הילדים ביקשו מכם רחפן לדמי חנוכה? אל תראו אותם כחובבי צעצועים של הביוקר אלא אמרו: הם נמצאים בחזית הטכנולוגית. זה לא ניסיון לעודד אתכם בין סופגניה לסופגניה - על פי הסקירה הטרייה של בית ההשקעות ילין-לפידות, מה שנחשב בעבר לגאדג'ט לחימה והפך לצעצוע במרחק הקלקה לכל ילד, הוא אכן התפתחות דרמטית במיוחד בטכנולוגיה שתלווה את חיינו בשנים הבאות. בשדה הלחימה, וגם בחיים האזרחיים. איך זה בדיוק קורה ויקרה? עוד רגע אצרף את הסקירה המלאה. אבל כדמי חנוכה לאלו שרוצים את השורה התחתונה מהר – אמלקתי.
1. נתחיל מהשורה התחתונה באמת: מדובר על גיים-צ'יינג'ר. לא מעט מלחמות בשנים האחרונות השתנו מן הקצה אל הקצה ברגע שנכנסו מל"טים לשימוש על ידי אחד הצדדים. אזרבייג'ן, למשל, הצליחה להפוך את הגלגל במלחמה שניהלה במשך שלושים שנה נגד ארמניה כאשר הכניסה ב-2020 לשימושה מל"טים תוצרת ישראל וטורקיה, והצליחה להשיג סוף סוף את השליטה במובלעת בנגורנו-קרבך. אתיופיה ולוב למדו ממנה מהר מאוד והצטיידו גם הן במל"טים (סיניים או אחרים) כדי להשיג יתרון מכריע במלחמותיהן ובסך הכל אפשר לומר שהיתרון האדיר שמקנים הכטב"מים למי שמחזיק בהם – הופך להיות ברור לכולם.
2. למרות שהם נמצאים איתנו כבר כמעט מאה שנה, עכשיו הם מגיעים לשיאים חדשים. הגלגולים השונים של מה שאנחנו קוראים היום כטב"ם יצאו לדרך כמעט יחד עם הטיסה הראשונה של האחים רייט. גרסאות שונות ומשונות של אמצעי טיס המופעלים באמצעי שליטה מרחוק, ויועדו ממש מהרגע הראשון למטרות לחימה – החל מצילום ואיסוף מידע, דרך אימון מטוסים בעלות מופחתת וכלה בפיתוחים שנועדו להפציץ מטרות בלי מעורבות, עלות וסיכון של טייסים.
3. אחת מקפיצות הדרך המשמעותיות של ההמצאה – קרתה כמובן בישראל. כשהמתיחות בין ישראל למצרים היתה בשיאה ב-1969, והמצרים הצטיידו בטילים נגד מטוסים – הפכו גיחות הטיס למטרות צילום מעבר לתעלת סואץ למסוכנות מדי. חבורת טיסנאים פצחה בניסוי של הרכבת מצלמת סטילס על רחפן והטסתו למשימת צילום מעבר לגבול – מה שהניב צילומים מידיים וללא סיכון. פחות מעשור מאוחר יותר, הוקמה יחידת המזל"טים הראשונה והסודית ביותר אז של צה"ל, שסיפקה צילומי וידיאו בזמן אמת והפכה נכס אסטרטגי שרק כעבור זמן שותף עם ארה"ב ועם צבאות נוספים והוליד את מה שהוא היום תעשייה בהיקף שנתי של 13 מיליארד דולר.
4. ההמצאה הזאת משנה, ממש עכשיו, את צורת הלחימה בעולם. במלחמת רוסיה אוקראינה, המתרחשת למרבה הצער גם ברגעים אלו ממש – החלו שני הצדדים להשתמש בכטב"מים כדי לנהל את הלחימה מרחוק. זה לא התחיל ככה: בתחילת המלחמה עוד ראינו פלישות של טנקים, תעלות לחימה והפגזות ארטילריה מסיביות ולא מדויקות. עכשיו – הנפוץ יותר הוא חיילים הצופים בשדה הקרב בצג קטן המקושר ללוויין בזמן שרחפן בגודל כף היד שלהם מרחף מחוץ לטווח הראייה. מאות רחפני סיור ותקיפה טסים מעל אוקראינה מדי יום וזירת הקרב הפכה לתחרות על עליונות טכנולוגית ודיגיטלית בשמיים. המל"טים נותנים לרוסיה ולאוקראינה את היכולת לראות ולתקוף זה את זה מבלי להתקרב.
5. הנוכחות בשדה הקרב היא לאו דווקא של הכטב"מים היקרים. נכון – פסגת הטכנולוגיה בתחום עולה כ-40 מיליון דולר. אבל דווקא מל"טים מסחריים - לרוב קטנים וזולים יחסית, נמצאים כעת בכל מקום והם שהופכים את המלחמה באוקראינה לייחודית, מספקים נראות חסרת תקדים ומחדדים את הדיוק של אש ארטילרית לא מדויקת בדרך כלל.
6. המערכות המתפתחות מתחילות להעלות גם שאלות מוסריות. הפיתוחים הטכנולוגיים לוקחים את הכטב"מים אל עתיד אוטונומי שבו הם יוכלו לקבל החלטות – גם של הפצצה והרג, ללא מעורבות של אדם המפעיל אותם מרחוק. נשמע כמו סרטי מדע בדיוני (וזה עוד לפני שדיברנו על התסריט שבו כטב"מים מחליטים לנהל מלחמות בינם לבין עצמם) – אבל כבר מתחיל להעסיק משפטנים.
7. ועכשיו בעצם, מחשבים מסלול מחדש. הכטב"מים משנים לא רק את צורת הלחימה בין צבאות גדולים אלא הפכו להיות חיל אוויר בזול לשלל גורמים ברחבי העולם. לא רק מדינות אלא גם ארגוני טרור קטנים ועוד. לאן זה יגיע, ואיך מתגוננים – אלו הן שאלות שמעסיקות עכשיו את מיטב המוחות בתחום.
אז מה הלאה? נראה שכך או כך נהיה מודעים יותר לנוכחות כטב"מים בחיינו – ושנקווה שבעיקר בזירה האזרחית – עליה אנחנו מבטיחים להרחיב בקרוב. אנחנו נהיה כאן כדי לעקוב ולדווח, ובינתיים, שווה לקרוא את הסקירה המלאה של אמיר אלשיך באתר בית ההשקעות ילין לפידות