מציאות החדשה בימי המשבר הכלכלי שבא בעקבות הקורונה דורשת היערכות מחדש וחישוב כל הוצאה. עבור צעירים רבים זה אומר לעזוב את דירת הרווקים ולשוב הביתה, לבית ההורים. “כשהודיעו לנו על הפסקת הלימודים, עוד תכננתי להישאר בתל אביב בשביל לעבוד.
"יום למחרת במקום העבודה הוציאו אותנו לחל”ת והיה לי ברור שאני צריכה לתכנן מסלול מחדש”, משתפת תאיר ליבוביץ (25), סטודנטית לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב שעובדת כמארחת במסעדה. באחרונה היא עזבה את דירת השותפים שבה גרה בתל אביב וחזרה להתגורר בבית הוריה בעומר, גם מאחר שבאוניברסיטה, כמו גם ברבים מהמוסדות להשכלה גבוהה, הקורסים הפרונטליים עברו למתכונת של למידה מקוונת לפחות עד תום שנת הלימודים האקדמית ביוני.
באשר לחיסכון הכלכלי שמתאפשר בעקבות החזרה הביתה היא מוסיפה: “אני חוסכת המון. מעבר לשכירות שאני לא משלמת, כי סגרתי סאבלט, המחיה בתל אביב מאוד יקרה. אני רגילה להוציא המון כסף על אוכל ובילויים. בנוסף, לא תדלקתי כבר חודשיים וזה חיסכון מאוד משמעותי”.
גם אור ביטון (30), מנהלת מסעדה ומאפרת, חזרה בעקבות המשבר לדרום. היא נאלצה לעזוב את דירתה בתל אביב ולעבור להתגורר עם הוריה במיתר. “המגיפה פגעה ביכולת שלי להתפרנס”, היא מספרת.“ביום אחד ההכנסות כמעט שנמחקו. אין אירועים בזמן הקרוב אז אין לי את מי לאפר, והמסעדות יהיו האחרונות שייפתחו בעקבות הסגר. אחרי שמונה שנים שאני גרה לבד לא הייתה לי ברירה והייתי חייבת לחזור להורים. החזרה הביתה מסייעת כלכלית אבל ההוצאות שלי עדיין גבוהות מדי, הדירה נותרה ריקה לצערי, מאחר שלא מצאתי אף אחד שישכור אותה במקומי”.
האם עשית משהו כדי לנסות לצמצם את עלות השכירות?
“נכנסתי למשא ומתן עם בעל הדירה, והוא הסכים להתחשב ולהוריד לי 1,000 שקלים לחודש, אבל סכום השכירות עדיין גבוה מאוד, בהתחשב בזאת שאין הכנסות. כל העיר מוצפת בדירות של אנשים שעזבו ואני לא מצליחה למצוא שוכר חלופי או לסבלט את הדירה”.
המשימה של מציאת שוכר חלופי אינה פשוטה בכלל, וכל מי שדיברנו איתן פתחו במשא ומתן עם המשכיר לקבלת הנחה בשכר הדירה ובניסיונות למציאת שוכר חלופי. כך סיפרה גם ליבוביץ: “לצערי, מאמצע מרץ הדירה עמדה ריקה כי גם השותף שלי עזב וחזר להורים. למזלי הצלחתי לסבלט את הדירה החל מהימים האחרונים. הייתי שמחה שלא לשלם או שבעל הדירה יבוא לקראתי וייתן לי הנחה משמעותית, אבל לצערי כרגע הוא מבקש לקבל תשלום כפי שנקבע בחוזה המקורי. אני עדיין מקווה שהוא ישנה את דעתו. מה גם שהיה קשה לקבל את הסכמתו לסאבלט. אני רוצה לשמור על מקומי בדירה ולחזור אליה".
תוספת סיכון
החזרה הביתה למגורים עם ההורים מציפה אתגר לא פשוט, מאחר שנדרשת הקפדה על מכיוון שההורים נמצאים בקבוצות סיכון בשל גילם. למרות ההנחיות והסיכון, לחלק מהצעירים אין ברירה והם נאלצים ללחזור הביתה.
אחת מהן היא דיאנה אברמוביץ (25), סטודנטית לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון שעובדת כמורה מחליפה לאנגלית. היא עזבה את דירתה בשלוש השנים האחרונות בבאר שבע וחזרה להתגורר עם הוריה. “בתור סטודנטית, המגורים מחוץ לבית הם לא פשוטים מבחינה כלכלית, וכאשר רוב המסגרות ומקומות העבודה נסגרו, ידעתי שהדבר הנכון מבחינה כלכלית הוא לחזור הביתה", היא אומרת.
"חזרתי הביתה כמה ימים לפני שהודיעו רשמית על כך שאסור להיפגש עם הורים ולכן לא הרגשתי באותה העת שאני מסכנת אותם. נמנענו ממגע מיותר בשבועיים הראשונים, הקפדנו על ריחוק בתוך הבית ועקבנו אחרי מצבנו הבריאותי. אני משתדלת שלא לצאת מהבית כשאין צורך מהותי ומקפידה מאוד על הנחיות משרד הבריאות כדי לשמור על בריאותם. יחד עם זאת, אני מאוד שמחה שאני איתם ויש ביכולתי גם לסייע ולעזור להם בתקופה הזאת ולא להשאיר אותם לבד”.
וזה לא האתגר היחיד שעומד בפני הצעירים השבים הביתה. “ההורים שלי שמחו שחזרתי הביתה, הם דאגו מאוד ולא רצו שאשאר לבד בתקופה הזו, במיוחד כשרוב החברים שלי חזרו הביתה", אומרת אברמוביץ. "מצד אחד זה כיף לבלות זמן עם המשפחה והמצב הכלכלי לא מדאיג אותי כמו קודם. מצד שני, זה לא פשוט – הבית לא גדול ואין הרבה פרטיות, וכמובן שקשה לייצר שגרה יציבה במצב כזה”.
“בהתחלה הרגשתי שבאתי לחופשה, אז זה היה ממש נחמד, ההורים לא הפסיקו לפנק אותי וזה ממש החזיר אותי לתקופת התיכון", מספרת ליבוביץ. "אני גם לא משתעממת בבית, מאחר שאני לומדת ימים מלאים דרך אפליקציית זום. אבל האמת היא שבשבועיים האחרונים קצת מיציתי, חסרים לי הפרטיות ואורח החיים הקודם והעצמאי שלי, ואני מתגעגעת נורא לתל אביב”.
גם שי פדידה, סטודנטית באוניברסיטת תל אביב, שעזבה את דירתה וחזרה להתגורר עם הוריה באשדוד, כבר מתגעגעת לעיר הגדולה. “הייתי שמחה כבר לחזור לעיר, אבל אני לא יודעת בשביל מה – כמעט כל החברים שלי חזרו לגור עם ההורים”, מספרת שי.
“עדיף להיות בדירה יותר גדולה עם גינה מאשר בדירה תל־אביבית ולהיות לבד. נחמד לי מאוד אצל ההורים, למרות שאחרי ארבע שנים שבהן אני גרה לבד, שני הצדדים, גם ההורים שלי וגם אני, צריכים להתרגל למגורים המשותפים. ברגע שהכל יעבור ונוכל לחזור לשגרת הלימודים והעבודה אשוב לדירה שלי, לגור לבד. אני לא רואה את עצמי גרה אצל ההורים. כבר עברתי את השלב הזה בחיים ואני זקוקה לפרטיות שלי. אני מאוד אוהבת את תל אביב, ובלי קשר, אצטרך לגור שם לפחות עד סוף התואר”.