מנכ"ל בית החולים הדסה עין כרם בירושלים, פרופ' זאב רוטשטיין, ממשיך לתקוף את הממשלה ולבקר את החלטותיה לאורך משבר הקורונה. בראיון הבוקר (חמישי) לתכנית "הקבינט" ב-103FM מדבר רוטשטיין על הקושי הרב של הציבור ביישום הנחיות הממשלה: "הציבור מותש, קשה לעקוב אחר ההוראות – הן מורכבות, מסובכות ולא פשוטות". על משבר האמון של הציבור בממשלה אמר פרופ' רוטשטיין: "לימדו אותי שאם יש שלט של אין כניסה וכולם נכנסים – תוריד את השלט". מנכ"ל הדסה מביט בקנאה אל מדינות כמו בריטניה ואיטליה שעד לא מזמן נחשבו למדינות מוכות קורונה והיום מתנהלות כמעט בלי הגבלות ומזהיר גם מפני הביקורת הקשה שמופנה כלפי ההפגנות בבלפור.
פרופ' זאב רוטשטיין, מנכ"ל ביה"ח הדסה בירושלים, בוקר טוב.
"אני חושב שהציבור מותש. אני בעיקר נמצא בירושלים, הציבור שלי מתחלק לשליש חרדים, שליש תושבי מזרח ירושלים ושליש חילונים -פחות או יותר 3 שכבות של האוכלוסייה. אני מסתכל ורואה כל מה שתיארתם באחוזים - קורה בשטח, יש דרגה גבוהה של אי שביעות רצון, וגם הציבור מותש כבר. כל רגע הוראה, הוראה הפוכה, הוראה מתיישרת, קשה לעקוב אחר ההוראות. הן מורכבות, מסובכות, ולא פשוטות".
אני מתרשם שאי אפשר יהיה להילחם וליישר את עקומת התחלואה כי אם אין אמון - אין סיכוי.
"לימדו אותי שאם יש שלט של אין כניסה וכולם נכנסים - תוריד את השלט. הבעיה היא לא בציבור, אני לא יכול להאשים את הציבור הישראלי שלנו, שהוא ציבור נבון, מבין, ורוצה לשמור חוק. אבל בחצי שנה האחרונה פרקנו כל חלקה קרובה".
מי זה פרקנו?
"פרקנו זה אומר המערכת שניהלה אותנו.
השלטונית?
"המערכת השלטונית, כן, מי ניהל אותנו? רק השלטון ניהל אותנו. מי סגר את התעופה? את מקומות הנופש? מי עשה סגר כללי? נכון שהתירוץ הוא קורונה, הווירוס הנוראי הזה. אבל בסוף, אם תעשה חשבון מה הנזקים של הווירוס ומה הנזקים של ההחלטות השלטוניות, אני חושש שהכף תיטה לכיוון ההחלטות השלטוניות, שגמרו ליותר נזק מתוך רצון טוב, מתוך זהירות. הזהירות הזאת מהולה עד היום בפאניקה, אחנו רואים את הפאניקה הזאת. אנחנו מסתכלים על מדינות אחרות ושואלים את עצמנו 'האם כל המדינות עברו את אותה סאגה? בהתחלה התגאנו בכך שמספר המקרים נמוך, שאנחנו מדינה חזקה ובאים ללמוד אצלנו איך לטפל בקורונה. הגיע הגל השני ואין מה ללמוד מאיתנו, אולי הפוך. צריך ללמוד מה לא לעשות כדי לא להיקלע למצב הזה. כל המדינות, השבוע שמענו שבריטניה חזרה לחיים רגילים; איטליה, שהאשמנו אותה בהרג המוני של קשישים כתוצאה מהחלטות שקיבלו בקורונה, חיה מלא. עם חיי תרבות, הכול פתוח ואנשים חיים. אני מקבל מחברים באיטליה שהכול חזר למקומו, ומה איתנו? אנחנו עדיין מסתכלים בדאגה על גל שלישי, גנרל חורף, לא יודעים האם אנחנו מוכנים? האם השקענו מספיק בלהכין את המערכת? האם פעלנו להקטין את מספר המובטלים? בינתיים, הכסף הציבורי שלנו הולך לתת קצת אוכל ופרנסה לאלה שאיבדו את מטה לחמם, והשאלה - מה עשינו עד זה? איך ייפתח? איך העסקים ייפתחו? מה יהיה עם העצמאים? עם מקומות עבודה? אני מודאג מהמצב במדינה, ואז רואים הפגנות שחלקן פוליטיות ואעזוב את החלק הזה; אבל חלק גדול מההפגנות זה אנשים שרע להם מאוד, אין להם דרך אחרת להוציא את מה שהם מרגישים פרט להפגנות. הם גודשים פארקים בתל אביב עד בלפור בירושלים וכיכר פריז, זה לא מצב טוב, אסור שזה יימשך. לא יעזור לקרוא להם בשמות גנאי, כי יש אנשים שמדברים ממש ממצוקת ליבם".
מה צריך לעשות?
"אני כבר הזקן שמטיף לעשיה תקופה ארוכה. עברתי את יום הולדת 70 אני מצטרף למועדון, אבל בנימה פחות מבודחת - אני כול הזמן משווה את עצמנו לבליץ בלונדון, שכל יום הגיעו מפציצים נאצים, טילים והממשלה נתנה הוראה להיכנס לבונקרים, וזה בסדר. איסור ההתקהלויות, נושא ריחוק חברתי, המסכות - כל אלה אמצעים נכונים וחשובים. אבל זה לא מספיק כדי להוריד את ההדבקה והאמצעים הפסיביים, אני קורא להם, ההתגוננות הפסיבית היא כנראה לא עושה מספיק טוב, כמו שיכולנו לעשות אם היינו מתגוננים אקטיבית. יום אחד ההיסטוריה תספר איזה שטויות עשינו, איך לא ניצלנו את משאב הבדיקות, באנו בטענות לבדיקות הקורונה שזה לא מדויק. כל העולם לא עסק בזה, עשו בדיקות בכמויות אסטרונומיות לאנשים נכונים, לא כמו במדינה שלנו. במדינה שלנו ההנחיות היו מוגבלות לאנשים הלא נכונים. לכן, פקששנו את עצירת שרשראות ההדבקה, ואני קורא כל הזמן לשנות את ההתוויות, ללכת קדימה, לעשות מדגמים, לצאת החוצה, לתפוס את המקומות שמתחילים להפוך מכתום לאדום, לעשות מה שגמזו עושה בצורה יוצאת מן הכלל בימים האחרונים וללכת קדימה אחר המדביקים ולהקטין את ההדבקה".