מנפצים את המיתוסים: שאלות ותשובות על תזונת ילדים

לא נכון. אמנם ילדים זקוקים למגוון רכיבי תזונה כדי לגדול ולהתפתח, אולם אין הכרח לצרוך את כולם ביום אחד. על אף שילדים רבים נתפסים דווקא למאכלים מסוימים ולא נוהגים לגוון במהלך הארוחות לאורך תקופה, אין צורך להיבהל מכך.

רצוי לגוון באכילה לאורך כל השבוע ולפעמים אפילו יותר וזה לא צריך לקרות ביום אחד. מדובר בתופעה שכיחה ביותר בקרב ילדים שאוהבים לאכול את המוכר והבטוח.

לא נכון. רעב ושובע הם מנגנון טבעי שכל תינוק נולד אתו. כך, הוא יודע מתי להתחיל לאכול ומתי להפסיק בהתאם לתחושותיו הפנימיות והמדויקות. כשנדמה לנו שאנחנו יודעים יותר טוב מהילד מתי הוא צריך לעצור "כי הוא שבע", או מתי הוא צריך להתחיל לאכול כי הוא רעב, אנחנו עלולים לבלבל אותו ולקלקל את המנגנון הטבעי שלו. 
 

אפשרו לילד להפסיק לאכול, כשהוא מסמן לכם שהוא שבע (בין אם זה מתבטא במילים או בזריקת כלים ואוכל על הרצפה). גם אם נדמה לכם שהוא אכל מעט מדי או הרבה מדי, אל דאגה. לאורך זמן, הרווח ישתלם והילד יהיה מודע לעצמו ויהיה מסוגל לווסת את התיאבון שלו בצורה נכונה, ויאכל בדיוק כמו שהוא צריך.

אם לא נלחץ על הילד הוא לא יאכל מזונות בריאים וירקות 

לא נכון. לחץ שלנו על הילד או ניסיון לשדל אותו לאכול מאכלים חדשים ולא מוכרים לרוב יסתיימו בתגובת נגד של הילד, שיסרב לטעום או יפתח רגשות שליליים מראש. חשוב לדעת שלילדים יש נטייה טבעית לחפש את המוכר והבטוח, ומעבר לכך חלקם סובלים מרגישות חושית המקשה אף יותר את ההתמודדות שלהם עם מזונות חדשים.

כדי לגרום לילד "להיפתח" ולנסות מאכלים חדשים, כדאי לקחת בחשבון שלמידה של ילדים נוצרת על ידי צפייה וחיקוי. לכן, הדרך הטובה ביותר היא להוות דוגמה אישית, לשבת ביחד איתם לאכול וגם לטעום מאכלים חדשים. נמצא שסגנון הורות סמכותי אך לא לוחץ, המאפשר לילד עצמאות ומרחב לקבלת החלטות, הוא זה שעוזר במיוחד לגדל ילדים בריאים.

לא נכון. באופן כללי, חשוב לא להפוך את הממתקים לשום סוג של פרס או עונש על התנהגות טובה או רעה, כדי לא להגביר את החשק למתוק ולא ליצור דפוסי אכילה שבעתיד יובילו לאכילה רגשית. גם ההרגל לתת ממתק או קינוח בסוף הארוחה, משדר לילד שהאוכל הוא סוג של מטלה שרק לאחריה מגיע הפרס. לכן מומלץ להפריד את הארוחה מהקינוח, ולהציע ממתק רק בין הארוחות, ללא קשר לארוחה או למעשה שהילד עשה.

לא תמיד נכון. פעמים רבות אנחנו נוטים לתייג את הילדים כבררנים, לאחר שהם מסרבים לאכול מאכל מסוים. בהתאם לכך, לעיתים לא נגיש או נציע להם את אותו מאכל.
 

אמנם מסביבות גיל שנתיים ילדים אכן מפתחים בררנות כלפי מזון, ואולם פעמים רבות היא חולפת מהר מכפי שהחלה, בייחוד כשמדובר במאכלים ספציפיים. לכן, שווה לנסות את מה שכבר מזמן לא ניסיתם, ובכל מקרה לא כדאי להצמיד לילד תגית של בררן.

הכתבה בשיתוף תנובה