ליפט, סיידקר, לוקס, טסק ראביט, אינסטקארט, קאויאר, דורדש ורבות אחרות, שמודל ההכנסות שלהן כלל לא ברור. ברשימה מככבת חברה ישראלית אחת, Ironsource, ובעבר הופיעה שם גם מובילאיי, עד שהונפקה. הבלוגר לענייני טכנולוגיה עזיז חמימי הגדיר את התופעה כך: "תרבות
הטכנולוגיה בסן פרנסיסקו ממוקדת בלפתור בעיה אחת: מה אמא שלי כבר לא עושה עבורי?".
הנה אולי דוגמה לבועה המסתמנת: חברת סלאק, המייצרת תוכנה לשיתוף פעולה בין עובדים במקום העבודה. התוכנה הושקה בפברואר 2014. בספטמבר של אותה שנה כבר העריכו שהיא שווה מיליארד דולר. העיסוק התקשורתי בחברה אפשר לה לגייס 42 מיליון דולר לפי שווי של 250 מיליון דולר. כתוצאה מכך, החשיפה רק גדלה וכך גם ההתעניינות של משקיעים. השווי של סלאק החל לצמוח ב־7% בשבוע. כן, בשבוע - וכך הגיע במהרה למיליארד דולר. "מיליארד זה עדיף על 800 מיליון, כי זה רף פסיכולוגי ללקוחות פוטנציאליים, לעובדים ולתקשורת", אמר מנכ"ל החברה, סטיוארט באטרפילד. למעשה החברה היא שמגדירה את השווי שלה בעצמה כשהיא מגייסת כסף ממשקיעים. אם המשקיעים מוכנים להשקיע בתנאים הללו, זו כמובן זכותם.
מדברים על בועה בעמק הסיליקון. צילום: רויטרס
דוגמה נוספת לבועה היא האפליקציה Yo של הישראלים אור ארבל והמשקיע משה חוגג. ב־2014 פיתח ארבל אפליקציה, לטענתו בשמונה שעות בלבד, שכל מה שהיא יודעת לעשות זה לשלוח הודעת Yo למישהו. האפליקציה זכתה לכל כך הרבה סיקור תקשורתי, אומנם כקוריוז, אך הדבר אפשר לה לגייס בזמן קצר יחסית 7 מיליון דולר. מה קרה לה מאז? בינתיים היא הספיקה להידרדר למקום ה־115 באפליקציות של רשתות חברתיות.
על פי דוח חברת ארנסט אנד יאנג, ברבעון השני של 2015 התבצעו 631 הצעות לציבור בבורסה. עלייה של 6% לעומת הרבעון המקביל ב־2014. עוד עולה מהמחקר כי 83% מהמנהלים שתושאלו רואים שיפור בכלכלה העולמית. הביטחון הזה מוביל לעסקאות, להנפקות ולהשקעות.
עיקר הפעילות של סטארט־אפים נעשה על ידי תמיכה של משקיעים, קרנות או חממות. כל אלה מזרימים כספים ללא קבלה של כסף בחזרה, אלא רק אקוויטי, אחוזים של אחזקה, בתקווה שיהיה שווה משהו. בנוסף, מרבית הפעולות של סטארט־אפים בשנים האחרונים, במיוחד אלה הנתמכים על ידי קרנות וחממות, נוטים לשרוף כסף רב בשלבים הראשונים. הרבה כסף יוצא, אפס כסף נכנס. המומחים שואלים עד כמה יוכלו החברות הקטנות, ובמיוחד אלה הענקיות, להמשיך להפסיד לפני שייגמר הכסף?
הפעם מעוניינים בפיצוץ
יש הטוענים כי הנפילה של הדאו־ג'ונס ב־1,000 נקודות בשבועות האחרונים היא סממן מרכזי לפיצוץ שבדרך. במקרה שכזה, הסכנה לכלכלה העולמית גדולה לאין שיעור, בשל העובדה שהצריכה מעולם האינטרנט גדולה היום יותר מאשר ענפים מסורתיים ויצרניים כמו החקלאות או האנרגיה העולמיים. התלות בשוק האמריקאי היא אדירה. ב־2014, 239 מתוך 308 קרנות הון סיכון התנהלו בארצות הברית. הנתונים מדאיגים גם ברמה העולמית. בספרד, למשל, 51.3% מהכסף שמושקע בסטארט־אפים מקורו בארצות הברית. במקרה של קריסת הענף בארצות הברית, הדבר יוביל לקריסה גם בספרד ובמקומות רבים אחרים.
בדומה לבועה שהתפוצצה ב־2000, גם הסכומים המשולמים לעובדים יצאו מפרופורציה. על פי דיווחים בסוכנויות, חברת סנאפצ'ט שילמה 500 אלף דולר לשנה לסטודנט לתואר ראשון כדי שיבוא לעבוד עבורה. בסן פרנסיסקו פועלות כמה חברות "ציידי כישרונות", ולטענתן, מלחמה כזו על כישרונות לא התנהלה כבר שנים, והכסף נשפך כמו מים. גם המעטפת של פעם חוזרת, ויתרונות כמו קפיטריות עם מזון גורמה, חדרי כושר, מרפסות שמש והטבות שונות עושים קאמבק ובגדול, כמו בימי הבועה הראשונה של ההייטק.
העיתונאי ניק בילטון טוען שיש הבדל אחד משמעותי לעומת המשבר בשנת 2000. אם פעם כולם היו מושקעים ורצו שהחגיגה תימשך, הפעם ישנם רבים שמעוניינים שהבועה תתפוצץ. נהגי מוניות שהפסידו את פרנסתם לאובר, בעלי מלונות שמתחרים ב־Airbnb, עיתונים שתלויים בחסדי האלגוריתם של פייסבוק, מו"לים של ספרים שרווחיהם נלקחים על ידי אמזון ועוד רבים וטובים.
המשקיע מארק קיובן הוא אחד מאותם נביאי זעם: "אם חשבנו במשבר הדוט־קום הקודם שזה מטומטם להשקיע באתרי אינטרנט ללא סיכוי להצליח, היום המצב גרוע הרבה יותר". הסיבה היא שהיום משקיעים פרטיים שמים את כספם בחברות טכנולוגיה קטנות ובאפליקציות. במקרים כאלה, לחברות אין כסף משל עצמן. אין תזרים מזומנים. הכל בתיאוריה. "מה שווה מניה בחברה שכלל לא ניתן למכור?" שואל קיובן.
"אני חושב שנראה כמה חדי־קרן מתים השנה", אומר המשקיע ביל גורלי. "לטעון שאנחנו לא בבועה זה כמו לטעון שקים ג'ונג און הוא בסדר כי הוא לא נורא כמו היטלר".
בין שמדובר בקים ג'ונג און או בדיקטטור אחר, התפוצצות בועה משמעותה אסון כלכלי אדיר בקנה מידה עולמי - והקולות הטוענים שזה רק עניין של זמן רק הולכים וגוברים.