לרגל יום הברייל: העיוורים ולקויי הראייה שכובשים את הרשת

כשאביחי שלי (39) מנתיבות גילה לראשונה את הטוויטר לפני כחצי שנה, הוא היה סקפטי לגבי ההשפעה שתהיה לה על חייו. “חבר שלי, שהוא חזק בכל נושא הרשתות החברתיות, אמר לי: ‘אם תתחיל להעלות תכנים לפלטפורמות האלה, זה יכול להיות חזק’”, מספר שלי.

“ואז הוא נחת אצלי בבית ואמר לי: ‘עכשיו אנחנו פותחים לך במכה אחת פייסבוק, אינסטגרם, טיקטוק, טוויטר ולינקדין’. בשבועות הראשונים הוא ממש הראה לי איך מעלים סרטונים ופוסטים, מה מקובל לרשום ואיך מקובל. לאט־לאט התחלתי לשחות בחומר, להבין מה אנשים אוהבים. אני מבסוט לגמרי מהחשיפה ומהחיבוק של הציבור לתכנים שאני מעלה”.

בציוץ הראשון שהעלה שלי לטוויטר הוא כתב: “כעיוור שמשתמש במחשב עם מסך ברייל מיוחד לעיוורים, חייב להגיד שאפו ענק על הנגישות של טוויטר גם למשתמשים עיוורים. הלוואי שכל הפלטפורמות והרשתות החברתיות היו נגישות ברמה כזו”. “זה הציוץ הכי ויראלי שהיה לי שהגיע לכמעט 9,000 לייקים והוא הציוץ הכי טכני שיצא לי להעלות”, הוא אומר.

איך באמת התגברת על המגבלות הטכניות בפלטפורמות הללו?
“יש לי מחשב שיש עליו תוכנת ברייל בעברית שמתרגמת לכתב ברייל את כל מה שכתוב על המסך, בין שזה לייקים, ובין שזה תגובות והודעות. יש רשתות חברתיות שנגישות יותר לעיוורים ואני מצליח להתמודד איתן יותר בקלות ויש רשתות שהן פחות, אבל בסך הכל רובן נגישות. טוויטר ממש נגישה ונוחה, גם פייסבוק בסך הכל נגישה מאוד. אינסטגרם 50% נוחה, לינקדין נגישה בהחלט, וטיקטוק בעייתית, אבל שם החבר שלי מסייע לי להתמודד עם העלאת התכנים, ותוכנת הברייל שלי יודעת להתמודד עם זה היטב”.

עד כמה זה ממלא את חייך?
“אין ספק שהרשתות הן משאבת זמן לא קטנה ואני משקיע בזה המון. אני מרגיש שאני מצליח להשפיע על אנשים דרך הרשתות. היום יש לי כמעט 50 אלף עוקבים ברשתות החברתיות בסך הכל, ובעזרתם הצלחתי להוביל שלושה מאבקים חברתיים: המאבק הראשון נולד כשרצו לבטל לנו את הרכבות הישירות מהנגב. אחר כך רצו לצמצם לנו את תדירות הרכבות. המאבק השלישי והכי מרגש מבחינתי היה כשנלחמתי שינגישו את המונדיאל לעיוורים וישמיעו אותו דרך הרדיו. בעזרת הכוח ברשתות החברתיות שר התקשורת אישר לי תקציב מיוחד, שר התרבות תמך, והתאגיד שיתף איתי פעולה. בפעם הראשונה בהיסטוריה כל המונדיאל שודר ברדיו לטובת עיוורים. זו הייתה חוויה אדירה בשבילי”.

ניסוי וטעייה

אידן אור גיא (35), סופר ופזמונאי לבקן עם לקות ראייה, מתחזק חשבון טיקטוק של קרוב ל־17 אלף עוקבים. “מה שאני מקדם ברשתות החברתיות הוא נושא הנגישות”, הוא מספר. “הנגישות מתקדמת, אבל יחסית לאט”.

היה ברור לך שתרצה לפעול ברשתות החברתיות למען מטרה זו?
“שנים ידעתי שזה משהו שאני רוצה לקדם ושאני רוצה להפוך את הנגישות לכלי חברתי. בשנתיים האחרונות, מאז שאני בטיקטוק, אני פוגש את העוקבים ברחוב והם ניגשים אליי ואומרים לי: ‘פתאום הבנתי איך אנשים עם מוגבלות ראייה מתמודדים ואיך אפשר לעזור להם’. זה מבחינתי ניצחון. יש 25 אלף עיוורים וכבדי ראייה, וגם הם וגם בעלי מוגבלויות אחרים צריכים לקבל יחס שווה, ובכך עוסקת עיקר הפעילות שלי ברשתות החברתיות”.

איך התמודדת בתחילה עם הקשיים הטכניים בתפעול הרשתות החברתיות?
“אני אדם שמאוד אוהב ללמוד, אבל בהתחלה היה לי קושי. למשל כשהתחלתי לצלם סרטונים הייתי מצלם כך שהיו רואים רק את הפנים. לאט־לאט לימדתי את עצמי איך למצוא את הזוויות והנוחות שלי לצלם סרטון בצורה טובה. הקושי האמיתי לאנשים עם מוגבלות כמוני הוא שהאצבע קלה על ההדק. נתקלתי למשל בסרטון של מישהו מחקה עיוורים או חירשים. זה מבזה את בעלי המוגבלויות. צריך להכיל כל אחד ולתת לו את הכלים להיות מי שהוא”.

מה הסרטון הכי ויראלי שהעלית?
“אחד הסרטונים החזקים היה סרטון טיקטוק שבו הראיתי את אחותי התאומה. הוא הגיע ל־390 אלף צפיות. החלק העצוב ברשתות החברתיות הוא שהערך לא תמיד מקבל קדימות. אבל צפיות זה לא הכל: הסרטונים שלי מגיעים בשבוע ל־20 אלף צפיות בסך הכל, אז השאיפה היא ליצור תוכן מקדם נגישות”.

עד כמה הפעילות שלך עוזרת לך בהתמודדות עם לקות הראייה?
“הלכתי עם חבריי למסעדה בתל אביב, ומישהי זיהתה אותי מהרשתות, אז היא עזרה לי ולחברים שלי לקרוא את התפריט. כשאנשים רואים ומבינים את המגבלה, אז הם יודעים איך לעזור, ולשם כך אני פעיל ברשתות החברתיות, כדי להביא את הנושא הזה לתודעה”.

כשגידי אהרונוביץ' (48), מרצה, מורה ומוזיקאי, עיוור מלידה, העלה לטיקטוק סרטון שלו מסביר "איך עיוור נוהג", הוא לא שיער שיזכה ליותר מ־70 אלף צפיות. "צילמתי את זה בפלאפון", הוא מספר. "לא האמנתי כל כך בפלטפורמה הזו, ולכן הפופולריות של זה הפתיעה אותי ממש. אני דואג להיות מצחיק ורהוט בסרטונים האלה, כמו בהרצאות. אני עובד מאוד חזק ברשתות החברתיות, לרוב לבד אבל גם עם חבר שעוזר לי. הסיבה שפתחתי פייסבוק, אינסטגרם וטיקטוק היא רק כדי להראות לאנשים שאתה יכול להיות עיוור מצליח, משעשע ומצחיק, וההתעסקות שלי ברשתות מניבה פרי. יש לי בעיה עקרונית עם הדרך שבה הממסד מטפל בעיוורים ולעתים מציג אותם כ'מסכנים'".