עד לפני הקורונה עבדה כרמית בן דוד במשך 14 שנים בבנק הפועלים. בתפקידה האחרון הייתה אחראית קשרי לקוחות בצוות אשראי. "היה לי טוב בעבודה, נהניתי מהתפקיד", היא מודה. "היה לי מעניין, קיבלתי תמיכה מהממונים, אבל מצאתי את עצמי בסיטואציה שאני לא מצליחה לגשר על הפער בין 'להיות אמא מצוינת או מוצלחת', כמו שאני קוראת לזה, לבין עובדת משגשגת ומצליחה. בתחושה שלי היה קונפליקט. הרגשתי שהקריירה באה על חשבון הזמן שלי עם הילדים".
עם פרוץ המגיפה, בן דוד (47), תושבת הרצליה ואמא לתאומים בני חמש, עבדה בממוצע יום בשבוע ושאר הזמן הייתה עם ילדיה בבית. "זה נתן לי מצד אחד זמן לחשוב איך אני מגשימה את עצמי בבית, נמצאת שם בשביל הילדים שלי, משקיעה בהם, נותנת כל מה שאני יכולה כדי ליהנות מהגיל הכי יפה. מצד שני, הבנתי שיש בי תשוקה חדשה, שאני רוצה לתרום ולעזור לאנשים ושאני רוצה להגשים את עצמי כמאמנת אישית", היא מספרת.
"במהלך השנה האחרונה התחלתי במקביל לעבודה בבנק לימודים במכון אדלר. למדתי אימון אישי, אבל לא התכוונתי לעסוק בזה מלכתחילה. הקורונה שינתה את המחשבה שלי". בן דוד החליטה לעזוב את הבנק ולשנות את מסלול חייה משכירה לעצמאית, דווקא בתקופה הכל כך לא פשוטה עבור העצמאים.
הזדמנויות לרוב
היא לא לבד. שכירים רבים נוספים החליטו בעקבות הקורונה, כל אחד מסיבתו, לשנות את מודל התעסוקה שלהם, לוותר על משכורת קבועה, תנאים סוציאליים ואופציה לדמי אבטלה במקרה הצורך, בשביל היציאה לעצמאות. "יש מחיר בלעזוב גוף כמו בנק, שהוא כל כך תומך ומסודר, עם ביטחון כלכלי, כמו כלוב של זהב", אומרת בן דוד. "אבל בזמן הקורונה ראיתי איזה כיף זה להיות עם הילדים, לדאוג לבית, לקחת אותם לחוגים, דברים שבזמנו לא הייתי מצליחה לעשות. באמצע אפריל הודעתי לבנק שאני עוזבת".
זה לא צעד ריסקי מדי?
"ימים יגידו אם זו הייתה החלטה טיפשית או נכונה עבורי. אבל כשהלב שלך נמצא במקום שאת מרגישה כל כך שלמה, את רק מרוויחה. יש לי עכשיו זמן לבנות את העסק העצמאי כמאמנת אישית בלי לחץ, עם המון ליווי ותמיכה מקצועית".
לדבריה, מחאת העצמאים לא הרתיעה אותה. "אני חושבת שהמדינה באיזשהו מקום ניסתה לעזור", היא אומרת. "אני חושבת שבן אדם צריך יותר להתמקד במה שנכון עבורו מאשר לחפש אשמים בחוץ. לצערי, הרבה אנשים נפגעו, לא רק העצמאים. המדינה מנסה לעזור במענקים והבנקים מנסים לתת הלוואות בערבות המדינה".
איך בן זוגך הגיב להחלטתך?
"הוא מאוד תמך. כאשת משפחה אני מקבלת החלטה עם עוד מעגלים, קודם כל עם בן הזוג שלי. אני בודקת שלא נפגעת המשפחה כתוצאה מההחלטה הזאת. לקחתי בחשבון את תהליך ההתמחות שאני צריכה לעשות עכשיו, תקופת זמן שהיא בעצם השקעה לטווח רחוק, כי לא מיד מתחילים להרוויח. אני עכשיו בשלב ההתמחות של אימון אישי לכל אדם בוגר שרוצה לעשות שינוי בכל תחום בחיים: זוגיות, הורות, קריירה, פנאי, דיאטה. זו תקופה של הרבה פרפרים בבטן, גם משמחה וגם משאילת שאלות.
יש פה לקיחת אחריות מאוד גדולה. אני מאוד שמחה שאני יוזמת ומקדמת דברים ושיש לי יכולת נתינה ולעבוד עם אנשים. אם אני יודעת שעזרתי למישהו אפילו במעט, בשבילי זה עולם ומלואו".
עד לאחרונה ניהלה טל ענתבי (27) מתל אביב את תחום הדיגיטל במשרד יחסי ציבור. "ניהלתי את פעילות הפייסבוק האורגני והממומן, אינסטגרם, קידום בגוגל ועוד", היא מספרת. "כשהחלה הקורונה, היו כמה לקוחות שרצו להקפיא פעילות ולבדוק מה קורה. הציעו לי לרדת באחוזי המשרה או להוסיף לעצמי פעילות של יחסי ציבור כדי להישאר באותו היקף משרה".
מה החלטת?
"התקופה גרמה לי להבין שיש עכשיו הרבה הזדמנויות בשוק של עסקים שרוצים להעביר את עצמם לדיגיטל, עסקים שפותחים אתרים שצריכים שיווק בתקופת המשבר ובטח גם אחריו. החלטתי לעשות שינוי. הפכתי להיות עצמאית ופתחתי את Digital Hype – שיווק דיגיטלי חכם".
היה מפחיד לאבד זכויות של שכירה?
"זה מאוד מפחיד. בעבודה מאוד העריכו אותי והציעו לי המון דברים כדי שלא אעשה את המהלך הזה. הם ניסו להשאיר אותי, אבל הרגשתי שיש כאן הזדמנות שאני לא יכולה לפספס אותה. תמיד ידעתי שאהיה עצמאית. זה היה הכיוון שלי. לא תכננתי שזה יקרה כל כך מהר, אבל הקורונה האיצה את התהליך. מקסימום, אם זה לא ילך, אני תמיד אוכל לעבוד בתחום כשכירה".
הפוטנציאל שלך להשתכר גדל כיום?
"אני חושבת שכן. אני טובה בעבודה שלי, אני מנהלת לעצמי את הלו"ז ומאוד נהנית מזה. אני סטודנטית לתואר שני במנהל עסקים באוניברסיטה העברית, אז זה מאפשר לי לנהל את הזמן שלי בצורה יותר חכמה. יש לי המון חששות ופרפרים בבטן, אבל לפעמים צריך לנסות. אהיה חכמה יותר אחרי שאנסה, בתקווה שאצליח".
דינה קיזנר (33) מראשון לציון, היא מרצה ומלמדת את שפת הסימנים, בהיותה חירשת. עד תחילת משבר הקורונה היא עבדה כשכירה באחת העמותות ואז הוצאה לחל"ת ובסופו של דבר פוטרה. "לא היה לי איפה לחפש עבודה בזמן הקורונה", היא מספרת, "היו מיליון מובטלים ואסור היה להסתובב. שאלתי את עצמי מה אני יכולה לעשות שתואם את הידע והיכולות שלי ושמתאים גם למצב? החלטתי לפרסם שאני שולחת סרטון אחד קצר ביום ללימוד שפת הסימנים בוואטסאפ, בעלות סמלית של שני שקלים ליום למשך חודש אחד. פרסמתי זאת לפני שהיה לי אפילו סרטון אחד מוכן".
איך היו התגובות?
"הלקוחות הסקרנים הגיעו ויחד איתם המחויבות והדרייב. יצאו לי סרטונים קלילים ומשעשעים, והקהל אהב מאוד. עכשיו כל חודש אני פותחת קבוצה חדשה עם תלמידים חדשים ויש גם קבוצה למתקדמים".
קיזנר, שהחלה ליהנות מהפיכתה לעצמאית, כבר חושבת על מוצרים חדשים, בהם סדנאות שונות, כדוגמת נגישות השירות לארגונים, חוגים וקורסים לשפת הסימנים ואפילו יצירת מחזיקי מפתחות עם אותיות בשפת הסימנים.
עד לפני הקורונה עבד עובד פרל (25) מבנימין במשרד פרסום בתור תקציבאי. "כשהתחילה הקורונה חששתי שיוציאו אותי לחל"ת, אבל בסוף הייתי בין מעט העובדים שנשארו", הוא מספר. "עם הזמן הבנתי שהמשרדים הגדולים דווקא יישארו קטנים עכשיו, יהיה להם מאוד קשה לחזור לעצמם ושהשכר שלי ותנאי ההעסקה שלי לא יוכלו להשתדרג כשכיר.
כמו כן, הדבר המשמעותי ביותר שעזר לי בהחלטה להפוך לעצמאי הוא העובדה שהתאהבתי בעבודה מהבית. בתקופת הקורונה עבדתי מהבית ופתאום הבנתי כמה זה נוח שאני לא נוסע בפקקים ושאני רואה את הילדים החמודים שלי בצהריים".
פרל החליט לעזוב את עבודתו כשכיר ולהפוך לעצמאי, למרות שהוא בהחלט מודע לכך "שהמדינה לא דואגת לעצמאים ואם יהיה עכשיו גל שני, אף אחד לא ייתן לי דמי אבטלה, מה שהייתי מקבל אם הייתי נשאר שכיר. אבל עדיין המודל של עבודה מהבית יותר קסם לי".
כיום הוא עוסק ביחסי ציבור, בעיקר למגזר הדתי. "גיליתי שבתקופה הזאת שבה עסקים רבים נפגעו, בגלל שהם נלחצו לקיר, הם דווקא גילו את עצמם מחדש ועשו דברים נפלאים ששווים סיקור תקשורתי ואני עוזר להם לשווק את עצמם", הוא אומר.
קשה לשווק את עצמך בתקופה הזאת?
"לא כל כך. משרד הפרסום שעבדתי בו הפנה אליי שני לקוחות שהיו צריכים יחסי ציבור, כי להם אין מחלקת יחסי ציבור. ככה התחלתי ואחר כך זה התגלגל מפה לאוזן".
הרפתקת העצמאות
"הקורונה הביאה הרבה מאוד אנשים לעצור באמצע הקריירה ולשקול את האופציה להפוך לעצמאים. יש כאלה שהחליטו פשוט לחשב מסלול מחדש, ויש כאלה שעשו את זה בגלל שהם פוטרו", אומרת נירית גלר ג'מילי, יועצת למציאת עבודה ובניית קריירה. "מצד אחד ישנה כיום צעקה מאוד גדולה של העצמאים. מצד שני, למרות מחאת העצמאים הגדולה ביותר שהמדינה ידעה אי פעם, יש הרבה מאוד אנשים שמאמינים ששווה להם לשקול את המודל של פתיחת עסק עצמאי".
מה מביא אותם לכך?
"יכולות להיות סיבות רבות. זה יכול להיות פיטורים ממקומות עבודה ואז אנשים אומרים 'די, נשבר לי ממסלול השכיר'. יש כאלה שגילו פתאום בקורונה את הילדים, ואומרים 'איך פספסתי את הדבר הזה? אני לא מוכן להמשיך יותר את מסלול השכיר שדורש שעות תובעניות'. יש אנשים שנשארו בתקופה הזאת בבית וזה אפשר להם לגעת באיזשהו תחביב ולבוא ולהגיד 'זו ההנאה הכי גדולה שלי בעולם, את זה אני רוצה להפוך למקצוע'. יש אנשים שהולכים להיות עצמאים כי הם בורחים מחיפוש עבודה שהוא תהליך מאוד לא פשוט; או שקשה להם למצוא עבודה".
גלר ג'מילי מספרת כי היא מקבלת ביום המון טלפונים של אנשים שמתייעצים איתה בסוגיה זו. "המעסיק בתקופת הקורונה מאוד נחשף בעיני העובדים שלו לטוב או לרע", היא אומרת. "או שהעובדים הבינו שיש להם מעסיק שהוא בית, כזה שמגן ודואג, או אחרים, שזיהו את המעסיק שלהם בצד השלילי, כבר מנסים לחשוב איך הם בורחים מהעבודה הזו בהזדמנות הראשונה. כמו כן, יש אנשים שהם בחל"ת וממש לא ברור להם אם חוזרים או לא. גם הם מבינים שהם חייבים לבחון את האופציה של הפיכה לעצמאים".
מה את מייעצת למי שרוצה להפוך משכיר לעצמאי?
"קודם כל צריך לאבחן אם זו בריחה או שזה רצון שמגיע ממקום אמיתי. בריחה מחיפוש עבודה - זו לא עילה להיות עצמאי. אלה שמגיעים למחשבה הזאת משלילה - מבחינתי זה לא מניע, והסיכוי שלהם להצליח כעצמאי הוא נמוך. לעומת זאת, לאנשים שיש להם איזשהו רעיון או כמיהה והם עדיין עובדים כשכירים, אני מייעצת לגעת ברעיון העצמאי לאט לאט במקביל להיותם שכירים. הרבה פעמים תוך כדי נגיעה מבינים כמה זה קשה ולא כדאי. המטרה היא לא ליצור חור כלכלי ותעסוקתי.
אם במקביל הם מגלים שזה הולך להם, אז לאט לאט הם יכולים להפנות את מרב המשאבים לעסק ולנתק את החלק השכיר. מעטים הם האנשים שאין להם שום חשש כלכלי ויכולים לצאת בראש שקט להרפתקת העצמאות. הרוב הגדול לא כאלה. ואילו לאלה שלא עובדים כרגע, אני אומרת 'קודם כל תמצאו עבודה כדי שיהיה איזשהו בסיס קבוע, כי כל חודש שאתם לא מועסקים זו הוצאה'".
"אני בהחלט רואה את התופעה של אנשים שהיו שכירים ונפגעו במשבר הקורונה, שבודקים את החלופה להפוך לעצמאים או פרילנסרים ולתת את השירות שבו התמחו כשהיו שכירים", מוסיפה מאשה דאשקוב, מייסדת ומנכ"לית דיגיטאלנט, בית הספר למקצועות השיווק והדיגיטל.
"אצל המון אנשים נפגע עכשיו האמון במערכת, שהם כשכירים כביכול מוגנים יותר, שאי אפשר לגעת בהם. כמובן שהעולם לא ורוד, המעבר משכיר לעצמאי אינו טריוויאלי, לא משהו שאפשר לעשות בן רגע, אבל אם מסתכלים על טווח רחוק יותר, הייתי ממליצה לכל מי שנפגע מהמשבר התעסוקתי ומצא את עצמו מחוץ למסגרת מסודרת, לשקול את האופציה להיות עצמאי, גם אם זה משהו בנוסף לעיסוק העיקרי שלו וסוג של הכנסה צדדית. להיות גם שכיר וגם עצמאי מאוד טרנדי עכשיו בכל העולם. כך אפשר גם למזער סיכונים. זה כמו לפזר את הסיכונים בתיק ההשקעות שלך".