מנהלת בית החולים וולפסון, ד"ר ענת אנגל, שוחחה הערב (רביעי) עם ענת דוידוב בתוכנית "איפה הכסף" ב-103FM, והתייחסה לוויכוח הציבורי בנוגע לבדיקות הקורונה ולעלייה בתחלואה.

איפה את בוויכוח על כן בדיקות - לא בדיקות?
"אני חושבת שבאמת היקף הבדיקות מאוד הורחב, וההגדרות והקריטריונים הוגדלו. אני חושבת שזה נותן מענה גם להתפרצויות שיש עכשיו בבתי הספר, אז אני חושבת שזאת הגישה הנכונה. ובאמת לעשות את הבדיקות האלה במקומות שיש התפרצות, ולעשות בדיקות גם לחולים א-סימפטומטיים. לחזור על הבדיקות האלה".  

אנחנו יודעים שהבדיקה הזאת שווה נכון לאותו יום. כלומר מה זה שווה? את בעצם צריכה לרוץ להיבדק כל שבועיים.
"הייתה לי שיחה גם עם ראש עיריית בת ים וגם עם ראש עיריית חולון ברגע שהיו את ההתפרצויות ודיברנו בדיוק על זה, האם עכשיו את כל בית הספר אנחנו בודקים כאן בוולפסון או מחכים. ומה שאת אומרת הוא נכון - הבדיקה היא לאותו הרגע אבל היא לא שוללת את ההדבקה, וכמו ששמעת גם בהנחיות של שר הבריאות, זה לא מונע את הבידוד, עדיין צריך להיכנס לבידוד של 14 יום. אבל מבחינת גם החקירה האפדימיולוגית וגם הבידוד וגם בדיקה שכן אולי מוצאת מישהו שהוא חיובי, זה מוסיף עוד מידע ומאפשר את הטיפול הפרטני והמהיר במוקדי תחלואה".

יש בוולפסון חולי קורונה?
"יש חולי קורונה. הייתה ממש ירידה ואז בשבועיים האחרונים אנחנו רואים כל יום עוד מטופלים. חלקם קלים, אנחנו עם חמישה חולים".  

גם אתם הייתם מבתי החולים שסגרו את המחלקה המיוחדת שנפתחה?
"היו לנו מספר מטופלים בודדים אז לא סגרנו אותה, ועכשיו אנחנו מקבלים לשם עוד מטופלים".

ובאיזה מצב החולים האלה?
"יש לנו שני חולים מונשמים במצב קשה, יש לנו במצב בינוני ושני חולים קלים. חלקם משתחררים וחלק אנחנו מאבחנים מחדש".

ועדיין את אומרת שמי שצריך לבוא לטיפולים שגרתיים ולמרפאות חוץ, נא להגיע ולא להזניח את עצמנו.
"בוודאי, חד משמעית, ואמרתי את זה גם עם הגל הראשון. הסוד פה הוא להגיע ממוגנים עם מסכה, וכולנו כאן עם מסכות ועושים בדיקות של חום".

את רואה שוב איזו שהיא ירידה במטופלים שצריכים לבוא לבית החולים ונמנעים כי פתאום יש 6-5 מקרים של קורונה?
"בואי נגיד שזה לא חזר לגמרי למה שהיה לפני התפרצות המגפה. אבל אני לא רואה עכשיו ירידה, ואני ממש קוראת לציבור לא לוותר על הבדיקות כי אנחנו רואים תחלואה ואנחנו רואים תחלואה קשה וסיבוכים של חולים כרוניים כמו מחלות לב, כלי דם, ומחלות אחרות. הם חייבים להגיע להיבדק ולא להימנע. אנחנו נוקטים באמת בכל אמצעי הזהירות גם מבחינת לבודד את המטופלים, בטח המחלקה של הקורונה. הסיכון הוא לא גבוה, ולהיפך, הסיכון לא לבוא לקבל טיפול למחלות אחרות...".

הרבה יותר מסכן כל אחד ואחת מאיתנו.
"כן לגמרי".

מה המצב התקציבי של בתי החולים? כמה כסף אתם צריכים?
"המספרים לא השתנו, לדעתי הקורונה רק חידדה את כל האתגרים של מערכת הבריאות שהיו טרם הנגיף. אנחנו מדברים על עומסי החורף הצפויים ממגפת השפעת. אנחנו מדברים על זה שהאולוסייה מזדקנת ועם תחלואה שהיא הרבה יותר מורכבת וצריך לה מענה שהוא כבר יותר לכיוון של טיפול נמרץ, וטיפולים שהם יותר מורכבים. כל הדברים האלה דורשים תקציבים ודורשים כוח אדם. הדברים האלה לא השתנו. הנושא של פריפריה וגם פריפריה סוציו אקונומית והשקעה באזורים מסוימים, הדברים האלה עדיין מונחים על השולחן וצריך לטפל בהם".

תל השומר ואיכילוב הם שני בתי חולים ענקיים לעומת וולפסון שהייתי מגדירה אותו בסדר גודל בינוני.
"בוולפסון יש כמעט 700 מיטות. הייחוד שלו שהוא מצוי בתוך אוכלוסייה שהיא עם תחלואה מורכבת. בת ים עם אחוז הקשישים הכי גבוה בארץ, 22%. אז אנחנו רואים פה את האפקט והמשמעות של זה".

כשמדברים על המחסור במיטות זה אתם.
"נכון, ומיטות אבל שהן למורכבים. אני חושבת שצריך לתגמל פר סוג או תחלואה שהחולים מביאים. אין דין חולה צעיר כבן 20 כדין חולה בן 80, ולדעתי פה נמצא הקאצ' של איך לתגמל".

היית מחזירה את בתי הספר לאחור, סוגרת וחוזרת ללמידה מרחוק?
"לא. אני חושבת שהתהליך של החזרה ללימודים היה נכון. אני מסתכלת על מה קורה גם במדינות אחרות בעולם וכולן הולכות לכיוון הזה ופותחות את בתי הספר. זה חלק מהחזרה לשגרה, זה חלק מחוסן של אוכלוסייה".

היום קראתי מאמר ב'גלובס' על זה שבאירופה שפותחת סגרים לאט לאט וחטפה יותר מאיתנו, אין עלייה בתחלואה.
"נכון".

אז משהו אצלנו לא עובד נכון, איפה טעינו?
"אם מסתכלים על המודלים במדינות באירופה אז הן נוקטות בריחוק חברתי. הנושא הזה של כל אמצעי כללי הריחוק כולל לא רק ריחוק חברתי אלא גם מסכות והיגיינה ומדידות חום...".

ואנחנו לא עושים את זה, ולא עושים את זה בבתי הספר.
"אז צריך לעשות את זה. אני יודעת שזה קשה. אני יודעת שזה קשה לילדים".

אגב, אנחנו משמיצים את בתי הספר, את נכנסת לסופר ואת רואה בדיוק אותו דבר.  
"זו תגובה פסיכולוגית שהיא טבעית בהרגשה".

מה? הדחקה?
"הדחקה, תחושה שאולי המחלה לא כל כך קשה כמו שהיא תוארה, איזה שהוא שחרור. הנתונים הראו גם שיפור הולך וגובר. המגמות הראו שאנחנו באמת יוצאים מזה, וגם יש יותר ודאות. אנחנו לא נמצאים בתקופה של לפני ארבעה חודשים שלא היה לנו מושג מה הולך להיות".

אבל את יודעת שאם אני אשאל אותך מה את יודעת היום יותר על הקורונה מאשר לפני ארבעה חודשים, אין לך הרבה יותר תשובות מאשר אז.
"אני יודעת עדיין בכל זאת איך צריך להתמגן ומה קורה כשחולה מחמיר, ומה התגובה שצריכה להיות, וגם אני יודעת שמערכת הבריאות היום הרבה יותר מוכנה לקבל ויודעת לתת את המענה, גם בתי החולים, גם קופות החולים. זה נכון שעדיין אין חיסון ועדיין אין תרופה, אבל אנחנו לא נמצאים איפה שהיינו".