מלחמה קלה: אין טעם להיאבק באפליקציית "בליינדספוט"

האמת היא שסוגיית BlindSpot משעממת אותי, קצת כמו לצפות בשידור חוזר של סדרה בינונית מתחילת המילניום שלא רציתי לצפות בה מלכתחילה. המאבק הציבורי באפליקציה הוא מוצדק לחלוטין - העולם ממש לא זקוק לעוד פלטפורמה שבה אנשים יכולים לעלוב אלה באלה בחסות האנונימיות, אבל בשלב הזה די ברור שכל מי שיוצא נגדה נלחם בטחנות רוח עם סמיילי ענק ומעצבן. לדור רפאלי ולשותף שלו לא באמת אכפת כמה אתם כועסים על ההמצאה שלהם, כי על כל אחד כמוכם יש שלושה שרצים להוריד אותה. וזה, ורק זה, מה שחשוב באמת.
 

והמין האנושי, מצדו, מאז ומעולם חיפש דרכים יצירתיות שמצד אחד יתמכו בעצלנות המוטמעת בו, ומצד שני יאפשרו לו לומר דברים איומים לבני אדם אחרים, בלי להזדהות. 
 

האפליקציה הזו מזכירה לי למשל את שנות ה־90, כשלחיינו פסעה תוספת מיוחדת לקו הטלפון הביתי ובהמשך גם לסלולרי - כוכבית 43. אני כנראה היחידה שזוכרת את העולם הקסום והמופלא שנפתח בפני, עת יכולתי להפוך את מספר הטלפון שלי לחסוי ולהתקשר לכל מי שרציתי. כמתבגרת משועממת בבאר שבע, סחטתי את הלימון הזה ונהגתי להתקשר למפורסמים שונים שאיכשהו הצלחתי להניח יד על מספר הטלפון שלהם, לשמוע אותם עונים ולנתק. בהמשך התחביב הזה כמובן התפתח לאסכולות נוספות, כמו בנים שיצאתי איתם, בנות שרבתי איתן או סתם אנשים שהתחשק לי להרגיז. 
 

בהמשך נולדו הטוקבקים, עוד הזדמנות פז להביע את דעתך, לרוב הרקובה והמטונפת שבדעות, בלי שאיש יידע מי אתה ולעולם לא יתאפשר להתחקות אחר עקבותיך (אם כי, כל מי שאי פעם כתב טוקבק מרושע תהה בינו לבין עצמו מה יקרה אם יסתבר שהוא הכותב). בתחילת הדרך נהגתי לכתוב לא מעט טוקבקים - לא משהו שנעים להודות בו - אבל בשנים האחרונות אני מאמינה בגברת קטנה בשם קרמה, ולכן נמנעת ככל הניתן. 
 

היו גם צ'טים אנונימיים, מעידן ה־MIRC שילדי שנות ה־80 וה־90 ודאי זוכרים, דרך צ'טים באתרים שונים וה־ICQ כמובן, שגם בהם יכולת לשוחח, לריב ולהתווכח עם מי שרק תרצה, בלי שאיש יידע מי אתה באמת. 
 

ואז הגיחו לחיינו האפליקציות, על שלל האפשרויות המלבבות שלהן. הזיכרון שלי מוגבל לאחרונות שצצו בחנויות האפליקציות, כמו WHISPER, סיקרט הידועה לשמצה שנעלמה כלעומת שבאה ואפילו נוקנוק, שמאפשרת לכם לראות איך אנשים, שאין לכם מושג מי הם, שמרו אתכם בזיכרון. 
 

אני אפילו זוכרת אתר מסוים שאפשר לשמאלנים ולימנים לשוחח זה עם זה באנונימיות. אבל עוד הרבה לפני כל אלה, גולשי האינטרנט גילו שהם יכולים להשיק לעצמם פרופילים מזויפים ברשת - טוויטר שורצת בפייקים כאלה, שמסוגלים אפילו לכנס סביבם קהילות של אלפי עוקבים, ואף אחד לא יידע את זהותם האמיתית. גם ביניהם לא חסרים כאלה שעושים באפשרות הזו שימוש לרעה. 
 

אז לא, אין הצדקה לקיומה של אפליקציה כמו BlindSpot, אבל גם אין הצדקה לכך שכל כך הרבה אנרגיות ומשאבים יופנו למלחמה באפליקציה שתתפוגג מהתודעה עוד לפני שנספיק להגיד “בר רפאלי". 
 

אם אתם רוצים למנוע בריונות - ואתם רוצים, בצדק - חנכו נגד בריונות וחנכו את הילדים שלכם להיות חסינים ככל האפשר נגדה. בריונים תמיד ימצאו דרך לפלוש למרחב הפרטי שלכם או של הילדים שלכם ולזרוע רעל, אם לא באפליקציה הזו, אז באפליקציה אחרת או בפלטפורמה אחרת. תמיד היו לנו אפשרויות לפגוע באנונימיות. אי אפשר להביס את הרוע, אבל אפשר לנסות להילחם בו בדרך הנכונה.