עד לפני קצת יותר משנה הסתכם הקשר בין סיגל שילוני ללימור שילוני בכך שהשתיים הן גיסות. אולם משבר שאיתו כל אחת מהן התמודדה בדרכה גרם להן לשלב כוחות ולהפוך לחלוצות הישראליות בטרנד הביו־האקינג (מיד נידרש לשם הלא מוכר), ולשנות לא רק את חייהן אלא, בשאיפה, גם את חייהם של ישראלים רבים אחרים.
לפני כשנה נפתח בישראל המרכז החדשני EVER LAB, שכשמו כן הוא, מעבדה שנועדה לשפר את איכות חיינו. מעבדה לבריאות אופטימלית, הנשענת על יסודות הביו־האקינג, טרנד לא ממש מוכר בישראל, והשילוניות, הן הראשונות לעסוק פה בתחום. הן שזיהו את הפוטנציאל של מרכז כזה בישראל, בעיצומה של הקורונה ועם הפנים למגיפה שאינה נגמרת ולמערכת חיסונית שמשוועת לחיזוק.
למען הילדים
ראשית, מהו ביו־האקינג? זוהי תנועה חדשנית הפועלת בעולם, ונקודת המוצא שלה טוענת שכבני אדם יש לנו היכולת להשפיע על הביטוי הגנטי שלנו. "הגנים שלנו הם לא הגורל שלנו, כמו שחשבו פעם", אומרת סיגל. "יש לנו את היכולת להשפיע על ביטוי הגנים שלנו באמצעות שינויים שאנחנו עושים במהלך החיים כגון תזונה או פעילות גופנית או טיפולים כאלה ואחרים". המונח "ביו־האקינג" שאול מתחום ההייטק, ולא בכדי. החדשנות כאן היא השילוב בין הביולוגיה לטכנולוגיה, "הפריצה" לגבולות הביולוגיה שלנו בידי טכנולוגיה מתקדמת, במטרה להשיג בריאות אופטימלית.
"כל אחת מאיתנו הגיעה ממקום אחר, אבל בסופו של דבר החזון, המוטיבציה והאינטרס המשותף ליצור משהו מאפס חברו יחדיו", מספרת לימור, שחלתה לפני שבע שנים בסרטן השד בגיל צעיר יחסית והחליטה שהיא לא נותנת למחלה שום אפשרות לחזור. "הגעתי להחלטה שאני יוצאת למסע לעבר הבריאות. הבנתי שאם אני חולה, אומנם הרפואה המערבית מטפלת לי במחלה, אבל היא לא באמת יודעת למנוע את הישנותה, והילדים שלי היו קטנים מאוד, וידעתי שאין שום סיכוי שאני משאירה אותם לבד". לימור יצאה למסע חקר בעולם הרפואה המונעת וגילתה את מה שרובנו כבר יודעים: הרפואה המערבית טובה יותר בטיפול במחלות מאשר במניעתן. "רציתי בעיקר לדעת איך אני משמרת את עצמי בריאה. אז יצאתי למסע, ומכיוון שאני מגיעה מהתחום הטכנולוגי, החלטתי שאני מקימה סטארט־אפ".
לימור יצאה לדרך עם שני סטארט־אפים בנושא בריאות דיגיטלית, האחרון בהם עסק במציאות מדומה ככלי לטיפול בנשים שחלו בסרטן השד ובאפשרות להתמודד עם תופעות הלוואי באמצעות טיפול פסיכולוגי וירטואלי. הסטארט־אפ נמכר לחברה גדולה, ושילוני חיפשה את השלב הבא. כאן נכנסה לתמונה הגיסה סיגל, שגם היא עמדה בצומת שדרש ממנה החלטות מרחיקות לכת בחייה.
"אני מגיעה מהצד האחר של הספקטרום", מספרת סיגל, שניהלה שנים ארוכות חטיבה עסקית בחברת שטראוס. "לקראת גיל 50 ניקר בי קול פנימי שאמר לי שמשהו לא מרגיש טוב ולא יושב טוב, אבל לא ידעתי על מה בדיוק לשים את האצבע". היום, במבט לאחור, היא יודעת. "החלטתי שבגיל 50 אני נותנת לעצמי מתנה והולכת ללמוד רפואה תזונתית, תחום שסקרן ומשך אותי. אחרי שנת לימודים נפקחו לי העיניים, הרגשתי כמו מי שהסתובבה כל החיים ללא משקפיים, וכעת כשהיא מרכיבה אותם, היא רואה את העולם בצבעים אחרים".
זו הייתה הנקודה שבה סיגל הבינה שהיא לא יכולה לחזור יותר לתעשיית המזון. "הבנתי את ההשלכות. הבנתי שהגוף שלנו, הדלק שאנחנו שמים במכונית, הוא זה שיקבע בסוף כמה טוב המכונית תיסע. והבנתי שהגוף הוא בדיוק כמו שיאמרו לך שתנהגי באותה מכונית במשך כל חייך. אני מניחה שאם היית יודעת את זה היית מתייחסת אליו טוב יותר, לא?".
השתיים הבינו שהן משדרות על אותו גל וששתיהן עוסקות במקצועות משלימים - אחת לקחה את היכולות השיווקיות והניהוליות והשנייה את יכולות הפיתוח הטכנולוגיות. יחד הן עושות משהו שיעשה הבדל.
איך הגעתן דווקא לביו־האקינג?
סיגל: "המדע עשה קפיצת מדרגה גדולה בהבנת גוף האדם ובהבנה של איך אנחנו יכולים לגרום לגוף לעבוד יותר טוב עבורנו. רוב הידע נשאר במגדל השן אצל מדענים, אבל הרעיון שעומד בבסיס הביו־האקינג הוא להנגיש את כל הידע לאנשים כדי שהם יוכלו להשתמש בו כדי לשדרג את הבריאות שלהם. אנחנו יודעים שהחיים הם יותר מדי קצרים, ואנחנו רוצים להרגיש הכי טוב שאנחנו יכולים, בכל יום. אבל אם אנחנו מסתכלים על המגמות, אנחנו רואים שהגזע האנושי חי יותר ויותר שנים, תוחלת החיים עולה. מצד שני אחוז החיים שאנחנו חיים בבריאות הולך ויורד. לפעמים אנחנו חיים במשך עשורים במצב של מחלה וכאב, ורעיון הביו־האקינג הוא להגיד לך: 'בוא, תסתכל רגע על החיים שלך בצורה אחרת'".
למה לא להסתפק בשינוי התזונה, בשיפור השינה ושלל פעולות נוספות שאנחנו יכולים לעשות בחינם כדי לשפר את איכות חיינו? מדוע צריך לשם כך מעבדה?
סיגל: "הבריאות שלנו היא מענק לידה שקיבלנו כשנולדנו, עם היכולת שלנו לייצר שריר, מסת עצם, יכולת קיבולת, מערכת חיסון, וזה מגיע לשיא בעשור השלישי של החיים. ואז נשאלת השאלה מה עושים הלאה? את יכולה לאכול את ההשקעה שקיבלת או שאת יכולה להתחיל לייצר לעצמך רזרבות כמו תוכנית חיסכון כדי שזה יעזור לך בזמן של פציעה או מחלה וכדומה. כדי להבין את זה, צריך להבין שאם אנחנו מסתכלים על הגדרת הבריאות, אנחנו מבינים שבריאות היא היכולת שלנו להסתגל בהצלחה לאתגרים, לגורמי הדחק הגופניים והנפשיים שאנחנו חווים במהלך החיים. הסתגלות מוצלחת יותר או פחות בעצם קשורה לרזרבות שלנו, לאותה תוכנית חיסכון שאנחנו בונים לעצמנו. וכאן צריך בוסט".
עקרון השוני
לימור: "ביו־האקינג יושב על התפיסה שאין שווה אחד. מה שישפיע על אחד לא בהכרח ישפיע על אחר. והמעבדה שלנו היא מעין מעבדת ניסוי, אומנם אנחנו לא לוקחים בה דם, אבל הכל מבוסס דאטה. לכל אדם יש את היכולת להתנסות בטיפולים השונים ולראות מה עובד עבורו טוב יותר ומה עובד לו פחות. את מאמצת דברים שאת יודעת שיעבדו עבורך ולאו דווקא יתאימו למישהו אחר. גם ברפואה המערבית כבר הבינו שלא כולם מגיבים באותה צורה לתרופה שנותנים להם. הביו־האקינג הוא הראשון שהרים את דגל הפרסונליזציה ואמר שכל אחד הוא גוף בפני עצמו, לכל אחד יש דנ"א אחר, והשינויים האלה באורח החיים ובכלל משפיעים בצורה אחרת על כל אדם".
במרכז העתידני הממוקם בהרצליה יש מכשירים עם טכנולוגיות מעמק הסיליקון, שמשתמשים בהן בגופים כמו נאס"א, NBA, FBI ועוד. מה למשל? סאונת קור במינוס 85 מעלות, מסאז' לימפטי לרקמות, אינפרא־אדום, פוד מדיטציה פטנט ומכשירי כושר המבוססים על בינה מלאכותית. כאמור זהו המרכז הראשון בישראל, אבל גם אם תחפשו מרכזי ביו־האקינג בעולם, כמעט שלא תמצאו. את רוב הטכנולוגיות והמכשירים שמסייעים במיטוב הגוף והמוח הביאו השתיים ארצה, הציוד נבנה ברובו עבור נאס"א ולטובת ספורטאים בכירים.
מנאס"א יצאה הבשורה?
סיגל: "אסטרונאוטים הם הנכס הכי חשוב של נאס"א, שמשקיעה בהם שנים על גבי שנים, וכשהם חוזרים מהמסעות בודקים מה עבר עליהם בחלל ומנסים לסייע. חוקרים גילו שכשאסטרונאוטים חוזרים לארץ, גופם עובר תהליך מואץ של הזדקנות. העובדה שלקחנו אותם מהתנאים של כדור הארץ - ללא חשיפה לשמש, ללא כוח משיכה - האיצה את תהליך ההזדקנות שלהם. הם היו זקוקים להכניס לשימוש טכנולוגיות מיוחדות שיסייעו להם להכין את הגוף לפני המסע וטכנולוגיות שיידעו לקלוט אותם בחזרה ממנו. אחד הסיפורים המעניינים הוא שגילו שלאסטרונאוטים שחוזרים לכדור הארץ יש שברים ברגליים. מדוע? אין כוח כבידה. מה שאומר שתהליך דילול העצם מועצם. אחת הטכנולוגיות שפותחו היא אופניים מיוחדים שלא יוצרים עומס רב מדי על העצמות, כדי לסייע להן לחזור לתפקוד תקין. וזו רק דוגמה אחת לטכנולוגיה שנמצאת אצלנו במרכז".
"כמה אחוזים מחיינו את חושבת שאנחנו שוהים במקומות סגורים?", שואלת אותי פתאום סיגל, ואני עונה שלדעתי 60% מהזמן. התשובה שהיא עונה לי שומטת לסת. מתברר שבני אדם נחשפים לאור פחות מ־10% מהזמן במהלך חייהם. כן, גם במדינה שטופת שמש כמו ישראל. "השמש היא מקור יצירת האנרגיה של הגוף, ולמחסור באור יש השפעות לא טובות. לא פלא שלרוב בני האדם חסר ויטמין D, גם בישראל".
מה הפתרון לכך?
"אינפרא־אדום היא אחת ההמצאות הלא חדשות, אך היעילות ביותר שיש בעולם. קרני שמש ללא קרינת UV, שמאפשרות לנו לחשוף אנשים בצורה בטוחה, נכונה ויעילה לאור. לטכנולוגיה קוראים אינפרא־רד סאונה, ובשונה מסאונה רגילה שאנחנו רק רוצים לצאת ממנה, במקרה הזה, קרני האינפרא־אדום הנעימות מחממות אותך כמו שמש חורפית חמימה ומאפשרות לך שהות של 20 דקות בתוכה. היא חודרת לתוך התא ומפעילה מנגנונים של התחדשות. תחשבי שאנחנו מכונית שמייצרת בלאי כל הזמן - כשאת אוכלת וכשאת נושמת - וצריך לטפל בבלאי הזה. אם לא מטפלים בו, הוא מצטבר והופך לסוג של מחלה".
המיזם החל כסטארט־אפ ודרש גיוס כספים, כמה קל היה לכן למכור אותו למשקיעים?
סיגל: "היבט גיוס הכסף היה דווקא השלב הקל. אני חושבת שבאופן יחסי למיזמים אחרים שנכשלו כי לא הצליחו לגייס כסף, אנחנו הצלחנו בקלות רבה מאוד. אני מניחה שהסיבה היא כי היה משהו במה שאנחנו עושות שהצליח לחבר יזמים ומשקיעים שרצו מאוד לשתף פעולה. הייתה הבנה, שאולי גם קשורה למגיפה, שיש צורך לקחת אחריות על הבריאות שלך, לנהל אותה כמו שאת מנהלת כל דבר אחר בחיים שלך. היו ששאלו בעיצומה של המגיפה, כשעוד בנינו את המקום, אם אנחנו לוקחות צעד אחורה, ואמרנו פה אחד 'מה פתאום'. זו בדיוק השעה שבה זה צריך לקרות".
ועכשיו השאלה הקשה: האם הטיפולים האלה מיועדים לעשירים בלבד?
לימור: "זו בדיוק הסיבה שהקמנו את המרכז, כדי שהטיפולים לא יהיו נחלתם של עשירים בלבד. האוכלוסייה שמגיעה נעה בין שני קצוות. מצד אחד אנשי עמק הסיליקון שרוצים לחוות במו גופם את הטכנולוגיות המתקדמות יותר, ומנגד מגיעים אנשים שרוצים שנעזור להם בשיפור השינה או בכל בעיה אחרת. יש אצלנו טיפולים שנוגעים לפן הקוגניטיבי בבריאות המוח. אנשים שחווים ירידה קוגניטיבית ורוצים לשפר אותה, בהחלט יכולים להגיע. מכיוון שהטכנולוגיות היו כבר בשימוש רב - זאת אומרת, בארגוני הקצה - כמו כל טרנד, זה מתחיל מלמעלה ובסוף זה מגיע לכולנו".
סיגל: "היום כבר מגיעים אלינו אנשים שמבינים את המשמעות של הרזרבות התפקודיות של הגוף ואת הצורך כבני אדם לנהל את הבריאות שלנו כדי שלא נצטרך לנהל אחר כך חולי. בסוף תמיד צריך לנהל משהו, השאלה היא מה אנחנו בוחרים".