מרפאות חדשות עוזרות למחלימים מקורונה להתמודד עם הטראומה והחרדות

"חליתי בקורונה בסוף מרץ. נדבקתי בדרך חזרה מארצות הברית לארץ", מספרת נועם שוסטר אליאסי (33), קומיקאית מנווה שלום. "הייתי בהתחלה בבית עם תסמינים בינוניים, ואז היו לי קשיי נשימה. פינו אותי לבית חולים, משם עברתי למלון דן בירושלים. אחרי כחודש התבשרתי כי החלמתי".

וחזרת לחייך הרגילים.
"כל זמן שהייתי במלון עסקתי בהחלמה נטו. הייתי בתוך ההלם של הדבר, בתוך איזושהי הזיה של להיות כלואה עם אנשים שאני לא מכירה ועם מחלה שהעולם עדיין לא כל כך מכיר. כשיצאתי אמרתי זהו, החלמתי, עברתי את זה. חשבתי שאחזור להופיע, אחזור לשגרת חיים שהייתה לפני הקורונה. בתוך המצב הזה שהעולם במשבר אני מנסה עכשיו לשרוד כבריאה מבחינה כלכלית וחברתית כמו כולם. אבל בנוסף לכך גיליתי שאני עייפה פיזית, המשכתי לרדת במשקל גם אחרי שיצאתי ממלון הקורונה, לא חזר לי התיאבון והרגשתי חולשה". 

שוסטר אליאסי מספרת שבאיזשהו שלב החליטה לתרום פלזמה, כדי להציל חיים. "הגעתי כולי שמחה להדסה עין כרם, התרגשתי מהסיטואציה, ולפני שהתחלנו את התרומה בדקו לי את רמת ההמוגלובין בדם", היא מתארת. "אמרו לי: 'את ממש חלשה, הברזל נמוך, לא יכולים לקחת לך דם'. יצאתי משם בהרגשה של 'פאק'. אני בן אדם מאוד פעיל, מופיעה מול אנשים, רואה את עצמי אישה חזקה ופתאום זה לא. החיים של כולם התהפכו ולא נתתי יותר מדי חשיבות למה שאני עוברת, שאני עייפה או חלשה. אמרתי שכל העולם עבר טלטלה. הגעתי לרופא משפחה שהפנה אותי לבדיקות דם. הוא שאל אותי שאלות מעבר לשגרתיות ולסתם להסתכל על המספרים של ברזל נמוך. הוא שאל: 'איך את מרגישה? למה אין לך תיאבון?', ואז גם התקשרו אליי מבילינסון להודיע שיש מרפאה למבריאי קורונה ושהם עושים יום מרוכז של בדיקות".

באמצע מאי נפתחה במרכז הרפואי רבין מקבוצת הכללית מרפאה למבריאי קורונה, הכוללת סניף אחד בבית החולים בילינסון וסניף נוסף בבית החולים השרון. הסניף בשרון מיועד למי שהיה מאושפז שם, ואילו בבילינסון מקבלים את כל שאר חולי הקורונה לשעבר – כאלה שהיו באשפוז, במלונות או בביתם בזמן המחלה. "זה התחיל מכך שפנו אליי כמה עובדים שלנו שחלו בקורונה בדרגה קלה. הם אמרו שגם אחרי שהחלימו הם מרגישים חולשה, כאבי פרקים, קוצר נשימה", מספרת ד"ר דנה ילין, מתמחה במחלות זיהומיות ואחראית המרפאה למבריאי קורונה בבילינסון.

"למרות שהם חלו בדרגה מאוד קלה וכבר חזרו לעבודה והוגדרו ככאלה שהחלימו, עדיין הם המשיכו להרגיש תסמינים, ובעיקר לא חזרו לעצמם. אלה לא היו בדיוק אותם תסמינים של הקורונה, אבל משהו לא הרגיש להם כרגיל. הם פנו לרופאי המשפחה שלהם, וגם אם אותם הרופאים היו מאוד קשובים, הם לא ידעו אילו תשובות לתת להם. הבנו שאם זה קורה לאנשים שחלו בדרגה קלה, אז בוודאות יהיו גם נוספים שיזדקקו להמשך מעקב ומענה לתסמינים שנמשכים. לכן החלטנו לפתוח את המרפאה".

אילו שירותים יש במרפאה?
"היה מאוד ברור שצריך שיהיה שם צוות רב־מקצועי: גם מומחים למחלות זיהומיות, גם רפואת ריאות, פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, נוירולוגים ואנשים שעובדים בתחום של בריאות הנפש. זאת מחלה עם מרכיב של חרדה וסטיגמה חברתית והבנו שתידרש גם תמיכה פסיכוסוציאלית".

כמה מטופלים מגיעים כיום למרפאה?
"נכון להיום, לבילינסון מגיעים סביב ה־30 ואפילו יותר מטופלים חדשים בשבוע. הביקוש מאוד גדול. התורים שלנו סגורים עד סוף יולי ואנחנו פותחים עכשיו תורים נוספים".

איזה טיפול מקבלים שם?
"יש אנשים שכל מה שהם צריכים זה שיראה אותם רופא. חלק מהמטופלים בתקופה שהיו חולים בכלל לא פגשו רופא, רק דיברו בטלפון. אז אנחנו בודקים אותם, נותנים לחלק מהאנשים אישור שהכל בסדר, שאין פגיעה ריאתית, שהתסמינים שהם ממשיכים לחוות הם מוכרים ושהם יחלפו. חלק מהאנשים שאנו מזהים אצלם פגיעה ריאתית, עצבית או לבבית אנו מפנים לבדיקות נוספות וממשיכים לעקוב אחריהם רפואית. מגיעים גם אנשים שלא חזר להם חוש הריח ואנחנו מדריכים אותם לנסות כל מיני שיטות להחזיר את חוש הריח ומפנים אותם למומחים של אף־אוזן־גרון". 

תמיכה נפשית

אבל ההשלכות הן לא רק פיזיות אלא גם נפשיות. "יש אנשים שבילו את המחלה בחדר של 4X4 במקרה הטוב במשך שבועות ארוכים", אומרת ד"ר ילין. "גם אם הם לא איבדו את מקום העבודה שלהם וגם אם המחלה לא הייתה קשה להם פיזית, זה כמו כלא לתקופה לא קצרה ויש לחלק מהאנשים השפעות נפשיות לא מבוטלות. יש גם כאלה שאיבדו את מקום העבודה, יש כאלה שסובלים מסטיגמות. היו שאמרו שהספר שלהם למשל לא רוצה לקבל אותם. לא כל אחד יכול להתמודד עם זה לבד. יש כאלה שזקוקים לשיחות עם פסיכולוגים. במפגש הראשון אנחנו מעריכים לאיזו תמיכה נפשית זקוק האדם. מגיעים אלינו צעירים, מבוגרים, כשהדבר היחיד המשותף להם הוא שחלו בקורונה. היו אנשים שחשבו שהם השתגעו עד שהגיעו למרפאה שלנו. ואנחנו אומרים להם: 'לא השתגעתם, זה משהו מוכר'".

מה קורה בתום שלב הבירור?
"אנחנו מתאימים תוכנית טיפול לכל אחד לפי הצורך. כמעט 50% לא צריכים שום דבר, רק את ההרגעה הזאת שהכל בסדר ושיש להם כתובת לפנות אליה בכל שאלה, זה מרגיע את רובם. לכולם יש רופאי משפחה מצוינים לקהילה, הם צריכים אותנו רק כדי לתת את הגושפנקה שמה שהם חווים זה לא חריג".

"כשהגעתי למרפאה בבילינסון הייתה לי שיחה מאוד נעימה עם דנה", מספרת שוסטר אליאסי. "דיברתי איתה על הכל. על הקטע הפיזי, איך היה לפני המחלה ואחריה, וגם על הקטע הנפשי. הביקור הזה נתן לי תחושה שיש מעקב וגם קיבלתי אישור שחלק מהדברים שאני מרגישה זה בסדר, וחלק מהדברים צריכים טיפול. זה מאוד הרגיע אותי, זה היה מדהים. הגוף שלי עבר טלטלה, קשיי נשימה, צריבה בריאות, אובדן מוחלט של חוש טעם וריח וירידה במשקל. אולי זה לא הדבר הכי נוראי בעולם, אבל אנחנו לא יודעים כלום על המחלה הזאת ויש בזה אלמנט מפחיד. בכללי אני מרגישה בסדר היום, נמצאת במעין התמודדות של עליות וירידות ודאון מסוים. הופניתי לטיפול פסיכולוגי. זה מאוד הרגיע. שיתפתי את הסיפור שלי בפייסבוק ובאינסטגרם. אני אישה חזקה, וחשוב לי לשתף שגם את מי שהחלימו עדיין מלווים תסמינים רבים. רציתי לתת סוג של אישור לאנשים נוספים שעוברים זמנים קשים, כדי שירגישו שזה בסדר לספר ולבקש עזרה".

שלמה עמיאל (47), צלם אירועים מטבריה, חלה בקורונה לאחר שנדבק באירוע שצילם בצרפת. לאחר שחזר ארצה אושפז בבית החולים פוריה. "אחרי שיצאתי מבית החולים עדיין הרגשתי לא 100%, למרות ששתי הבדיקות לקורונה שעברתי יצאו שליליות", הוא מספר. "המשכתי להרגיש כאבים בגוף, חולשה, כאבים בחזה, ביד, כאב ראש. התחלתי אפילו לחשוש ששוב פעם נדבקתי בקורונה. אבל אמרו לי שכל הבדיקות בסדר ושאני בריא. חשבתי שזה אולי הכל בראש שלי".

מה עשית?
"פניתי לרופא משפחה והוא הפנה אותי למרפאת מבריאי קורונה בבילינסון. לפני כחודש הגעתי לשם. הייתי פסימי, חשבתי שלא יוכלו לעזור לי. ראיתי שיש שם ממש רצון לעזור לי לחזור לשגרה. הרגשתי שיש כתובת, שיש להם עוצמה ואפילו הייתה הקשבה למה שאני מרגיש. ירדו לי דמעות במהלך השיחה עם ד"ר ילין. כיום, ברוך השם, אני מרגיש הרבה יותר טוב גם מבחינה גופנית וגם מבחינה נפשית".

נזק מתמשך

מרפאה למבריאי קורונה נפתחה לפני כחודש גם במרכז הרפואי שיבא, תל השומר. "שמנו לב שיש הרבה אנשים שלאחר השחרור, כשכבר אין להם וירוס, עדיין חווים תסמינים שונים", מספר ד"ר איציק לוי, זיהומולוג בכיר בשיבא, המנהל את המרפאה שנפתחה. "אחד הדברים שבטח נורא חשוב לאנשים לדעת הוא מהי השכיחות של התסמינים לאחר שהחלימו, ואת זה אנחנו עדיין לא יכולים לדעת. אנחנו מעריכים שזה קורה לכ־10%־20% מהאנשים. כיוון שמדובר במחלה נגיפית שהיא מחלה מערכתית, התסמינים יכולים לפגוע בכל אחד מאיברי הגוף. ככל שהחולה חלה בדרגה קשה יותר, כך התסמינים הפוסט־מחלתיים קשים יותר. מישהו שהיה בטיפול נמרץ, מונשם תקופה ארוכה, אז בוודאי שהנזק הריאתי, הנזק לשריר הלב, עלולים להמשיך ללוות אותו תקופה ממושכת".

ספר איך מתנהלת המרפאה.
"אנחנו קודם כל עושים הערכה ראשונית. מי שיש לו בעיית ריאות, מפנים אותו לתפקודי ריאות ולרופאי הריאות שלנו. מי שיש לו בעיה במערכת העצבים, אז אנחנו עובדים יחד עם המרפאה הנוירולוגית שלנו וכדומה. יש המון פניות. כרגע, כיוון שמדובר במרפאה מאוד חדשה, עד עכשיו ראינו כ־30 אנשים. אבל יש לנו כבר תורים בערך עד הנצח. קורונה זאת מחלה חדשה ואנחנו לומדים אותה. זו מרפאה שבאה קודם כל לעזור לאנשים שהחלימו. אני רואה אנשים שכל מה שהם רוצים זה לשפוך את הלב, לספר איך היה בבידוד, איך הייתה אימת המוות שהם סבלו ממנה במקרים היותר קשים. אנחנו משלבים בכל הקטע הקליני־עזרתי גם מחקר. אנחנו מעבירים שאלונים, לוקחים בדיקות דם, ואני מקווה שעוד חצי שנה תהיה לנו אינפורמציה מחקרית הרבה יותר טובה ומעמיקה גם לגבי ממה סובלים האנשים, מהם התסמינים של אחרי המחלה".

לפני כשבועיים נפתחה בבני ברק מרפאה של קופת חולים מכבי למחלימי קורונה. "הקמנו בתחילת יוני את המרפאה הראשונה למחלימי קורונה בקהילה המיועדת לאנשים שהבריאו", מספרת ד"ר מרינה מור שלום, מנהלת רפואית של מחוז המרכז במכבי ואחראית על נושא מרפאת המחלימים. "אנחנו נחשפים לדיווחים שונים שמספרים על כך שמטופלים שהחלימו חווים בחלקם תסמינים גופניים ונפשיים, שטרם אופיינו כהלכה. אנחנו לא יודעים מהן באמת ההשלכות ארוכות הטווח של המחלה – גופניות או פסיכוסוציאליות – וגם לא יודעים מהן ההשפעות של הטיפולים השונים שהאנשים קיבלו בבתי החולים. יש קשת רחבה של טיפולים, חלקם ניסיוניים, חלקם מיועדים למחלות אחרות, שבלית ברירה הרופאים ניסו לטפל באמצעותם במטופלים".

מה הניע אתכם להקים מרפאה בקהילה?
"קודם כל, עיקר התחלואה הייתה בקהילה. 90% מהמטופלים טופלו ואושפזו בקהילה. אצלנו במכבי רק 3.5% היו מאושפזים בבתי החולים, כל השאר היו בבית או במלונות קורונה, ומי שעקב אחריהם בזמן הזה היו הצוותים שלנו. רצינו לתת זמינות למטופלים האלה, שרובם היו בקהילה. כמו כן, סיבה נוספת היא העובדה שלנו יש את התיק הרפואי של המטופל עם כל הרקע שלו. ההסתכלות בבית החולים היא מצוינת, אבל מאוד נקודתית לאירוע אחד. אנחנו רואים את כל התיק הרפואי שלו ויכולים לתת תמונת אמינה, האם למשל הסימפטומים שהמטופל חש עכשיו קשורים בקורונה או במחלות רקע שלו וכדומה. נכון לעכשיו, במכבי יש מעל ל־4,000 מחלימים מקורונה, 50% מהם משויכים למחוז מרכז, ומתוכם 70% היו בבני ברק. לכן המרפאה נפתחה שם כדי שיהיה להם נוח להגיע, אך מגיעים כל המטופלים של המחוז וגם ממחוזות אחרים. זוהי מרפאה רב־מקצועית עם צוות רופאים מומחים, בהם רופא משפחה, שיקום, קרדיולוג, רופא ריאות. בנוסף לכך יש צוות מקצועי של דיאטנית, פיזיותרפיסט, אנשים מתחום בריאות הנפש".

נכון לעכשיו, המרפאה פתוחה רק בימי חמישי ויש תכנון להוסיף יום נוסף לקבלת קהל. "בשלב הראשון אנחנו מזמנים את המטופלים שהיו מונשמים, אלה שהיו במצב הקשה ביותר, ובשלב השני את אלה שהיו במלונות הקורונה", מספרת מור שלום. "הספקנו לראות כבר קרוב ל־30 מטופלים שעברו תשאול, בדיקות דם, אקו לב, תפקודי ריאה. כל מטופל מקבל תוכנית טיפול שעוברת גם לרופא המשפחה שלו".