בשבועות האחרונים אנו עדים לעלייה חדה במספר המאומתים לקורונה - יותר מ־50 אלף נדבקים חדשים מוצהרים ביום, בנוסף לרבבות שנדבקו ולא יודעים על כך בשל היעדר תסמינים. על פי התחזיות השונות, מספר הנדבקים בישראל עשוי לחצות את רף ה־100 אלף ביום ואולי יותר. במצב אי־הוודאות שבו אנו נמצאים, קצב ההדבקה משפיע על שגרת החיים של כולנו, ולראיה מספר המבודדים הגדל והולך, התורים הארוכים במתחמי הבדיקות, הנוכחות הדלילה במקומות העבודה, הירידה בפקקי התנועה והשינויים התכופים והמתבקשים בהנחיות הממשלה.
על רקע הזינוק בהדבקות, הממשלה פועלת כמיטב יכולתה כדי להשאיר את המשק פתוח ולשמר את הכלכלה ואת שגרת החיים, במיוחד לאור שכבות ההגנה הקיימות ובראשן החיסונים והטיפול היעיל בחולים במצב קשה, ובגלל למידה ממדינות בעולם כמו דנמרק, בריטניה ודרום אפריקה, שבהן נרשמת בימים אלה ירידה במספר המקרים החדשים, ובהתאמה גם ירידה במספר החולים במצב קשה.
המציאות כיום אינה דומה להתרחשות בתחילת המגיפה: חלק נכבד מהאוכלוסייה מחוסן ועל כן מוגן ברמה טובה מפני מחלה קשה. בנוסף, ישראל רכשה מספר תרופות המיועדות לטיפול באוכלוסיות בסיכון, אשר יעילותן במניעת הידרדרות והגעה למחלה קשה מוערכת ב־90%. על פי עדויות המצטברות ממדינות שונות, זן האומיקרון מוביל למחלה קלה יותר בהשוואה לזן הקודם של הנגיף (הדלתא), בשיעור של עד פי חמישה פחות, גם בשל סיבות ביולוגיות הטמונות בנגיף (כמו יכולת התרבות מופחתת בתאי הריאה), וגם בשל רמת החסינות באוכלוסייה. ממצא מעודד נוסף הוא משך הזמן שבו חולים נמצאים במצב קשה, והוא קצר יותר בהשוואה לזנים קודמים, תופעה שעשויה להפחית בצורה משמעותית את העומס על בתי החולים.
במציאות הנוכחית, לא בטוח שהטלת מגבלות נוספות על הציבור תועיל: ראשית, מגבלות נוספות לא יסייעו בהפחתת מספר הנדבקים, אלא רק ישפיעו אולי על משך הגל ויביאו להארכתו. שנית, הציבור מגלה עייפות, ורמת ההיענות למגבלות מוטלת בספק רב (לדוגמה – סגר מלא בהולנד לא הביא להפחתת התחלואה). לבסוף, במדינות שונות גל ההדבקה עלה עד לנקודה מסוימת (חומה לא מוסברת) ולאחר מכן החל לרדת בשל מספר גורמים כמו רמת החיסוניות, מספר הנדבקים הגבוה, השפעות חיצוניות כמו עונתיות, ולא בגלל הטלת מגבלות. הגל הנוכחי לא ימשיך להתפשט עד אינסוף, ונראה כי בתוך שבועות ספורים תהיה ירידה במספר הנדבקים ונחזור לשגרת החיים.
מכלול הסיבות הנ"ל, בשילוב עם יכולת ההדבקה המהירה של האומיקרון, מכתיב דרך הסתכלות שונה על ההתמודדות עם המגיפה. יש לראות בחיוב את השארת המשק פתוח, לרבות החשיבות הגדולה של הפעלת מערכת החינוך. לאור היקף הבידודים הרחב המשפיע על פעילות המשק, יש לבחון מתן פיצוי כלכלי נקודתי לבעלי עסקים שפעילותם נפגעה בתקופה זו.
עם זאת, צריך לעשות קצת סדר בדברים. לאור קצב ההתפשטות וההדבקה המהירה של האומיקרון, קשה עד בלתי אפשרי לעקוב אחר מספר הנדבקים, ולא יחלוף זמן רב עד שנושא הבדיקות יאבד מערכו הסגולי. המדיניות משתנה לעתים תכופות בגלל הצורך להתאים את ההוראות למצב שנוצר, דבר המביא לבלבול וקושי במעקב אחר ההנחיות. אין כל טעם בהשתת מספר רב של הנחיות על הציבור. יש לקדם יצירת פלטפורמה ברורה להעברת המסרים הנדרשים להתנהגות אישית, מעין "תרשים זרימה" שבו יוכל כל אחד ואחת מאיתנו לעיין ולמצוא את מקומו במפת הדרכים, ולהבין מה עליו לעשות בצורה פשוטה, ברורה ומהירה. מסלול פעולה כזה גם עשוי לרתום את הציבור, לעודד אותו לגלות אחריות ובכך לסייע בהתמודדות עם הגל הנוכחי.
החיסון הוא אמצעי ההגנה הטוב ביותר - החיסון של חברת פייזר הניתן בישראל נמצא כבטוח ויעיל. משרד הבריאות פעל נכון כאשר אישר את מתן מנת הבוסטר לאוכלוסיות בסיכון, מדוכאי מערכת החיסון וצוותי רפואה. החיסונים מהווים את כיפת הברזל בהתמודדות עם הנגיף, ויש לקדם פעילות הסברתית ענפה כדי להאיץ את קצב החיסון, תוך שימת דגש על אוכלוסיות בסיכון (קשישים, אנשים הסובלים ממחלות רקע, מדוכאי מערכת החיסון).
מדיניות הבידודים – במהלך השבוע האחרון משרד הבריאות אישר את קיצור משך הבידוד של מאומתים לנגיף לתקופה של שבעה ימים. שינוי זה מתבקש לנוכח העלייה בתחלואה, והוא נשען גם על עדויות מהספרות המחקרית, שלפיהן תקופה זו מספיקה להורדת העומס הנגיפי וכפועל יוצא גם ליכולת ההדבקה של נשאי הנגיף. יש לציין כי בארה"ב הוחלט על קיצור משך הבידוד של מאומתים לתקופה של חמישה ימים בלבד, ומשרד הבריאות בארץ נקט בהקשר זה משנה זהירות.
מעבר להנחיות משרד הבריאות, על כולנו מוטלת החובה לנהוג באחריות אישית – אדם שאינו חש בטוב צריך להישאר בביתו ולא להסתובב בחוץ. אדם החש תסמינים קלים צריך להיות מטופל בביתו, ומי שמפתח תסמיני מחלה חמורים יותר צריך לפנות לקבלת טיפול רפואי בקהילה, כולל תרופות המפחיתות את חומרת המחלה ב־80%, ובמידת הצורך יופנה למערך האשפוזי.
מה צריך לעשות – ניהול המלחמה הנוכחית בנגיף שונה בתכלית מניהול הגלים הקודמים. זוהי מערכה אחרת. ריבוי שכבות ההגנה מצד אחד למול קצב ההדבקה המהיר מהצד השני, מובילים למציאות שבה אין חשיבות לאיתור מספר הנדבקים החדש. ניטור מספרם של חולים עם תסמינים וחולים במצב קשה - זהו המדד החשוב ביותר בהערכת המצב וקשיי הספיקה.
יש לקדם תוכנית הגנה על דיירי בתי האבות והמוסדות הגריאטריים כדי למנוע התפרצויות. יש לפעול למען הגברת המוכנות של מערכת הבריאות, מתוך מחשבה על האיום הבא – תגבור כוח האדם הרפואי ותשתיות הרפואה בקהילה ומערך האשפוז, הן האשפוז הביתי והן האשפוז בבתי החולים, ושילוב אמצעים טכנולוגיים למעקב אחר מצב המטופל בביתו. כל אלה יסייעו בהתמודדות עם הגל הנוכחי בלי להגיע לאי־ספיקה של המערכת.
במצב של הדבקה המונית יש לשמר את הרציפות התפקודית של המשק. במצב זה ייתכנו קשיים במיצוי יכולת משאבי האנוש באספקת שירותים חיוניים מלבד מערכת הבריאות, כמו אספקת מזון, עובדי תברואה וניקיון, דלק, תחבורה וכיו"ב.
המערכה אינה אבודה, וניהול נכון שלה, צופה פני עתיד, ימזער את הנזקים. בהזדמנות זו יש לחזק את צוותי הרפואה ואנשי הבריאות שנמצאים בחזית המאבק, ואת קברניטי מערכת הבריאות שעמלים יום ולילה למציאת פתרונות נאותים.
פרופ' שוקי שמר הוא יו"ר אסותא מרכזים רפואיים ולשעבר מנכ"ל משרד הבריאות. ד"ר רועי ברנע הוא חוקר ראשי במכון המחקר, אסותא מרכזים רפואיים.