לפני כמה חודשים סצנת בלוגרי האופנה בארצות הברית געשה, כאשר נחשף כי ג'סיקה קוירק, בעלת הבלוג המצליח What I Wore, קימברלי פסח, כותבת הבלוג Eat Sleep Wear, ואיימי סונג, הכותבת את הבלוג Song of Style, קנו אלפי עוקבים ברשתות החברתיות טוויטר ואינסטגרם. הבלוגריות הללו הבינו את מה שהבינו חברות ופרטים רבים בשנים האחרונות – מספר עוקבים שווה כסף, ואת מספר העוקבים אפשר להגדיל בכסף. מעט כסף.
לא מעט חברות מציעות בתשלום עוקבים או לייקים בכל רשת חברתית. אתר כמו Buzzoid מציע לכל המעוניין 5,000 עוקבים ב־40 דולר והאתר Hypez מציע 100 עוקבים באינסטגרם בדולר אחד או 2,500 עוקבים בפייסבוק ב־30 דולר.
חברת TwitterAudit פרסמה לאחרונה בדיקה שערכה על מועמדים לנשיאות ארצות הברית. מבדיקה זו עולה כי 41% מהעוקבים אחרי החשבון של הילרי קלינטון ו־39% מהעוקבים אחרי דונלד טראמפ הם חשבונות מזויפים. ב־2012 היה זה המועמד מיט רומני ש"גייס" 116 אלף עוקבים תוך לילה אחד וזכה לביקורת רבתי מהתקשורת האמריקאית.
הטוויטר של הילרי קלינטון. צילום מסך
רבים מגופי הענק הגלובליים רוכשים עוקבים ולייקים בתשלום. אחרי ארגון הכדורגל פיפ"א עוקבים כ־3.5 מליון עוקבים מזויפים. בעבר פורסמו גם שמות החברות מרצדס־בנץ, פפסי, לואי ויטון וסלבריטאים כמו פאף דאדי, 50 סנט ואחרים, שלהם מיליוני עוקבים מזויפים. הסיבה היא שמספרים גדולים משפיעים לא רק על התפיסה שלנו את מה מעניין ומה ראוי שנעקוב אחריו, אלא גם על האלגוריתמים של הרשתות החברתיות ומוצרים נלווים, לגבי מה פופולרי, ואילו דמויות או מותגים מובילים או מעניינים.
לפחות 24 מיליון מהמשתמשים באינסטגרם הם מזויפים. המשתמשים הללו הם ככל הנראה בוטים המייצרים ספאם או משתמשים מזויפים הנקנים בכסף, והם מייצרים תקשורת עם משתמשים אחרים כדי לספק אמינות לחשבון שלהם. הבדיקה סקרה 10 מיליון חשבונות, ומצאה כי 30% אינם פעילים, כלומר פרסמו רק פוסט אחד לאורך כל חברותם.
הטוויטר של דונלד טראמפ. צילום מסך
אומנם רבים משתמשים בה, אך מעטים הם הגורמים שמודים בפרקטיקה הזאת. הבלוגרית ההולנדית קירסטן ג'סיס חשפה כיצד רכשה עוקבים אחרי הבלוג שלה: "קניית עוקבים סייעה מעט לתדמית שלי. האם אני מרוצה מזה? כן. האם אמליץ על האסטרטגיה הזו? לא. אבל לא אשקר, זה יכול לעזור לתדמית שלך".
תגובות זבל
איך מזהים עוקבים מזויפים? בפייסבוק למשל תוכלו לראות קפיצה דרמטית במספר העוקבים בזמן קצר של כמה שעות. ניתן לראות זאת בנתוני הדף הפתוחים לכל. בטוויטר קיים כלי בשם TwitterCounter, שבאמצעותו ניתן לזהות שינויים קיצוניים במספר העוקבים. בנוסף ניתן לראות מעורבות מועטה יחסית של העוקבים - הם לא עושים לייקים לפוסטים ולא משתפים או כותבים תגובות. ואם הם כן מגיבים, הם מפרסמים תגובות זבל – תגובות שלא קשורות לסטטוס או לכתבה. החשבונות האלו נראים חדשים ולא פעילים כמעט בכלל, באינסטגרם למשל אין להם בכלל תמונת פרופיל, או שיש להם תמונה של ביצה, שהיא התמונה הבסיסית של כל משתמש חדש לפני שצירף תמונה.
האינטרנט כרשת גלובלית וכולנו סובלים מהמחלה הזו. גם אצלנו בישראל חוטאים בתופעה הזאת. ב־2012 הגיע דף הפייסבוק של ראש הממשלה בנימין נתניהו ל־200 אלף עוקבים. אנשי הצוות של יו"ר העבודה דאז, שלי יחימוביץ', בדקו את העניין ומצאו כי מתוכם רק כ־30 אלף הם באמת מישראל, כך שלא ברור כמה מבין 071 האלף הנותרים הם מזויפים. מה שכן, 5,000 מתוכם היו בכלל מאינדונזיה, מדינה מוסלמית הידועה כמובילה עולמית בתעשיית הלייקים המזויפים.
נתניהו מודה לעוקביו. צילום מסך
בישראל התעשייה של טוקבקים ועוקבים בתשלום מגלגלת כסף רב, אך ממעטים לדבר על כך - כנראה כי כולם נהנים מכך. ב־2009 נחשף כי חברת החשמל שילמה למשרד יחסי הציבור כדי שיכתבו מאות טוקבקים על ידיעות הקשורות לחברה ותגובות שבהן הביעו הטוקבקיסטים תמיכה בשכר הגבוה של בכירים בחברת החשמל. היום כבר ניתן לייצר את התגובות באופן אוטומטי. בשוק קיימות תוכנות שונות כמו StatusClone או Simitator שיכולות להפיץ את הסטטוס המבוקש במגוון קבוצות, מכל חשבון - מזויף או אמיתי. מרבית אתרי החדשות המובילים בעולם הבינו זאת, וכבר העבירו את מערכות התגובות שלהם להתממשקות עם פייסבוק, כך שרק משתמש מזוהה יוכל להגיב. בארץ אנחנו עדיין רחוקים מהעולם בתחום זה.
סיפור נוסף שמשקף עד כמה המציאות ברשתות החברתיות מזויפת הוא סיפורה של אסנה אוניל, דוגמנית אוסטרלית בת 19 שהחזיקה בחשבון אינסטגרם פופולרי עם 840 אלף עוקבים. אוניל סיפרה כי הייתה מקבלת 1,400 דולר על כל תמונה שהייתה מעלה שמופיע בה מוצר כלשהו. בשבוע שעבר היא הודיעה כי היא מפסיקה לשחק את המשחק. אוניל הסירה את התמונות המבוימות מאינסטגרם. על התמונות שהשאירה, שעליהן כתבה בעבר "מבורכת", "החיים יפים", שינתה את הכיתוב למשהו מעט יותר מציאותי. "הצטלמתי מעל 100 פעמים כדי שהבטן שלי תיראה טוב. שוב ושוב התעסקתי במספרים. כמה לייקים יעשו לי, רק כדי שארגיש אישור חברתי". באתר החדש שלה ביקשה אוניל בסרטון לגילוי האמת "בבקשה, האם מישהו יכול להפוך את השיתוף החברתי ברשת לכזה שאינו מבוסס על אשרור, לייקים ועוקבים?".
מאחר שהעולם עובד על מספרים, ורוב האנשים הממוצעים, הסלבריטאים והמותגים מושפעים מכמה לייקים או שיתופים קיבלנו, נראה שהמציאות המזויפת הזאת לא תשתנה בעתיד הקרוב.
אפליקציה
להכיר את השטח
מצה"ל יוצאים לאחרונה לא מעט אפליקציות וכלים טכנולוגיים מפתיעים, בעיקר הודות ליצירתיות ולחוש הטכנולוגי של דור החיילים הנוכחי.
באוגדה 91, האחראית על גבול הצפון, מראש הנקרה ועד קריית שמונה, כל כך אוהבים את האזור שפיתחו אפליקציה ששמה "המרחב הקרוב", שנועדה ללמד עליו ועל ההיסטוריה והמורשת שלו.
היוזמה הייתה של קצינת החינוך באוגדה, רב־סרן אלה מעוז, שחלק מתפקידה הוא לחשוף את החיילים ואת אלו שעולים לקו לנפלאות האזור.
רב־סרן אלה מעוז. צילום דובר צה"ל
באפליקציה היפה והמושקעת הזאת מקבל המשתמש מפה מבוססת מיקום, ממש כמו ווייז, אשר מראה איפה המשתמש נמצא בדיוק באותו הרגע, ומציגה רשימות של אתרים בעלי עניין, מקורות מים, אתרי מורשת, טבע ותצפיות לפי מרחק מהנקודה שבה הוא נמצא. באפליקציה אפשר למצוא גם בטיחות לטיול והוראות לאנשי צבא.
מעוז חשבה שהדרך הטובה והנגישה ביותר היום לחיילים היא באמצעות המכשיר הסלולרי. כך שמה יותר טוב מלייצר אפליקציה עשירה בידע על האזור?
"האתגר הגדול שלנו הוא לחזק את הקשר בין החיילים לבין השטח, המקום", מספרת מעוז. "אנחנו מנסים לגרום להם להכיר אותו כמה שיותר דרך היסטוריה, שטח, אפשרויות לטיולים, תצפיות וכדומה. יש לי חייל גאון, יושר לוצקי, שיודע לפתח אפליקציות. הוא עשה את כל עבודת התכנות". לוצקי היה לוחם שנפצע והועבר לתפקיד כללי בתחום החינוך. כך מצא את עצמו עם אפשרות לעבוד על מה שהוא באמת אוהב – אפליקציות. "מהר מאוד גילינו את היכולות שלו והצלחנו לנצל את הכישורים שלו", אומרת מעוז.
אפליקציית "המרחב הקרוב". צילום מסך
"אוכלוסיית היעד שלי היא קודם כל המשרתים", היא מסבירה. "מ"פ שהיה עולה לתעסוקה מבצעית, היינו מציידים אותו עם המידע הזה. היום אנחנו פשוט מראים להם את האפליקציה והם מנצלים אותה בכוחות עצמם. אבל אנחנו מציעים את זה לכל הציבור. ניתן להוריד את האפליקציה לכל מכשיר אנדרואיד".
כמה זמן לוקח לייצר כזו אפליקציה? "לחלום על זה לקח שנה וחצי, ולפתח את זה עוד שמונה חודשים. כי המשימה של האיסוף של התוכן לוקחת הרבה זמן", מספרת מעוז. מרבית התוכן מגיע מכמה מקורות ידע, כמו רשות הטבע והגנים וגורמים רשמיים נוספים.
מבזקים
הטכנולוגיה משתלטת
בני נוער מבלים תשע שעות ביום בצריכת מדיה – כך עולה ממחקר של חברת Common Sense, שלפיו בני נוער מבלים בצריכת מדיה טכנולוגית יותר זמן מאשר בבית ספר, בשינה, עם חבריהם או עם משפחתם. עוד נמצא כי ילדים בני 8־12 צורכים מדיה במשך שש שעות ביום. לפי המחקר, מדיה הוגדרה כהאזנה למוזיקה, צפייה בסרטים, משחקים או אפליקציות ויתר מסרים בסלולרי, בטלוויזיה או במחשב. 43% מבני הנוער משתמשים בסמארטפון לצפייה בסרטים, ו־27% משחקים בו במרבית הזמן.
מנכ"ל החברה ג'ים סטייר ביקר את הממשל האמריקאי בכך שאינו נותן לנושא מענה: "איפה המחקר? אנחנו עורכים את הניסוי הגדול ביותר על הילדים שלנו – מעבר דיגיטלי – ללא כל מחקר על ההשלכות של זה".
על הגב של ג'ובס
בסוף השבוע הקרוב יעלה למסכים בישראל הסרט "סטיב ג'ובס", על אודות מייסד ומנכ"ל חברת אפל המיתולוגי שהלך לעולמו ב־2011. סרטם של אהרן סורקין ודני בויל כשל כישלון חרוץ בבתי הקולנוע בארצות הברית. בסוף השבוע האחרון הצליח להכניס רק 823 אלף דולר, שלושה שבועות בלבד לאחר שיצא לאקרנים, והקרנתו הופסקה ב־2,072 בתי קולנוע (לשם השוואה, הסרט החדש של ג'יימס בונד גרף 73 מיליון דולר רק בסוף השבוע). סורקין – יוצר הסדרה המוצלחת "הבית הלבן" והסרט "הרשת החברתית", המבוסס על סיפורו של מייסד פייסבוק וזיכה את יוצרו בפרס אוסקר – התייחס בראיון לכישלון: "אני חושב שהיה בלבול מסוים לגבי הסרט. אין עובדה על סטיב ג'ובס ששונתה, עוותה או הומצאה מלבד זו: לג'ובס לא היו עימותים עם חמישה אנשים ב־40 דקות לפני כל השקה. זו תוספת של הכותב".
אחת התיאוריות לגבי חוסר ההצלחה של הסרט היא ההתבטאות של אחד השחקנים, סת' רוגן, המשחק את סטיב ווזניאק, שותפו המייסד של ג'ובס והאיש שלמעשה בנה את המחשבים הראשונים. רוגן כתב בחשבון טוויטר שלו "Fuck you Ben Carson", נגד המועמד הרפובליקני האפרו־אמריקאי לנשיאות, לאחר שקרסון אמר לתקשורת כי ליהודים היה סיכוי יותר טוב להיאבק בגרמניה הנאצית אם לא היו מונעים מהם כלי נשק. בעקבות דבריו של רוגן, יצאה הקריאה בקרב חוגים שמרניים להחרים את הסרטים שלו.
אך נראה שהסיבה לאי הצלחת הסרט היא העובדה שמאז מותו של ג'ובס יצאו מספר סרטים, ספרים ומיני־סדרות על חייו, והקהל כבר שבע.
אחת הפרשות סביב הסרט הייתה חילופי התבטאויות לא נעימות בין סורקין למנכ"ל הנוכחי של אפל, טים קוק. קוק אמר בראיון בעניין ריבוי הסרטים והספרים על ג'ובס: "אני חושב שהרבה אנשים הם אופורטוניסטים, ואני שונא את זה. זה לא חלק טוב מהעולם שלנו". סורקין ענה בתגובה: "אם יש לך מפעל מלא בילדים בסין, שמרכיבים טלפונים בשביל 17 סנט לשעה, יש לך תעוזה רבה לקרוא למישהו אחר אופורטוניסט".
אם לא די בכך, הצרות של הסרט גדולות עוד יותר עבור אולפני יוניברסל, שהשקיעו בו יותר מ־70 מיליון דולר, ומבחינתם זהו הסרט המוביל במרוץ לאוסקר.