"ביום הראשון שלי באחד ממקומות העבודה נכחתי בהרצאה על נשים בתעשיית ההייטק", מספר דורון גרינצייג, Senior Tech Leader בחברת הסטארט־אפ איילנד, המייצרת דפדפן ארגוני מאובטח לחברות. "בסיום ההרצאה ניגשתי למרצה ואמרתי לה שעד כמה שיש מעט נשים בהייטק, יש בו עוד פחות דתיים. בכל הקומה שלנו היינו אולי שני דתיים. ויש גם הסבר מדוע זה קורה".
הבועה מתפוצצת? הגיוסים נעצרו, ואלפי עובדים בהייטק צפויים ללכת הביתה
"הקורונה עשתה פאסט פורוורד": המחסור בעובדי ההיי טק קורא גם לחסרי הניסיון
גרינצייג מסביר שחלק גדול מאוד מהאנשים שמגיעים לתעשיית ההייטק ולסטארטאפים מתחילים במסלול דרך הצבא, "אבל רוב הדתיים הלאומיים רוצים לשרת בקרבי, לכן הם הולכים פחות למסלול הזה. יש גם דתיים לאומיים כמוני, שרצו קרבי אבל לא התאימו מבחינת פרופיל רפואי, והם הולכים מיד לארבע שנות ישיבה. אי אפשר להגיע למסלולים האלה אם מתחילים שם, זה קשה מאוד".
הסיפור של גרינצייג (35) הוא יחסית חריג בנוף הרגיל של הצעיר שיוצא מהצבא ועושה חיל בסטארט־אפ התל אביבי המצוי, והוא מקווה שהראיון הזה ייתן דחיפה לדתיים נוספים שהתחום קורץ להם להגיע ולהבין שאפשר להתגבר על המכשולים בדרך ולהשתלב בהצלחה בתחום אפילו במסלול קצר יותר מזה שהם חושבים.
מתקן מחשבים מילדות
הוא נשוי + 5 ומתגורר במבוא חורון. הוא בא ממשפחה דתית וגדל בחיפה, חווה ילדות רגילה לחלוטין. אחרי שסיים את התיכון בהצטיינות, בעיקר בתחום המתמטיקה, החליט שהוא רוצה לעצור רגע ולחשוב אם התחום הטכני באמת מעניין אותו. "רציתי להיות קרבי בצבא ולשרת בסיירת מטכ"ל", הוא מספר, אבל מחלת האסתמה מנעה ממנו את השירות הקרבי. לפני הגיוס לעתודה החליט שהוא לומד ארבע שנים בישיבת תורת החיים, שנוסדה בנווה דקלים בגוש קטיף ובעקבות תוכנית ההתנתקות עברה ליד בנימין.
לאחר לימודיו בישיבה התגייס לצבא והתקבל למסלול שח"ר כחול, המאפשר לחרדים לרכוש מקצוע ומיומנויות טכנולוגיות במסגרת הצבא, ושם למד לתכנת. הוא כמעט סיים את לימודי התואר הראשון במדעי המחשב באוניברסיטה הפתוחה, אך לדבריו הבין - אחרי ראיונות רבים - שתואר ראשון הוא בזבוז זמן, והצליח להתברג בחברות הייטק שונות בזכות כישורי התכנות שלו.
"כשהייתי ילד הייתי זה שמתקן את המחשבים לכולם. בבית הספר אם היתה איזו בעיה עם המחשב, המורה הייתה קוראת לי. אני באמת לא מבין איך ידעתי ואיך זה קרה, אבל אני רואה היום את הכישורים של הבן הבכור שלי בן ה־11, ואני אולי מבין שזה פשוט משהו שקיים שם. זאת הסיבה שבסיום לימודי הישיבה חשבתי ללכת לכיוון של עתודה ולעסוק בתחום באיזושהי צורה".
ובאיזה שלב בתואר הבנת שאתה מבזבז את הזמן שלך?
"קודם כל, היו לי שני ילדים, שזה כבר אחרת. ולא הצלחתי באמת להגיע ללימודים, כי השירות בצבא היה תובעני מאוד. אני זוכר מבחנים באוניברסיטה שהייתי לומד לקראתם ברכב, ממש בדרך אליהם. בסופו של דבר אחרי השחרור התגלגלתי לכל מיני מקומות עבודה, ובאף אחד מהם לא שאלו אותי אם יש לי תואר ומה הציונים שלי. גיליתי שבעולם הזה התואר מעניין רק את המכללה ואת אמא שלי. למשל, בחברה הקודמת שעבדתי בה לא היה הבדל בין מהנדס שסיים ללמוד לבין מהנדס שהגיע עם ניסיון אישי. בסופו של דבר המכללות מכוונות לדבר אחד - לתואר השני, אבל הן לא שמות דגש על הניסיון המקצועי ועל הפרקטיקה שחשובים ביותר כשמגיעים לעבודה בתפקידים כאלה, ואני רואה את זה הרבה בראיונות".
"רוב הציבור הדתי דווקא מעדיף לפנות להוראה", אומר גרינצייג, "יש אפילו עודף, בזמן שבמוסדות החילוניים יש מחסור. אצלנו קשה מאוד למצוא משרה למורים".
זאת הסללה אחרת?
"אני לא אוהב את המילה 'הסללה'. אני חושב שזאת בחירה: אנשים רואים את השליחות שלהם בחינוך, ואף אחד לא הכריח אותם. ובנוגע לנשים דתיות, רובן מעדיפות, לצד העבודה, לא להזניח את גידול הילדים. ובסיכומו של דבר המסר שלי למי שכן רוצה להשתלב הוא שלימוד תכנות לבד הוא לא בעיה - כל מה שצריך הוא זמן, רצון ופניות. יש היום המון קורסים שרמתם אינה פחותה מזו של תואר. זה לא אישיו מבחינת מקומות עבודה בכלל, ואפילו לא כולם יודעים, אבל יש המון מקומות שמוכנים ללמד אנשים בתמורה לכך שיתחייבו לעבוד איתם אחר כך. הכל אפשרי, ומדובר רק ברצון להשקיע את הזמן בכך".
העבודה הטובה בעולם
גרינצייג פגש קצת אחרי שחרורו מהצבא את דן אמיגה, סטארטאפיסט צעיר יוצא 8200, והשניים עבדו יחד בחברת ויזליה, שנרכשה על ידי שניידר אלקטריק ב־2011. בשלב מסוים אמיגה החליט לעזוב כדי להקים את פיירגלאס, הסטארט־אפ שלימים הפך גם לאקזיט הראשון שלו. בזמן שגרינצייג בחר שלא להצטרף אליו, הוא נאלץ לצפות מהצד בהצלחה המהירה של החברה, שבתוך כמה שנים נמכרה לתאגיד סימנטק ב־250 מיליון דולר. לאחר שעזב את ויזליה, עבד גרינצייג בכמה חברות והצליח לרכוש מיומנות וידע רב בפיתוח פלטפורמות ובתחום הקלאוד.
"אני זוכר את ההתלבטות שהייתה לי - אם להצטרף לדן או לוותר. בסוף החלטתי שאני נשאר בוויזליה. כשסגרו את החברה, כל הצוות התפזר, ואני מצאתי עבודת חלומות בחברת סימילרווב - הייתי אחראי לדאטה והתעסקתי בעצם בכל". אחרי תקופה משמעותית בחברה שמע גרינצייג שדן אמיגה שוב מקים סטארט־אפ חדש אחרי האקזיט המוצלח.
"כמה שבועות לפני ההנפקה של החברה התקשר אליי עומרי, מי שהיה ראש הצוות שלי, וסיפר לי שהוא עובד עם דן ומתחיל סטארט־אפ חדש. אני סירבתי כמובן, כי הייתה לי העבודה הכי טובה בעולם, והוא התעקש ואמר לי: 'אבל בוא תשמע'. אמרתי לו שטוב לי, מעניין לי ואני לא עוזב. היה לי תפקיד טוב מאוד בחברה, לא יכולתי לעזוב כזה תפקיד, ובטח שלא קרוב כל כך להנפקה". בסוף החיידק דגדג לגרינצייג, עד שנכנע והגיע לפגישה. "כבר היה לי קשה לומר 'לא'.הבנתי שבאיילנד מייצרים מוצר שיהיה לב לבה של התעשייה גם בארץ וגם בחו"ל".
ועשית את הדבר ששום סטארטאפיסט לפניך לא העז לעשות - לעזוב כמה ימים לפני ההנפקה?
"בדיוק. המנכ"ל של החברה הגיע אליי ואמר לי שאני לא נורמלי, שאני בתפקיד הכי טוב שיש בחברה, והוא באמת צדק. הייתי בתפקיד הטוב ביותר בחברה. וכן, אפילו הפסדתי לא מעט כסף על הנייר. עזבתי את החברה בשלב שכבר היה לה מחיר, והיא לא הייתה איזה חלום סטארט־אפ שאני לא יודע אם הוא יצליח. יתרה מכך, מכיוון שהיה מדובר בסטארט־אפ שני של דן, חששתי מהאמירה על סינדרום היזמים שהצליחו ובפעם השנייה שלהם הם מתרסקים לגמרי. אבל ידעתי שזה יצליח, והייתי שלם עם החלטתי החריגה מאוד".
לפני כשנתיים דן אמיגה הקים את איילנד, סטארט־אפ שמפתח דפדפן מאובטח לחברות, והדהים את השוק כשהגיע לשווי של 1.3 מיליארד דולר בתוך שנה. הפעם גרינצייג, שעזב את תפקידו כמהנדס בכיר וכראש צוות בתחום הביג דאטה בסימילירווב, הפך ל־Senior Tech Leader בחברה. "מדובר בתפקיד שמשלב יכולות ניהול וידע טכני", הוא מסביר. גרינצייג בעצם אחראי לשכלל תהליכי פיתוח ותהליכים ארגוניים בלי לשנות את המבנה הארגוני או להוסיף עוד שכבת ניהול. זהו תפקיד שאחראי במקום להצלחה ולאימפקט של הפרויקט כולו שעובדים עליו. במילים פשוטות, הוא הקמב"ץ של האירוע הטכנולוגי.
חיה ותן לחיות
מוזר שב־2022 אנחנו מתייחסים לדברים האלו, אבל אפשר לומר שנוכחותך במשרדים התל אביביים של איילנד היא "חריגה"?
"אני גר ביישוב שרוב הקולגות שלי לא ממש יודעים איפה הוא נמצא, מקפיד להתפלל שלוש פעמים ביום, גם כשהעבודה במשרד מתארכת אל תוך הלילה, ושומר שבת. אבל בהקשר זה גם אני נושא באחריות, ואני מרגיש שעליי לתת ערך מוסף ולהיות הכי טוב שאני יכול".
אני מבינה שמקפידים על מטבח כשר עבורך...
"אני מאמין באמירה 'חיה ותן לחיות'. אני נגד העדפה מתקנת, וזה משהו שחשוב לי לומר, בין שזה כלפי נשים ובין שזה כלפי דתיים. אני עובד בחברה הזאת ועבדתי בחברות הקודמות, כי הייתי הטוב ביותר שהן יכלו למצוא, ולדעתי זאת נקודת המוצא החשובה לכל עובד - שידע שהוא שם כי הוא טוב בתחומו, ולא כי הוא מגיע על מנת למלא מכסה. עם זאת, אני חושב שחשוב להגדיל את הגיוון בעיקר כדי להוכיח שהאינטגרציה אפשרית - הכרת האחר חשובה בכלל לחברה הישראלית. לימודי ליבה לא תמיד חשובים כמו רצון להצליח וחשיבה ביקורתית - אגב, את זה למדתי בישיבה - יתרון שאני רואה אצל הרבה בוגרי ישיבות".
למה הכוונה?
"עולם הישיבות מביא אנשים קצת אחרים לעולמות התעסוקה, ולאו דווקא בהייטק. הישיבה שלמדתי בה הייתה קצת ייחודית בנוף, והקונספט של הביקורתיות בלט בה מאוד. זאת גישה שתרמה לי מאוד בתעשייה: לא לקבל שום דבר כאמת מוחלטת, אלא לחקור ולהגיע לאמת לבד, גם כשיש כבר פסק הלכה. אני יודע שהדברים האלה קיימים בישיבות באופן כללי - ללמוד הרבה מאוד ולבדוק. יכולת למידה ובחינת דברים הן תכונות שנדרשות מאוד בעולם המקצועי הזה - פעם מישהו אמר לי: 'אתם רגילים ללמוד, אתם תסתדרו', וזה נכון".
ואי אפשר בלי שאלה קצת מתריסה: "מגוש קטיף ללב תל אביב" - איך קיבלו אותך?
"אני חושב שהשילוב הזה בריא מאוד, להכיר זה את זה. יש אנשים שנחשפים לאנשים 'כמוני' בפעם הראשונה. אני לא מנסה לשכנע אף פעם ובאמת מאמין שאיש באמונתו ובדרך חייו יחיה - זאת הגישה היחידה שיכולה להציל את החברה הישראלית. אני חושב שמקומות עבודה שמנסים לדחוף את האג'נדה של צד אחד לצד האחר עושים טעות, וממש בתחילת הקריירה שלי נתקלתי בכזה דבר ונשארתי שם בדיוק חודשיים. הסוד להצלחה הוא שבחברה מבינים שיש לכולם מטרה משותפת - שהעסק בסופו של דבר יצליח, וזה מה שחשוב".