יש לנו ארץ מסתגרת: ביום הראשון להחמרת הסגר ברחבי המדינה נראה שיותר ויותר אזרחים מתחילים להפנים את ההנחיות. גם הנוכחות המשטרתית הבולטת מסייעת לכך. ברחובות פתח תקווה הסתובבו אתמול יותר שוטרים ופקחים מאשר תושבים. נראה שהציבור מתחיל להתרגל למציאות הקשה, ואלו שיוצאים עוטים על פניהם מסיכות, לובשים כפפות וברוב המקרים שומרים על מרחק של שני מטרים איש מרעהו.
שוטרים נצפים כמעט בכל פינה ברחובות העיר ולעתים גם רושמים דוחות אחרי שההתראות והפניות לציבור לא נענו. “יש פחות תנועה מאשר בשבת ויום כיפור”, אומר שוטר. “פשוט מראות עצובים, אבל חייבים להישמע להנחיות. אנחנו מנסים להסביר, מבינים את המצב הקשה, ורק כשאין ברירה נאלצים לרשום דוחות”. בעיר החלו לבצע פעילות לאיתור התקהלויות באמצעות רחפנים, שמופעלים על ידי אגף הביטחון בעירייה.
גם בעיריית ראשון לציון מתייחסים ברצינות יתרה להנחיות המדינה בנוגע להגברת האכיפה. באמצעות החברה לביטחון בעיר הציבו מחסומים בכבישים, והעלו לאוויר רחפנים ומסוק בחופי הים כדי לערוך תצפיות ולוודא שההנחיות נשמרות.
ובכל זאת, התמונה בכל הארץ לא הייתה אחידה. רבים בגוש דן לא התרשמו אתמול מחוקי החירום, המגבילים את היציאה מהבית למרחק של 100 מטרים לכל היותר ומחייבים לסגור בתי עסק, למעט אלה הקשורים לתחומי המזון והתרופות. לעתים עלתה התחושה המוכרת לעייפה של “ישראבלוף”.
הנוכחות המשטרתית באזורים נרחבים בתל אביב, רמת גן, גבעתיים ומקומות נוספים הייתה דלילה מאוד. “נסעתי שעה בעיר ובקושי ראיתי ניידת משטרה. אנשים נוסעים ומסתובבים ואפילו לא מעירים להם”, סיפר תושב תל אביב בן 60, שבעצמו היו אמור בכלל להיות בבית ומשום מה היה בחוץ.
וישנם גם בעלי עסקים שמנסים לנצל את הפרצות בצווים ובתקנות החדשות. עסק בפתח תקווה, שבשגרה עיקר המוצרים הנמכרים בו קשור לאיפור, אביזרי שיער וקוסמטיקה, הוסיף לרשימה מוצרי היגיינה וקיבל אישור לפעול. “ישראבלוף” כבר אמרנו?
במרכולים הגדולים נעלמו התורים הארוכים. בתוך המרכולים יש לקוחות בודדים, ומאבטחים דואגים לכניסה של הלקוחות.
במכולת ברחוב שינקין בתל אביב אזלו מרבית תבניות הביצים תוך פחות משעתיים. “קיבלתי בבוקר 50 חפיסות והייתה התנפלות. עכשיו נשארו רק 12 חפיסות, ואני מוכר רק חפיסה אחת למשפחה. צריך לדאוג לקליינטים”, הסביר בעל המכולת.
באר שבע היא עיר סואנת בימי חמישי. השוק העירוני אתמול, למחרת ההודעה על ההסגר החלקי, נראה כמו בערב מלחמה. בינתיים נלחמים באויב בלתי נראה. אישה בשנות ה־30 לחייה גוררת עגלה. לא ההסגר מטריד אותה אלא המסיכה, שמפריעה לה לנשום. "אם לא נמות מקורונה, נמות מחנק", היא אומרת.
“אני מסיימת וממהרת הביתה”, אומרת תושבת פתח תקווה שערכה קניות בעיר. “לא יצאתי מהבית כבר עשרה ימים וחייבת מספר דברים. מקווה שעד פסח הכל יעבור בעזרת השם ונוכל לחגוג כל המשפחה ביחד”.
השתתפו בהכנת הכתבה: אלון חכמון, יאסר עוקבי, משה כהן ומתן וסרמן