ארז תורג'מן, חולה מספר 113, אושפז במצב קל בבידוד בבית החולים וולפסון. אתמול, לאחר שאיבד את סבלנותו והיה חסר שביעות רצון מהטיפול שקיבל, הוא ניסה לברוח מהבידוד. לאחר ששוטרים הגיעו למקום הוא התעשת ושב לחדרו. בראיון בכאן ב' הוא טען הבוקר (שלישי) כי "במשך שלושה ימים לא פגשתי רופא ולא עברתי בדיקה, הייתי בחדר מטונף ולא אכלתי שלושה ימים כי לא יכולתי לגעת באוכל של בית החולים". את דבריו הוא סיכם באומרו כי "זמנים קשים דורשים מעשים קשים".
"חזרתי מחופשת סקי ונכנסתי לבידוד", סיפר תורג'מן בפתח דבריו. "עמדתי בתנאי הבידוד וביום השלישי התחלתי להשתעל, והתפרסמו כל מיני הודעות מאתר הסקי שהיו שם חולים. הזמנתי את מד"א, ולקח כמה ימים עד שהגיעו אלי. ביום שהתקשרתי דיבר איתי מישהו ממשרד הבריאות והודיע לי שאני אפונה תוך חצי שעה, מה שלא קרה בפועל. חשבתי שאחרי שתי בדיקות שיהיו שליליות ישחררו אותי מאשפוז".
"כשהגעתי לוולפסון הכניסו אותו לחדר לחץ אוויר שלילי, ובמשך שלושה ימים לא פגשתי רופא ולא עברתי בדיקת קורונה", המשיך חולה מספר 113. "ניסיתי להבין למה אני שם כשלא לוקחים לי בדיקות. מדובר בחדר בידוד של שחפת, חדר מטונף ואני לא יודע אם לא חטפת שם משהו. לא אכלתי שלושה ימים כי לא יכולתי לגעת באוכל של ביה"ח. מה שפורסם בתקשורת ומה שהיה במציאות שונה. ניסיתי בימי הבידוד ליצור קשר עם מישהו, כל אחד זרק את הכדור למישהו אחר. כל אחד שלח למישהו אחר והמוקד של משרד הבריאות לא היה זמין. הגעתי למצב שהקו היה מתנתק. אין עם מי לדבר".
"בסופו של דבר", הוסיף תורג'מן, "מצאתי את עצמי ללא כבוד האדם וחירותו, הבנתי שאין לי למי לפנות, הגעתי למצב שיגעון. תנאים שאני לא רוצה לתאר. הרגשתי פשוט טירוף. אמרתי שאני רוצה לצאת ושהבנתי שאין אופציה לצאת, אז זמנים קשים דורשים מעשים קשים. גם בבית וגם בביה"ח לא הייתה מטרתי להדביק או לפגוע. מה עשיתי? יצאתי מהחדר ועמדתי ליד הדלת. פגשתי חולים נוספים שהסתובבו במסדרונות מבלי להודיע לאף אחד. בסופו של דבר לא הייתה אינטראקציה, הייתה שיחת טלפון עם שוטר. היום אני במחלקה פתוחה עם חצר ותנאים נורמליים, מערכת הבריאות לא נערכה ראוי".