נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ פתח היום (שבת) חזית מול מגזין "טיים", לאחר שטען בציוץ בחשבון הטוויטר שלו כי "הבטיחו לו שהוא יהיה איש השנה, בתנאי שיסכים להתראיין ולהצטלם". הוא כתב: "המגזין טיים פנו אלי ואמרו לי שכלל הנראה אהיה איש השנה שלהם, בדומה לשנה שעברה, אבל אני אהיה חייב להסכים להתראיין ולהצטלם לעיתון. אמרתי להם שככל הנראה זה לא מספיק ושזה לא יקרה. תודה בכל מקרה". 
בחשבון הטוויטר הרשמי של המגזין לא נשארו אדישים, והתייחסו לדברי טראמפ בציוץ שכתבו. "הנשיא טעה כשאמר שבחרנו בו לאיש השנה. טיים לא מגיב או חושף בפני הציבור את בחירתו, עד מועד הפרסום הרשמי - 6 בדצמבר", הסבירו.

עורך לשעבר במגזין, תקף את טראמפ וכתב בחשבון הטוויטר שלו: "מצטער להיות זה שמבשר לך את זה, אבל כשאומרים לך סביר להניח, זה אומר שלא תהיה איש השנה. הם פשוט רצו שתצטלם. אבל אני בטוח שאתה שומר עדיין שער מזויף של המגזין".
סנטורים רפובליקנים תקפו את הנשיא בעקבות הציוץ. הסנטור השמרן ביל קריסטול כתב כי הוא מקווה שרוברט מולר, התובע המיוחד שמונה לחקור את המעורבות הרוסית בבחירות לנשיאות ארצות הברית, יהיה איש השנה של המגזין בשנת 2018. בציוץ נכתב: "אני לא יודע מי יהיה איש השנה של הטיים בשנת 2017, אבל מקווה שבשנת 2018 זה יהיה רוברט מולר".  

כזכור, בשנה שעברה המגזין האמריקאי בחר בו לתואר האישיות שהשפיעה על השנה החולפת "לטוב ולרע". הוא נבחר בהתאם למסורת שבה בדרך כלל הזוכה בבחירות לנשיאות ארצות הברית הוא האדם שגם מקבל את תואר "איש השנה". 



טראמפ על שער המגזין. צילום מסך





את הזכייה הסבירו עורכי המגזין, ובראשם העורכת הראשית ננסי גיבס, "על כך שטראמפ הזכיר לאמריקה שדמגוגיה בנויה של ייאוש ושאמת היא בעלת עוצמה בדיוק כמו האמון במי שאומרים אותה, על שהעצים ציבור בוחרים נסתר בכך שהביא למיינסטרים את הזעם שלהם והעביר בשידור חי את החששות שלהם, ועל כך שהוא מסגר את התרבות הפוליטית של המחר בכך שהרס את התרבות של אתמול – בשל כל אלה, דונלד טראמפ הוא איש השנה של המגזין טיים לשנת 2016", 



במגזין ציינו כי השאלה אם טראמפ, שמעולם לא החזיק בתפקיד ציבורי עד בחירתו, מייצג את הטוב או את הרע היא שנמצאת במרכז המחלוקת כיום בארצות הברית. "עבור מי שמאמינים שהכל לטובה, ניצחונו של טראמפ מייצג תוכחה שהייתה צריכה להגיע מזמן נגד מעמד שולט יהיר ומבוצר", אמרו העורכים. "עבור מי שרואים את זה כגרוע מכל, ההרס מתרחב לנורמות המוערכות של נימוס ושיח, מעבר לפוליטיקה שמורעלת על ידי זרמים מרושעים של גזענות, סקסיזם והעדפת מקומיים על פני מהגרים