לא היינו זקוקים למשבר הקורונה כדי לומר שהחדשות בישראל מעיקות, מציקות, לעתים מפחידות, ובעיקר מטרידות. בפרט בתקופה הנוכחית, שבה קשה להוריד את העיניים ממשדרי הרצף ומבדיקה של חשבון הבנק, ולהפסיק לחשוש מאי־ודאות בריאותית וכלכלית. ובכל זאת, יש אנשים שהצליחו למצוא נקודת אור אופטימית בתוך הכאוס ולדלות בין כל העצב והפחד גם תקווה ושמחה.

רעות בנימין (37) היא אשת חינוך ותקשורת, שהקימה לפני כשנתיים את מיזם החדשות הטובות, שהפך להיות בימים טרופים אלה אקטואלי מתמיד. לצד החדשות הרגילות, מספק המיזם אלטרנטיבה לקצת נחת, שמחה, תקווה והרבה מאוד ערבות הדדית. בנימין, שמאז ומעולם ידעה שהצד הטוב של החיים הוא המפתח לתקווה, החלה להריץ את המיזם בתוכנית רדיו ברדיו החברתי הראשון, במבזקים עם סרטוני חדשות טובות ששחררה לאוויר בעמוד הפייסבוק, וכן בקבוצה מיוחדת, גם היא בפייסבוק - "אנשי החדשות הטובות". שם אנשים משתפים את החדשות הטובות שלהם, לצד חדשות טובות שקורות במדינה ושאנחנו לא שומעים עליהן כמעט בשום מקום.

אנחנו עם ציני. אני מניחה שיש גם אנשים שקצת יותר קשה להם לפרגן?
"לעתים אני נפגשת בציניות, בביטול, בגיחוך ובהקטנה של הדבר הזה, אבל בעיקר מאנשים שמונעים על ידי מיתוסים שאין דבר כזה חדשות טובות. אני תמיד שמחה להוכיח אחרת. היו שאמרו, אנחנו מתעסקים פה במלחמה בטרור ואת רוצה להתעסק במישהו שהוריד חתול מהעץ? אבל יש המון חדשות אחרות, שראוי שיקבלו במה".

כמו למשל?
"ספורטאים נכים, שהביאו הישגים ולא מקבלים מספיק תהודה תקשורתית על כך. עמותות שראויות לפרסום על עשייה. מחוות מקסימות של אנשים. יש פה הרבה סיפורים מדהימים, אבל אנחנו לא שומעים על כולם, ולכן אני פה. אנשים מעלים בקבוצה גם חדשות אישיות שלהם".

השינוי, בעינייך, צריך לבוא מהתקשורת?
"השינוי צריך לבוא גם מאנשים וגם ברמה התקשורתית. בתקשורת המסורתית, הרגילה, זה לא נכנס, משום שאין לכך קדימות וזה בסדר. אני לא יוצאת נגד גופי תקשורת, חלילה. אני חושבת שיש לתקשורת שלנו תפקיד מאוד חשוב, להגן על הדמוקרטיה ולחשוף עוולות, אבל אין איזון. ואני כאן כדי לאזן. אני לא יכולה לתאר כמה בקשות אני מקבלת מאז שעליתי עם המיזם של אנשים שעושים דברים מדהימים ורוצים לשתף. אני עושה את זה כרגע בשתי ידיי, ואני אם חד־הורית. אני צריכה להביא פרנסה הביתה, ובתקופת הקורונה בפרט - עול הפרנסה מאוד קשוח. ובכל זאת, יצאתי לדרך ולקחתי, ואני עדיין לוקחת, חתיכת סיכון בשביל להמשיך ולהביא חדשות טובות ולפתח את המיזם הזה, שאני רואה בו מיזם חברתי לכל דבר ועניין".

בנימין מתפעלת, בין היתר, גם את עמוד החדשות הטובות בקהילת "הומיז", של ישראלים שחיים בארה"ב, וגילתה שחדשות טובות מישראל הן מצרך מבוקש אפילו יותר מעדכונים שוטפים של הנעשה בבית.

"לשמחתי הרבה, גיליתי שאחוז הכניסות לחדשות הטובות מישראל גדול הרבה יותר מהכניסות לחדשות הרגילות", היא אומרת. "הרעיון לעשות את זה בקהילה הישראלית קרה עוד כשכל המיזם היה ממש בחיתוליו. נסעתי להרצות לכבוד יום האישה מול קהילת ישראלים בניו יורק, וכשסיפרתי על החדשות הטובות, נתקלתי בהתלהבות. הרבה ישראלים בניו יורק אמרו לי: 'אנחנו מתים לשמוע דברים טובים מהארץ'. קיבלתי המון אהדה, והעמוד הזה הוא רק חלק מהפלטפורמה הגדולה שעוד מתפתחת".

מטרגדיה לתקווה

היא במקור מערד, אם לארבעה ילדים, דתייה לשעבר, שעברה בחייה טלטלות, שיכולות להוות סיפור לסרט דרמה סוחט דמעות. בגיל צעיר היא כבר הבינה שהיא חייבת להכין מהלימון לימונדה, ולו כדי להצליח להחזיק את הראש מעל המים. כשהייתה בת 5, לאחר שעזבה עם אמה בפתאומיות את הבית, נחנקה האם ונפטרה לנגד עיניה. "אני זוכרת שניסיתי להציל אותה ללא הצלחה", היא מספרת. "למרות שידעתי מה קרה, משהו בי חיכה למבוגר שיבוא לבשר לי את החדשות הרעות", היא נזכרת.

הדוד שלה היה זה שבישר לה את הבשורה המרה. הוא גם היה זה שיצר אצלה את הרגע המכונן, שלימד אותה להביט תמיד על חצי הכוס המלאה. בנימין: "הוא ניגש אליי ואמר לי שאמא נפטרה, ובאותה נשימה הזכיר שאבא שלי יבוא לקחת אותי במהרה. מאוד התגעגעתי לאבי, שהניתוק ממנו היה פתאומי. המשפט הזה היה נקודה מכוננת בחיי, שגרמה לי לפתח מעין מנגנון הגנה. יש משהו רע שמתרחש במציאות שלי, ומנגד - גם משהו טוב. אני ממש זוכרת את עצמי כילדה קטנה מנסה להתמודד עם האובדן של אמא, ובאותה נשימה לחכות לאבא, שיבוא לקחת אותי. זה עזר לי לתפקד כילדה, לשחק, לצחוק ולהיות חיונית".

האתגרים בחייה של בנימין לא פסקו. היא התמודדה עם אם חורגת שהתעללה בה, אח שפגע בה מינית, וכן מערכת זוגית לא טובה. מה שהחזיק אותה הוא המאמץ להתמקד בטוב. "הבנתי שיש לי איזושהי מתנה, משהו בדנ"א שלי, שעזר לי לשרוד ולהיצמד לצד הטוב של מה שקורה לי בחיים. מה שכל פעם הציל אותי מחדש זה שנצמדתי למה שכן טוב. הייתי צריכה לגייס כוחות, אבל ראיתי שזה משתלם, ושזו דרך שראוי וצריך לבחור בה".

השינוי של בנימין החל כשהחליטה לקחת את ארבעת ילדיה ולעזוב את הבית. היא עברה ליבנה, ועם תואר ראשון בחינוך החלה ללמד בבתי ספר. בהמשך למדה ייעוץ חינוכי ועבדה במסגרות עירוניות שונות. "כשהחלטתי שאני עושה שינוי בחיים, אמרתי לעצמי שאני לא רוצה יותר רק להביט על מה שטוב ולשרוד, אני רוצה ליצור לעצמי את מה שטוב", היא אומרת. "יש הבדל בין לספר את הסיפור לבין לכתוב את הסיפור. זו הייתה תובנה מאוד חזקה. שם התחלתי את החיים מחדש".

עם השינוי נולדה הרצאה, שעמה רצה בנימין בשנתיים האחרונות בארץ ובעולם, בשם "הצד הטוב של הסיפור". בהרצאה היא מספרת את סיפור חייה הלא פשוט, אך המעורר השראה. בנימין: "מישהו שמע במקרה את הסיפור שלי והציע לי לתת הרצאה ביום האישה, וכך זה התגלגל. רק אחרי שכתבתי בעצמי את סיפור חיי, הבנתי שיש לי סיפור לא קונבנציונלי. ההרצאה בעצם היוותה השראה למיזם החדשות הטובות. הבנתי כמה כוח היה לדבר הזה בחיים שלי, לספר לעצמי מה טוב. גיליתי שהיכולת להתמודד עם הדברים הרעים היא כשיש תקווה, כשיש השראה, כשיש לאן לשאוף, כשאתה חיוני, כשאתה מבין שאתה יכול לקבל כוחות מעוד משהו".

סטארט־אפ חברתי

לקח זמן עד שהיא הבינה שיש לה קלף מנצח ביד. "התחלתי לנסות את זה עם הילדים בבית, ואחר כך עם התלמידים בכיתה", היא מספרת. "בסוף כל יום הייתי מציינת בפניהם את כל הדברים הטובים שקרו. וזה היה כמו נס. תלמידים הלכו הביתה שמחים, ציונים השתפרו, והייתה פחות אלימות בכיתה". המודל התפתח למעין סטארט־אפ חברתי, שעליו היא עובדת בימים אלה, בתקווה לקבל שיתופי פעולה מגורמים חיצוניים, שיהיו מעוניינים להירתם לכך ולהפוך את הפלטפורמה החדשותית למיזם בינלאומי.

"הרבה אנשים צמאים לחדשות טובות", היא אומרת. "במעגלים הקטנים שאני עושה את זה - אנשים מדווחים לי שזה ממש מרפא אותם. שהם פותחים את היום כמו שצריך, שהם הצליחו לעשות שינוי קטן בהרגלים שלהם. שיש להם פתאום השראה, ושמבלי לשים לב הם החלו לחפש בעצמם חדשות טובות. החזון שלי הוא להקים פלטפורמה חובקת עולם, שתיתן מענה לחדשות טובות מכל המדינות ובכל הקטגוריות של החיים - חינוך, תרבות, תיירות, בריאות, ישראלים בעולם וכיו"ב. אני מובילה עשייה של חדשות טובות, יש לי מודל של חדשות טובות ואני יודעת איך לגרום לזה לקרות. אשמח לחיבורים עם כאלה שמאמינים שזה בדיוק מה שחשוב לעולם ולחברה שלנו. המשבר הנוכחי יכול להוציא אותנו כמובילים לעולם טוב יותר. עולם שבו מספרים ועושים חדשות טובות והופכים את זה לדרך חיים, שעושה את העולם למקום טוב הרבה יותר".

ספציפית בעידן הקורונה, את רואה שאנשים צורכים יותר חדשות טובות? שיש צורך באסקפיזם?
"בהחלט. חדשות טובות הן הדבק שלנו והחוסן שלנו. בתוך המציאות הלא פשוטה הזו קורים המון דברים טובים, שנותנים לנו משמעות. וזו לא קלישאה שדווקא בעתות משבר אנחנו מאוחדים. מי שנמצא במשבר, לא יודע מה יהיה ועוקב אחרי החדשות הטובות שאנחנו עושים, יכול לקבל תקווה, שאולי גם אליו תגיע העזרה. מאחורי הקלעים עשינו המון עבודה בחודש האחרון וקרו דברים נפלאים, למרות שכולנו באותה סירה עם אותם הקשיים. אני חייבת לומר בגילוי לב שגם אני נמצאת בתקופה של חוסר ודאות. אני לא יודעת מה יהיה איתי בעוד שבועיים, אני עם אפס הכנסות. הייתי אמורה להיות באו"ם בתחילת מרץ במסגרת ועדת מעמד האישה, והכל התבטל גם לחודשים קדימה. ועדיין, אני לא מוותרת על העשייה והאופטימיות".

כיצד פועלת קהילת אנשי החדשות הטובות ברוח התקופה האחרונה?
"מדהים לראות את הפעילות בקהילת אנשי החדשות הטובות, במיוחד בימים אלה, את האנשים שהופכים בעצמם להיות חדשות טובות בזכות העשייה שהם עושים ומספרים לנו עליה. הם מביאים גם חדשות טובות אישיות שלהם, וגם חדשות טובות שנתקלו בהן, כדי שעוד אנשים יידעו. הפרגון שלהם אחד לשני מאוד מחזק ומעודד. יש הרבה אנשים שמשתפים, גם על הפיד בקבוצה וגם מאחורי הקלעים אותי באופן אישי, שזה עוזר להם להתמודד עם דיכאון וחרדה שהם חווים. זה נותן להם תקווה ועוזר להם לקום ולתפקד. כשאני מסתכלת על זה אני יכולה להאמין שבשורה של שינוי תתרחש ככה".

מה את אומרת למי שמתעקש שזו קלישאה?
"אני מאמינה ויודעת שהחדשות הטובות הן החוסן שלנו. הן יכולות לאחות קרעים בחברה, לחבר בינינו, להגביר את הערבות, את קבלת השונה ואת האמפתיה, ולהשפיע באופן ישיר על החוסן האישי והחברתי. הן יכולות לשמש מודל לחיקוי עבור הילדים והנוער שלנו, ולקדם את הבריאות הפיזית והנפשית שלנו. התכנים שמקיפים אותנו, שבהם אנחנו מתעסקים יומיום, משפיעים עלינו באופן ישיר, ומה שמקבל במה - משפיע. החדשות הטובות הן המשמעות שנותנת את התקווה לעתיד. זו לא קלישאה, אלה הם החיים, וזה גם מוכח מדעית. חדשות טובות הן משהו מידבק במובן החיובי של המילה. אני מאמינה שאם אנחנו כחברה נחיה בצורה הבריאה, שעכשיו אנחנו מגלים אותה, שמגיעה בצורה של ערבות הדדית והירתמות יוצאת דופן מסביב, נוכל לייצר חוסן ששום מצב חירום לא יוכל לעמוד בפניו. אנחנו צריכים לקבל הרבה יותר מהדבר הזה".

בזמן שדאגנו: מקבץ חדשות טובות

מטבע הדברים, בחודש האחרון כמעט כל החדשות, גם הטובות, היו בענייני המגיפה. אז מעבר לדיווח שוטף ומעקב בנוגע למספר המבריאים והסיפורים שמאחוריהם, תרומות הענק של ארגונים גדולים, סיפורים של יוזמות חברתיות וגם של אנשים פרטיים - היו כמה חדשות טובות נוספות הראויות לציון:

*אגודת צער בעלי חיים מדווחת על זינוק חד באימוץ חיות המחמד.
*אל־על עושה היסטוריה פעמיים. בפעם הראשונה - בטיסה הישירה הארוכה ביותר לפרת' באוסטרליה, ואז שוברת את השיא של עצמה בטיסה הארוכה הישירה ביותר, כשטסה לאחר כמה ימים למלבורן באוסטרליה.
*תלמידי אורט בנימינה הצטרפו למאבק בנגיף. הם פיתחו מכונת הנשמה ומסרו אותה לבתי החולים איכילוב בתל אביב ולגליל בנהריה.
*בחודש האחרון חלה ירידה של 30% בזיהום האוויר בארץ.
*הספר "דרך החומוס", של אריאל רוזנטל, המכונה "הקוסם", ואורלי פלאי - זכה בפרס הספר הטוב ביותר בתחרות פרסי הגורמנד, שהיא טקס האוסקר של ספרי הבישול.
*מסעדת 3 כוכבי מישלן בניו יורק החליטה להתגייס למאבק, והיא תספק 3,000 ארוחות ביום במחירי בית תמחוי.