משבר הקורונה מסכן גם את מעט ההישגים של הממשלה היוצאת בתחום שילוב בתעסוקה של אוכלוסיות מוחלשות והוצאה מעוני, והעומס על שירותי הרווחה מחייב השקעה מסיבית בהכשרות מקצועיות. כך עולה מנתוני מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, המתפרסם הבוקר (רביעי). בדוח השנתי מציגים חוקרי המרכז את "תמונת מצב המדינה" ובו שורה של מחקרים ונתונים על ישראל בשנה החולפת, ובכלל זה בעידן היציאה מהגל הראשון של מגיפת הקורונה.
עיקרי הדוח
- 83% מהזוגות הלא־חרדיים עובדים שניהם ויותר ממחציתם במשרה מלאה. לעומת 39% מהזוגות החרדיים ו־34% מהזוגות הערביים. ב־43% ממשקי הבית החרדיים אף אחד מבני הזוג אינו מועסק במשרה מלאה.
- סיכון ממשי לנזק היקפי גדול מגל שני משמעותי של מגיפה - הוצאת הממשלה על מערכת הבריאות היא 7.4% מהתמ"ג, לעומת 11% במדינות עם מערכת בריאות דומה. ישנן רק 2.2 מיטות אשפוז לאלף נפש לעומת 3.6 בממוצע במדינות המפותחות.
- עד שנת 2040 אוכלוסיית ישראל צפויה לגדול מכ־9 מיליון תושבים כיום לכ־12.8 מיליון, מהם יותר מ־1.4 מיליון תושבים מעל גיל 70 - אתגר אדיר למערכות הבריאות והרווחה בהזדקנות האוכלוסייה המואצת.
- לשוק העבודה עתידה להיכנס קבוצה גדולה של אוכלוסייה בגילי העבודה העיקריים (18–64) , שתגדל מ־4.8 מיליון ב־2017 ל־7 מיליון ב־2040 - אתגר לכלכלה הישראלית בתחומי ההשכלה הגבוהה, התעסוקה והדיור.
מהדוח עולה כי שוק העבודה שלפני משבר הקורונה היה חזק, עם שיעורי השתתפות גבוהים בכוח העבודה למעט באוכלוסייה הערבית (ובעיקר אצל הנשים) ובקרב גברים חרדים. הישגים משמעותיים אלה נמצאים בסכנה והשפעת המשבר עליהם עדיין אינה ידועה. מאז המשבר שיעור האבטלה טיפס אל מעבר ל־25%, כחמישית מהמובטלים החדשים לא צפויים לחזור לעבודתם האחרונה ועסקים רבים עומדים בפני פשיטת רגל.
פרופ' אבי וייס, עורך המחקר, מתאר עם זאת עמידה במקום גם בשנה שקדמה למגיפה. לפי חוקרי המרכז, "בשנים האחרונות, עד פרוץ המשבר, שיעור התעסוקה של אמהות ישראליות עלה מאוד, אך מספר שעות העבודה פוחת עם העלייה במספר הילדים. שעות העבודה הארוכות מקשות על גידול ילדים, ונראה כי נשים הן עדיין המטפלות העיקריות".
בקרב 83% מהזוגות ההטרוסקסואליים הלא־חרדיים עם ילדים, שני בני הזוג עובדים (ויותר ממחציתם במשרה מלאה). זאת לעומת 39% בקרב חרדים ו־34% בקרב ערבים. ב־43% ממשקי הבית החרדיים אף אחד מבני הזוג אינו מועסק במשרה מלאה.
השכר הריאלי הוסיף לעלות ב־2019, כשהעלייה הגדולה ביותר הייתה בענף המידע והתקשורת, הכולל תכנות מחשבים, שהשכר בו עלה ב־7% ב־2019. עוד לא ידוע באיזו מידה יוריד המשבר את רמות השכר במגזר הפרטי והציבורי בשנת 2020 ואחריה.
שכרם של העובדים המיומנים ביותר קרוב לזה של עמיתיהם במדינות המפותחות. לעומת זאת, עובדים בעלי רמת מיומנות נמוכה משתכרים בכ־50% פחות מעמיתיהם במדינות המפותחות.
"המדינה מציעה הכשרות לעובדים, אך במידה פחותה ממדינות אחרות, ואלה הזקוקים ביותר להכשרות אינם רוכשים אותן, בעיקר בשל עלותן הגבוהה וחוסר זמן", נאמר עוד בדוח. "שוק העבודה משתנה בעקבות תהליכי מחשוב וטכנולוגיות חדשות, ובחלק מהמשימות האדם נדחק הצידה".
פרופ' וייס מדגיש: "עדיין מוקדם להעריך כיצד ישפיע המשבר על עובדים מתחומים שונים ועל קבוצות אוכלוסייה שונות, אך סביר שהפגיעה בעובדים שלא רכשו מיומנויות שימוש במחשב תהיה קשה יותר".
בתחום הרווחה מזהירים חוקרי מרכז טאוב כי בעקבות המשבר, לבד מגל האבטלה חסר התקדים ולמרות ההקלות מצד ממשלת המעבר, אוכלוסיות חלשות כמו קשישים ואנשים עם מוגבלויות עדיין סובלות מבידוד חברתי, מהפסקת טיפולים מסוימים ואף ממחסור במשאבים ובתמיכה, משום שהעומס על השירותים החברתיים הולך וגובר.
"שיקום החברה והחזרת המשק לשגרה מחייבים גם שינוי במדיניות הרווחה, לרבות הגדלת התקציב לשירותים חברתיים, תוכניות לסיוע בשילוב בעבודה ומערכי תמיכה", נכתב עוד בדוח.
גם לפני המשבר שיעור העוני בישראל נותר בין הגבוהים ב־OECD והיקף ההוצאה החברתית של הממשלה נשאר הנמוך מכל המדינות המפותחות, למעט ארבע מהן. לפי הדוח, התוכנית האוניברסלית "חיסכון לכל ילד" אינה מתמודדת עם בעיה של אי מיצוי זכויות ונעדרת מרכיב של התמקדות באוכלוסייה החיה בעוני או במשפחות מרובות ילדים, מה שמקטין את הסיכוי שלה להוצאת הדור הבא ממעגל העוני.