ב-19:00 בערב מכשיר האייפון 6 הפרטי עומד על אחוז אחד של סוללה. באירוע ההשקה של "אפל" בקליפורניה מבקשים מהנוכחים בקהל לכבות את הטלפונים. כמה אירוני. המכשיר שלי כבה. אני מתעצבנת על הטלפון החכם שנוהג כמו בן אנוש בשיא חולשתו. מנגד, לא מצליחה להוריד את עיניי ממסך המחשב, כמו בני ישראל ועגל הזהב.
שאני אשדרג? שנתיים לקח לי להחליף מכשיר. אולי בעצם שנה. טים קוק עולה לבמה ומספר שחברת אפל תחגוג יום הולדת 40 באחד באפריל, ואני מגחכת לעצמי ותוהה מה היה קורה אילו כל הסיפור הזה היה מתגלה בסופו של דבר כמתיחה הכי גדולה בעולם.
קוק, שלא מצליח להגיע למנות הכריזמה של סטיב ג'ובס, מספר כמו הדוד החברמן הזה שנתנו לו לשמור עכשיו על העסק, שמסתובבים בעולם יותר ממיליארד מכשירי אייפון. לפתע חדרון קטן בלבי מתרחב. הנה, גם אני אחת מתוך מיליארד אסירים שסובלים מתסמונת שטוקהולם, אלה הבוכים גם בדמעות אמיתיות כשהמטען הנייד שלהם שובק חיים. השמועות מספרות שההשקה החדשה של אפל היא בסימן הקטנת המכשירים, אבל אף אחד לא ממהר או רוצה שיהיה לנו כיף בהשקה הזאת. הם יודעים שאנחנו קהל שבוי שרק רוצה להיות חלק ממדורת השבט.
19:15 החברים באפל מושכים את הזמן ומספרים עד כמה הטכנולוגיה החדשנית של החברה מסייעת בחקר הרפואה. אני מתחילה להיות רעבה וחסרת סבלנות. הטלפון שלי כבר הגיע ל־16 אחוזי סוללה. קוק מספר על השעון החכם ועל הרצועות הצבעוניות, ואני מתחילה לתהות כמה קרינה סופג גוף אנושי הנושא שעון חכם, טלפון חכם ומחזיק בידו אייפד.
19:45 מסתבר שאני לא היחידה שצופה בסדרות דרך הטלפון, קוק מספר על אפליקציות של אפל טי וי שבכלל לא ידעתי על קיומן. אני רצה למכשיר לבדוק, אבל אין עדיין מספיק סוללה.
הו, סוף־סוף הגענו לעיקר, שקט בבית! "אנשים התחננו שנשאיר מוצרים בגודל 4 אינץ'", מספר גרג ג'וסוויק. אפשר להבין אותם, אני עונה לו דרך המחשב. או שייצרו כיסים גדולים יותר בג'ינס או שיקטינו שוב את הסמארטפון. לצערי, הוא לא עונה לי. עד שהחלפתי את המכשיר הישן לאייפון 6, הם מחזירים את הגודל המוכר והאהוב, משדרגים את המצלמה, משכללים את חברתי סירי ומוכרים אותו ב־400 דולר. כמעט שמונה בערב. שרפתי שעה מחיי, ועכשיו הם מדברים על אייפד. כבר איבדתי את הקשב, אז איפה אמרתם שמשדרגים?