"אני עוד בהכחשה, אבל אני מבינה שהטיול הגדול שתכננתי כבר לא יוכל להתקיים במתכונת המקורית, כי לא אוכל לעזוב את הלימודים לחמישה חודשים", מספרת נעה שפירא, 23. "זו הייתה מבחינתי התקופה הקלאסית לטיול הזה, אבל כמו שתכננתי - זה כבר לא יוכל לקרות". שפירא לא לבד: רבים ממשוחררי צה"ל מחכים בקוצר רוח לטיול הגדול שלהם שאחרי הצבא, רגע לפני שהם נכנסים למשך שנים למוסדות להשכלה גבוהה, משקיעים את מרצם בפיתוח קריירה ומקימים משפחה. אלא ששנת 2020, ומגיפת הקורונה שהביאה עמה, שיבשו למשוחררים הטריים את התוכניות. חלקם נאלצו לקטוע את הטיול באמצע ולחזור ארצה בטיסות החילוץ, ואילו אחרים בכלל לא הספיקו לצאת לדרך לפני שהשמיים נסגרו.
שפירא, תושבת שוהם, שירתה בלוחמה אלקטרונית בחיל האוויר והשתחררה ביוני 2019. "כל השנים תכננתי לנסוע למזרח אחרי הצבא, אבל מיד אחרי הצבא טסתי לשליחות למחנות קיץ מהסוכנות היהודית בארצות הברית, ואחר כך המשכתי לטייל", היא מספרת. "אבל הטיול הגדול שלי היה אמור להיות במזרח. היה לי כבר כרטיס טיסה לפסח לנפאל ותכננתי להישאר שם עד ספטמבר, טיול של כחמישה חודשים. זו הייתה אמורה להיות טיסה מתל אביב לניו דלהי בהודו, ומשם קונקשן לקטמנדו בנפאל".
ואז הגיעה הקורונה.
"בהתחלה, כשרק החלה המגיפה בעולם, עוד האמנתי שאסע, כי אז בנפאל לא היו הרבה חולים. הייתי בטוחה שעד שיגיע אפריל הכל כבר יעבור. בסוף, כידוע, זה לא עבר. ניסיתי כל הזמן לרדוף אחרי חברת התעופה, ובסוף פשוט ביטלתי בעצמי את הכרטיס. את הכסף עוד לא ראיתי, ולא יודעת אם אראה בכלל".
עד כמה זה שינה לך את התוכניות?
"עבדתי במוקד מכירות של אחת מחברות האשראי. הייתי אמורה לעזוב באפריל כדי לטוס, ובסוף, בגלל שלא טסתי, נשארתי לעבוד. לאחרונה פוטרתי בגלל הקורונה. מראש תכננתי להתחיל ללמוד באוקטובר הקרוב. אני מתחילה ללמוד הנדסת חשמל באוניברסיטת בן־גוריון בבאר שבע. עלתה לי בראש המחשבה לדחות את הלימודים, אם הייתי יודעת ב־100% שתהיה אפשרות לטוס בשנה הבאה. אבל הבנתי שאי אפשר לדעת מה יקרה בשנה הבאה ולא ביטלתי את הלימודים".
שפירא מתקשה שלא להתאבל על הטיול שלא יצא לפועל. "היה לנו תכנון ארוך", היא מספרת. "הייתי אמורה להתחיל בנפאל, ומשם לעבור להודו. להורים שלי גם היו כרטיסים, הם היו אמורים להצטרף אליי בהודו. גם חברות נוספות חשבו להצטרף בהמשך. זה חלום שהקורונה גנזה. במתכונת כזאת הטיול הזה כבר לא יקרה. אולי אצליח לטוס למשהו קצר יותר בין הסמסטרים".
שחר, 23, חברתה של שפירא שהשתחררה לפני שנה מחיל המודיעין, הייתה אמורה לטוס איתה לטיול שהתבטל. "ממש תכננתי שזה יהיה הטיול הגדול שלי שאחרי הצבא, אז את כל המשימות שהייתי צריכה לעשות לפני כן, כמו פסיכומטרי ולהתקבל לאוניברסיטה, סיימתי אחרי השירות כדי שאוכל לפנות את הזמן הזה לטיול", היא מספרת. "אחרי הצבא בכלל לא טסתי לחו"ל. עבדתי קצת וחיכיתי לטיול הזה".
באוקטובר הקרוב תתחיל שחר ללמוד מדעי המחשב באוניברסיטת תל אביב. גם היא מצירה על ההזדמנות שכנראה לא תשוב: "מאוד התרגשתי לקראת הטיול. השקענו לקראתו. כשהקורונה הייתה רק בסין, עוד הייתה תקווה. ברגע שראינו שזה גלובלי, שהקורונה התחילה להגיע לישראל, הבנו שלא יהיה הטיול הגדול".
איך התמודדת עם האכזבה?
"ברור שזו אכזבה גדולה, אבל מצד שני עניין הקורונה גם הכניס אותי לפרופורציה, כי יש אנשים שמתים מהמגיפה. זה מבאס מאוד, כי זה זמן שלא יחזור, אבל כאמור אני לוקחת את הדברים בפרופורציה. הדאגה שלי כרגע היא איך תיראה שנת הלימודים שלנו, כי כנראה זה יהיה מקוון. אני שואלת את עצמי איך ייראו גם הפן הלימודי וגם הפן החברתי, וזה החשש שעומד על הפרק. אני מקווה שאחרי התואר יהיה לי זמן לטייל, אבל ייתכן שזה כבר לא יקרה במתכונת הזאת".
כבר היה באוויר
ארד להב, 21, מרמת השרון, שהשתחרר לפני כשנה לאחר ששירת בקריה, היה אמור לטוס לטיול הגדול בנפאל ב־31 במרץ האחרון. "לא קנינו כרטיס חזור", הוא מספר. "מאוד חיכיתי לטיול הזה, עבדתי בשבילו כמאמן כושר. ממש שבוע לפני הטיסה חברת התעופה שלחה לי מייל שהטיסות מבוטלות. זה היה מאוד מאכזב, אבל באותו זמן הקורונה כבר הייתה באוויר וזה לא הפתיע אותי".
זה שינה את תוכניותיך לזמן הקרוב?
"עדיין לא ממש גיבשתי תוכניות. בינתיים עשיתי פסיכומטרי. לא נראה לי שהטיסות יחזרו בקרוב. אם לא יתאפשר בשנה הקרובה לטוס, נראה לי שכבר אעשה את התואר ורק אחר כך אטוס".
"ממש בניתי על הטיול הזה", אומרת גם נעה גולן, 21, ממושב תדהר, שהשתחררה במרץ 2019. "יש את כל הציפייה, התכנון, קניית הכרטיס. זה משהו שמחכים לו, שכבר רואים אותו קורה. לצערי, השלמתי עם העובדה שטיול אחרי הצבא כבר לא יהיה. אין לי יותר מדי מה לעשות".
התכנון של גולן, ששירתה בחיל הכללי, היה לטוס לדרום ומרכז אמריקה. "היה לי כרטיס לארגנטינה ל־12 באפריל, והתכנון היה לשהות שם כארבעה חודשים", היא מספרת. "עבדתי בעבודה מועדפת במפעל כדי לחסוך כסף לטיול. באזור מרץ הבנו שזה כבר לא יקרה, וגם חברת התעופה הודיעה על ביטול הטיסות לדרום אמריקה".
התאכזבת?
"תמיד רציתי מאוד לעשות טיול אחרי הצבא. לא ידעתי בדיוק לאן, אבל במהלך הצבא דרום אמריקה מאוד משכה אותי. החלטתי לטוס לשם בגלל הנופים, התרבות, השפה, השילוב של הכל. פשוט חופש של כמה חודשים אחרי השירות הצבאי, ולפני שמתחייבים לדברים אחרים. התבאסתי, אבל הבנתי שזה המצב. בגלל זה גם לא תכננתי טיול לתאריך מאוחר יותר, כי כרגע זה לא ריאלי לתכנן טיול לאיזשהו מקום, גם לא בעוד שנה".
באוקטובר הקרוב תתחיל גולן ללמוד מדעי המחשב וכימיה באוניברסיטת בן־גוריון. "במקום לטייל לפני שנכנסים ללימודים רציניים, ביליתי ארבעה חודשים בבית בסוג של סגר", היא מחייכת. "אני מבינה שטיול בפורמט שרציתי כבר לא יהיה, אבל אני עדיין בונה על גיחה קצרה לאנשהו אם זה יתאפשר".
לפחות פיצית את עצמך באיזשהו נופש בארץ?
"בינתיים לא יצא לי, אבל אולי כן אעשה איזו חופשה בארץ לפני הלימודים".
לא מוותרת
"כשאני מדברת על זה, עוד שנייה אני בוכה", אומרת שחר נווה, 21, מרמת גן, ששירתה כמאבחנת מדעי ההתנהגות במשטרת ישראל והשתחררה ביולי 2019. "תכננתי לטוס באפריל עם כמה חברים. התכנון היה להתחיל בארגנטינה, ושם היינו אמורים להתפצל. אני הייתי אמורה לחזור ארצה בספטמבר ממקסיקו. בערך במרץ כבר הבנתי שזה כנראה לא יהיה ריאלי. כבר התחילו להוציא אנשים לחל"ת, סגרו את השמיים בדרום אמריקה. הבנתי לצערי שהחלום של טיול אחרי הצבא נגוז".
איך הרגשת?
"הטיול הזה היה חשוב לי מכל בחינה. אחי הגדול עשה את הטיול שלו בגיל 23, אחרי שהיה בקבע, וכל הזמן דיבר על הטיול שלו. גם אני תמיד רציתי לעשות את הטיול הזה. אני מאוד אוהבת לטוס. זה גם היה חשוב לי מבחינה נפשית. לראות עולם, להתפתח, לראות איך אתמודד לבד, בלי הנוחות של הבית. רציתי כמובן גם להכיר חברים ולחוות חוויות שלא אחווה בטיול קצר באירופה".
כרגע נווה מנצלת את הזמן ללמוד לפסיכומטרי, אבל עדיין לא אבדה לה התקווה להגשים את החלום. "אם בינואר או באפריל הקרובים יהיה אפשר לטוס, אז אטוס, אפילו אם זה יהיה לפחות זמן. אני לא מוותרת", היא אומרת.