בחודש האחרון הציגו מרבית המדינות בעולם שורה של חבילות סיוע חסרות תקדים. "זקני" הכפר הגלובלי לא האמינו למראה עיניהם - כזו התגייסות נדיבה מצד המנהיגים לא נרשמה מחוץ לעתות מלחמה. הפעם גם מדינות שהן בהגדרתן "סרבניות הרחבות" מושבעות, כמו גרמניה, הסכימו לפתוח את הארנק הציבורי.

רק בארה"ב לבדה הגדלת ההוצאה הממשלתית ומתן ההלוואות לצרכנים ולעסקים יסתכמו ביותר מ־10% מהתוצר, יותר מאשר סך הוצאות שנרשמו ב־2008 ו־2009, שנות ההתמודדות עם משבר הסאבפריים. אומנם זה עדיין לא מתקרב לשפע שהרעיפה בייג'ינג לפני כ־12 שנה (הוצאותיה דאז נאמדו בכ־27% מהתוצר), אך עדיין, רוב המדינות ירשמו גידול כביר של 10%־20% ביחס חוב־תוצר שלהן.

הממשלות לא פועלות לבדן - הזרמות הבנקים המרכזיים שלצדן נראות מפוארות לא פחות. כך, בחזרה לארה"ב, הפד ירכוש אג"ח ממשלתיות (Treasuries) - שלפי הצהרתו יירכשו "ללא הגבלת כמות" - סיוע מבורך מבחינת וושינגטון, שמתכוונת להציף את השוק באותן האיגרות. "סל הקניות" של הפד יכלול גם דברים נוספים, כמו אג"ח מגובות משכנתאות ונכסי הלוואות שונים. כפועל יוצא מכך, מאזן הנכסים שלו (תמונת ראי להזרמות), יכול להגיע לכ־10 טריליון דולר לעומת כ־4.2 טריליון דולר שהוא החזיק בשלהי 2019. רק כדי לסבר את האוזן - הגידול הזה עולה על כל מה שנעשה כדי לטפל בהשלכות משבר הסאבפריים.

מי שסבר כי לבנקים מרכזיים אין יותר מה להציע, בעיקר כשמדובר במשבר בריאותי, טעה. הם חיוניים ליציבות הכלכלית ובעיקר ליציבות הפיננסית. עם זאת, הפעם הצעדים שלהם חייבים להיות גדולים יותר ומהירים יותר כדי להגיע למטרה. עוד ברור כי במשבר הזה הוקצה להם תפקיד משני בלבד, אחרי אנשי הרפואה והממשלות.

שאלה חשובה שעדיין לא זוכה לתשומת הלב הראויה היא שאלת "המחירים". כמו כל דבר בחיים, גם במשבר קורונה אין ארוחות חינם. הראשונים לשאול שאלות "מעצבנות" הם אנשי אקדמיה, אך נוסף עליהם אפשר למצוא גם את קולות המשקיעים ואפילו קובעי מדיניות אמיצים במיוחד. הם תוהים אם צבירת חובות ממשלתיים תוביל אותנו למשבר הבא. שאלת ההמשך המתבקשת היא שאלת האינפלציה, שעלולה להרים ראש לאור ההזרמות הנדיבות. תשובה חיובית לשתי השאלות (משבר חוב ואינפלציה) תוביל לתרחיש של אובדן אמון במערכות ולנסיקה בפרמיות הסיכון ובציפיות האינפלציוניות, הרבה לפני שהמשבר היה קורה בפועל.

מהם השיקולים של מקבלי ההחלטות? ובכן, כדי לממן גירעון, הממשל מתכוון ללוות מהציבור באמצעות אג"ח לטווחים בינוניים־ארוכים. הפד, במקביל, ירכוש איגרות חוב בשוק, ובכך למעשה יסייע ב"תחזוקת" הגירעון. גם אם לא יצהיר על כך במפורש, מדובר במשהו שמזכיר את מה שמכונה באופן ציורי "כסף מהליקופטר", או במילים פשוטות - "הדפסה". כאמור, מאזן הפד יגדל מאוד עד שיחליט למכור את האיגרות בחזרה בשוק. ברוב המקרים, מדיניות כזו תשמור על שיעורי הריבית נמוכים. ריביות נמוכות יהפכו את נטל החוב לנסבל, ובהנחה שלא מדובר במדיניות מתמשכת, יחס חוב־תוצר לא צפוי לצאת מהשליטה. חשוב להדגיש כי אם התמריצים יעבדו, הכלכלה תתניע מחדש, המסים ישתקמו וכוח ההחזר של כולם, כולל הממשלה, עוד ישתפר עם הזמן.

תיאורטית, מדיניות ההרחבות יכולה להוביל לאינפלציה, אך ניסיון משבר הסאבפריים לימד אותנו כי לקביעה הזאת יש כמה סייגים. אז, בשנים 2008־2009, השווקים הוצפו בהררי נזילות, ועדיין, האיום העיקרי של מרבית הנגידים היה איום הדפלציה ולא היפר־אינפלציה. הפעם אנחנו נמצאים במצב מורכב עוד יותר, של זעזוע לצד הביקוש כמו ב־2008, אבל בצדו זעזוע לצד היצע. זוהי "הסערה המושלמת". מחד, כשבני אדם סגורים בבתיהם התעסוקה יורדת, פריון העבודה יורד ושרשרת האספקה נקטעת (כמו במקרים של אסון טבע או משבר בשוק הנפט). פריון נמוך והיצע עבודה מוגבל יוצרים לחץ לעליית המחירים. מנגד, הצורך בריחוק חברתי גרם לביטול של אירועים, לקיפאון בתחומי הקמעונאות, התיירות, המסחר, התעופה ועוד. זהו גם זעזוע ביקוש חמור, והוא לוחץ את המחירים כלפי מטה.

השאלה המרכזית היא מה יתאושש קודם, הביקוש או ההיצע, וכן באיזו עוצמה זה יהיה. אם ביום "שאחרי קורונה" הצרכנים יסתערו על מרכזי הקניות, ומנגד, ליצרנים יהיה קשה יותר לחזור לשגרה, שזו הנחה סבירה (לפחות עבור אלו שתלויים בשרשרת הייצור הגלובלית), כנראה נגיע לאינפלציה (ראה ערך אלכוג'ל או מסיכות).

השאלה היא האם הצרכנים בכלל יסתערו על מרכזי הקניות? או שאולי הם יעדיפו לחסוך במקום לבזבז, בציפייה לגל שני של קורונה, או משיקולים אחרים, ואז לא בטוח שהמחירים יעלו. אין כרגע תשובות ברורות לשאלות האלו, וכנראה נצטרך לגלות אותן תוך כדי תנועה, כמו כל דבר שקשור בקורונה. למזלנו, התחלנו את המשבר עם ציפיות אינפלציה יציבות ו"מעוגנות". נוסף לכך, גם לירידת מחיר הנפט יש השפעה ממתנת על מדדי המחירים. אפשר להתנחם בכך שגם השווקים לא מגלמים כרגע תרחישים קיצוניים. לצערנו, ההמשך תלוי מאוד בפוליטיקאים.

בעיצומו של משבר קל לשכוח שלטיפול כלכלי בקורונה יש לא מעט "תופעות לוואי" לא רצויות כמו גידול בנטל החוב הציבורי ו/או סיכון הזינוק באינפלציה. לפיכך, גם כשקשה, כדאי להזכיר לעצמנו שמדובר בתרופה חריגה למשבר חריג, ולכן מומלץ ליטול אותה לזמן מוגבל.
 
אין לראות באמור תחליף לייעוץ השקעות או לשיווק השקעות המתחשב בנתונים ובצרכים של כל אדם. במידע עשויות ליפול טעויות וכן עלולים לחול שינויי שוק