מנכ"ל בית החולים שערי צדק, פרופ' יונתן הלוי, שוחח הערב (שני) עם ענת דוידוב בתוכנית "איפה הכסף" ב-103FM, והביע אופטימיות זהירה על רקע הדיווחים על ירידה קלה בקצב התחלואה היומי בנגיף הקורונה.
יש טיפה של אופטימיות בירידה קטנה במספרים, ואתה מעורב בתהליך קבלת ההחלטות במובן כזה או אחר במשרד הבריאות. איך אתה מבין את זה?
אני שותף לאופטימיות הזהירה של השר, אני צריך להדגיש שאני לא מעורב בתהליך קבלת ההחלטות, אבל בהחלט מיודע.
מיודע ומייעץ.
אני חושב שזה מחייב אופטימיות מאוד זהירה, ויום ראשון זה על 20 אלף בדיקות ולא על 30 אלף, אבל גם כשמדברים על קצב ההכפלה של הקשים, האיגוד של רופאי בריאות הציבור, שמעט מדי מתחשבים בדעתם לדעתי, פרסם היום נתונים על חמשת הימים האחרונים, מהם עולה שגם קצב ההכפלה של מונשמים ושל חולים קשים נמצא במגמת ירידה מתונה מאוד בימים האחרונים.
בימים האחרונים כבר דיברו על זה שאם זה יהיה יציב, זה גם סוג של התחלה של הצלחה או אופטימיות.
זה נכון. אנחנו גם נמצאים עשרה עד 12 יום לאחר הפעולות שננקטו על ידי הממשלה בתקופה הזו, וזה בדיוק הזמן לראות את הפירות. זה גם מוכיח שאין חוכמות בעניין הזה. אם נוקטים פעולות, וכולם רוצים לברוח כמו מאש מסגר מלא, אבל במקומות שבהן יש הדבקה קהילתית גואה, הסגר המקומי שהיה לפני עשרה ימים שעורר כל כך הרבה ביקורת ציבורית, והמגבלות על התקהלויות והגברת המשמעת של הציבור.
אז בוא נדבר על כמה דברים. תראה, בימים האחרונים מגיעים לוועדת הקורונה נתונים, הנתון הבולט הגדול הוא שהדבקה, כמעט 70% מההדבקה נעשית בתוך דירות בבתים, בדירות צפופות, לא מפנים את האנשים למלוניות שזה פיאסקו ענק. כל מה שבשטחים הפתוחים, בים, בבריכות, זה 0.2, 0.3, 0.4, זה כלום ושום דבר. אז לא עושים מה שצריך, חקירות אפידמיולוגיות במחסור, משהו כאן לא בסדר. ואז אומרים לנו תשמרו, כשבעצם מי שצריך לקבל את ההחלטות לא מספק את הסחורה.
אני מסכים איתך באופן חלקי, אני חושב שאי אפשר להגזים בחשיבות שמירת הריחוק החברתי. אני חושב שאם באמת נראה את הירידה שאנו רואים בימים האחרונים מתמידה, זה הרבה בזכות זה שגם כשהולכים בשדרות רוטשילט בתל אביב היום, ואני הסתובבתי שם, הרבה יותר מסכות. רוב הציבור נהיה יותר ממושמע.
אני מטיפה לזה, מסכות, ריחוק ונטילת ידיים.
את צודקת בזה שבקטיעת שרשרות ההדבקה אנו מתקדמים לאט מדי, רק אל תשכחי שאם יש לנו קרוב ל-2000 חולים מאומתים ביום, וזו אחת הסיבות שצריך להביע כזאת תקווה שזה יהיה בירידה, אי אפשר להתנפל על 2000 איש, קודם כל לגרום לזה שהזמן שיעבור מהרגע שייקחו להם את המטוש עד הרגע שתהיה תשובה יהיה שעות ספורות ולא יממה עד שתיים עד שלוש, ועובדים על זה ויש התקדמות בעניין אך לא מספקת, וקשה גם עם כל ריבוי החוקרים האפידמיולוגיים במרכאות כי אלו אנשים שיכולים לעשות את תפקידם במקצועיות אחרי יום יומיים של הכשרה, המשרד הוסיף מאות כאלה ואנחנו עדיין לא מספיק. את צודקת. וההדבקה היא באמת בבית, וגם הנושא של הוצאה למלוניות.
זה מחדל מאוד גדול. רגע אני רוצה לשאול אותך לסיום על האחיות, היום החלה שביתת האחיות ואנו יודעים שאלף אחיות ואחים יושבים בבית מבודדים, אגב על חשבונם על חשבון ימי החופש שלהם שזה מאוד לא בסדר, איך בשערי צדק מתמודדים עם זה?
אז תראי, קודם כל אני חייב להביע הזדהות מלאה עם מאבק האחיות, זה היוםך הראשון של השביתה ובשערי צעד זה בא לידי ביטוי בעיקר באחיות במרפאות החוץ, אנו כמעט לא ביטלנו ניתוחים, יש הבנה של האחיות גם בשל העובדה שאנו בי"ח עצמאי שניזון מעמל קרב ולא מתמיכות ממשלתיות חוץ מאשר בימי קורונה, אבל יש מאבק, הצהרות, הזדהות מלאה של ההנהלה עם זעקת האחיות, ויש גם פגיעה היום בשוליים, נקווה שלא תחמיר.