חג הפסח, המסמל בעיני עם ישראל את החירות והדרור, נחוג בדרך כלל בחיק המשפחה המורחבת, הקרובים והאהובים שמתקבצים סביב שולחן החג, קוראים בהגדה, נהנים מסעודה חגיגית, מחביאים ומחפשים את האפיקומן, כמיטב המסורת. השנה, בשל מגיפת הקורונה, הודיעו משרד הבריאות וראש הממשלה כי ליל הסדר השנה ייערך במסגרת הסגר, כלומר, בהשתתפות המשפחה הגרעינית בלבד שחבריה גרים באותו בית. כך שאירוח והתארחות בבתים אחרים - אסורים.
רוב הציבור יערוך ליל סדר אינטימי ומצומצם מהרגיל בשל הנחיות אלו, אבל מה עם מי שגר בגפו? הוא ייאלץ בעל כורחו לבלות את ערב החג לבד.
בעזרת הזום
“זו הפעם הראשונה בכל 85 שנותיי שאציין את ערב חג הפסח לבדי”, מספר אפי נצר (85) מחיפה, כהן השירה בציבור ומהמלחינים המשפיעים בזמר העברי. “אני מגיע מבית לא דתי לחלוטין, אפילו ההפך מכך. אך סדר פסח נחוג בביתנו מאז שאני זוכר את עצמי. בשנותיי הראשונות נערך סדר ענק עם מלא אנשים, עם כל הקוזינות וילדיהן. במשך השנים הלך והצטמק מספר המשתתפים כי לא היה כבר מקום להכיל את כולם. למרות בקשותיי והפצרותיי השנתיות, אבי לא הסכים בשום אופן לקצר את הקריאה הארוכה בהגדה, כולל כל ההסברים והפרשנויות.
וכך היה שנה אחר שנה, עד שקרה אסון נוראי ששינה את כל מהלך חיי: אבי היקר, אהרונצ’יק שטמר ז”ל, התעוור בתאונת עבודה נוראית. חשבנו שמאותו רגע, בגלל עיוורונו של אבי וכדי לא להביכו, נדלג על קריאת ההגדה. אבל אבי, החלוץ מקישינייב, לא ויתר. לתדהמת כולנו הוא זכר בעל פה את כל ההגדה ואת כל ההליכות ושלט ביד רמה על ערב הסדר. אבי נהג לומר שעל סדר לא מוותרים. אחרי שהוריי ואחי נפטרו, המשכתי בדרכו של אבי עוד שנים אחדות, עד שאשתי אילנה ז”ל נגאלה מייסורי הסרטן. מאז חדלתי לנהל את הסדר ומדי שנה אני משתתף בסדר משפחתי בבית בני או בתי, לסירוגין".
ומה תעשה השנה?
"השנה נגזר עליי ‘לחגוג’ את הסדר, שלא נדע, דרך ה’זום’. אני בבידוד, ספון בביתי שעל הכרמל, לבדי, והזיכרונות האלה מציפים אותי כמו צונאמי. הדמעות חונקות את גרוני ואת עיניי. אני טובע בזיכרונות, אך מאושר שהיה לי אבא כזה שלימד אותי להעריך את החג. בערב החג, בעודי בקשר עם משפחתי ב’זום’, אראה את אבי ואת סדר הפסח שהוא חינך אותי על ברכיו, למול עיניי”.
חיים נונברג (72) מירושלים, פצוע צה”ל, נהג לחגוג בשנים האחרונות את ערב חג הפסח יחד עם נכי צה”ל בליל סדר ענק מטעם מחוז ירושלים של ארגון נכי צה”ל. “זו חוויה נהדרת”, הוא מספר, “אתה בא ויושב לפעמים ליד אנשים שאתה לא מכיר, ולא צריך לחשוב יותר מדי לגבי איזו מתנה להביא. השנה, בגלל הקורונה, ערב החג בוטל, אבל המחוז מחלק ארוחת חג וסל שכולל מצות ויין ומיני מתוקים.
בילוי ערב החג לבדי השנה די מזכיר לי בתחושה את ילדותי. כבן למשפחה של ניצולי שואה, שרובה נספה בשואה, אבי ואמי נהגו לקיים את ערב החג בצורה מצומצמת וקצרה יחד איתי ועם אחי, ואני זוכר שזה תמיד הרגיש לי עצוב ולבד כי השכנים שלנו לרוב עשו חגיגות מרובות אנשים ורעש ושמחה. אצלנו הכל היה יותר רגוע ושקט, ובשעה תשע בערב כבר סיימנו את ערב החג. זה לא היה כיף וגם השנה זה לא יהיה כיף. בדרך כלל, במקביל לערב החג של מחוז ירושלים, אני גם הולך לבת שלי ולמשפחתה ואנחנו חוגגים בשמחה וצהלה".
איך תציין את החג השנה?
"קניתי דיסק שבו יש את קריאת ההגדה לפי נוסח אשכנז שאבי נהג להקריא, ותכננתי להשמיע בערב החג לבתי ולנכדיי. לצערי זה לא יצא, אז בערב החג הנוכחי אשמיע את הדיסק בקולי קולות לבדי בבית כדי ליצור אווירה של המולה, של הרבה אנשים, וזה בעצם יהיה החג שלי: לבד, אבל עם זיכרון ערב החג של בית אבי”.
הזמרת סוזי מילר (67), סולנית להקת “האחים והאחיות” ומי ששיגעה בסבנטיז את ילדי ישראל עם “סוזי סופרייז”, מתכננת לציין את ערב החג בביתה ברמת גן בדרך מקורית: צפייה בסדר פסח טלוויזיוני. “אני אלופה בבישולים אז אכין לעצמי ארוחה טעימה, אקרא את ההגדה כדי להבין את המשמעות של החופש, ואפתח את ערוץ 12 או ‘מאקו’, שהבנתי שיקיימו סדר פסח גדול בשידור חי”, מספרת מילר.
“אני אלמנה עוד מעט שלוש שנים, אז בימי הקורונה הקשר העיקרי שלי עם ארבעת ילדיי ועם נכדיי הוא דרך הסקייפ. לא יצאתי מהבית שלושה שבועות כי אני צייתנית. אומרים להישאר בבית אז אני נשארת. אני לא מהבכייניות שבוכות על להישאר לבד בערב החג. את ערב החג הזה היינו צריכים, ילדיי, נכדיי ואני לחגוג ביחד במלון בירושלים, אבל זה מן הסתם בוטל בגלל המצב. אז אחגוג לבדי ואתעסק בחג עצמו בדברים שאני אוהבת: לנגן, לשיר, וללמוד הרבה שירים חדשים למופעים חדשים שאני רוקמת בימים אלו ליום שאחרי הקורונה”.
“אני מתכננת בערב החג הזה ליצור לעצמי, עד כמה שאפשר, אווירת חג: אדליק נרות, אמזוג יין משובח, אשמע מוזיקה שתתנגן ברקע ותפיג, ולו במעט, את המועקה”, אומרת דפי דובינסקי (55) מלוד. “בימים כתיקונם, אני חוגגת את ערב החג בחיק המשפחה, עם בני, כלתי ושני נכדיי. זה הבסיס. מעבר לזה שישנם בדרך כלל אורחים נוספים. מהרגע שצצו ההנחיות האוסרות על התקהלות, ואוסרות על השהייה ביחד גם אם מדובר בקרובים וביקרים ואהובים לי מכל, אני נאלצת לנשום עמוק, למרות שזה עצוב נורא לבלות כך את ערב החג. אני נקרעת לגזרים וגם המשפחה שלי. הבריאות של בני וכלתי ונכדיי היא מעל לכל. זה מקשה על כולנו עוד יותר".
מה התכנונים שלך לערב החג?
“לפני החג אדאג לברך את בני משפחתי, את היקרים, הקרובים והאהובים עליי, ואפיח בהם תקווה ותפילות לימים יפים יותר וחגים שמחים יותר, אבל אני לא יודעת אם בערב החג עצמו אהיה בקשר עם המשפחה דרך הזום או אפילו דרך הוואטסאפ. הבן שלי הוא דתי. למרות שהבנתי שקיים היתר בעניין והוא בבחינת פיקוח נפש, אבל עדיין לא החלטנו בעניין זה”.
האם בכל זאת תרגישי את אווירת החג?
“אני לא יודעת אם אוכל להרגיש את החג, אני רק אשתדל. אנסה להכין מהלימון לימונדה”.
רחמים עצמיים
רעי צברי (49) מהיישוב מיתר ציפה ו”בנה” על ערב החג הזה יותר מכל ערב חג אחר בשנה האחרונה. כגרוש, זו הייתה השנה שבתו, ליבי, הייתה אמורה לחגוג עמו ועם משפחתו את החג. “יש מצב יותר מסביר שאהיה עסוק ברחמים עצמיים בערב החג הזה”, הוא אומר. “ממש חיכיתי לחג הזה כדי לחגוג אותו עם בתי ואחייני ומשפחתי. ארגיש את החג דרך תחושת ההחמצה ולא דרך חגיגה. זה יהיה עבורי חג קשה ובודד מאוד. זו הרגשה איומה לבלות לבד את ערב החג. בדרך כלל אני מבלה את החג עם המשפחה, כשהציר הוא סביב אחותי הקטנה ובעלה, וכמובן הבת שלי מגיעה לחגוג איתנו שנה כן ושנה לא. לצערי גם אמא שלי והוריו של גיסי סגורים בבידוד כדי להגן על עצמם, אז נגזר עליי לחגוג לבד”.
איך תציין את ערב החג?
“אני משער שזה ילווה בהמון דמעות. לא נראה לי שאכין ארוחה או אקרא בהגדה. סביר יותר שאראה סרט או משהו כזה וזהו”.
לצד הגרושים והגרושות קיים חתך חברתי נוסף שעתיד לבלות את ערב החג בגפו, הרחק מהמשפחה – הרווקים והרווקות. נטלי וויסמן (33), רווקה תל־אביבית שעובדת בתחום יחסי הציבור, מספרת: “כשאת רווקה תל־אביבית, להעביר את שישי־שבת לבד זה מרגיש נורא בודד רוב הזמן. על אחת כמה וכמה כשמדובר בערב חג. מאוד התבאסתי שאני לא יכולה להיות בקרבת המשפחה בחג. לא ראיתי את המשפחה שלי כבר שלושה שבועות. גם לא את האחיינים שלי”.
אז איך בכל זאת תבלי את החג?
“לא אעשה בחג הזה כלום. לא אציין אותו באופן סימבולי כי אני לא בנאדם כזה. גם לא אקרא בהגדה. מניחה שהחג יעבור מבלי שאשים לב. אני לא מרגישה את אווירת החג בכלל השנה. אני לא חסידה גדולה של שיחות טלפון ובטח שלא שיחות וידיאו, אז אולי אאחל בערב החג למשפחה שלי חג שמח בטלפון, אבל בגלל שאנחנו בקשר טלפוני תמידי, אני לא חושבת שזו תהיה שיחה ‘רשמית’ לכבוד החג.
