בלעדי: מגיפת הקורונה מטלטלת את עולמן של הקבוצות המוחלשות בחברה הישראלית. דוגמה בולטת לכך היא אוכלוסיית המתמודדים עם תסמונת אספרגר, השייכים לקצה הקל של הספקטרום האוטיסטי.
מדובר באוכלוסייה שהוכתה קשות בחצי השנה האחרונה עקב השבתת פעילויות ועצירת תקציבים. הישגים של שנים יורדים לטמיון, והשיקום עלול לקחת שנים. "המצב כואב במיוחד בתחום התעסוקה", אומר ל"מעריב" אריה סיון, מנכ"ל אפי - אספרגר ישראל, עמותת הורים הפועלת בשני העשורים האחרונים למען רווחתם וקידום ענייניהם של ילדים ובוגרים עם אספרגר ומשפחותיהם. "דווקא עובדים הזקוקים יותר מכולם לתמיכה ולהכלה, מוצאים עצמם בין הראשונים להיפלט ממעגל העבודה - והאחרונים לחזור אליו בעתות של מצוקה", הוא מוסיף.
תהליך ההשמה של אספרגרים הוא ארוך ומורכב, בשל הקשיים שלהם בקריאת המפה החברתית, ביצירת קשרים בין־אישיים ובהסתגלות לשינויים. "בשנתיים האחרונות הצלחנו לשלב 34 בוגרי העמותה במגוון משרות בתחומי ההייטק, הייצור, המחסנים, המרכולים ועוד", אומר סיון, אך לדבריו: "הישג זה ירד ברובו לטמיון, שכן בחודשים האחרונים 23 מהעובדים פוטרו או הוצאו לחל"ת. שלושה עובדים היו על סף חתימת הסכם עבודה, אך המעסיקים החליטו לבסוף לא לאייש את המשרות".
דורון הלפרן, יו"ר העמותה ואב לילד עם אספגר, מוסיף: "עובד עם תסמונת אספרגר שלא יחזור למשרתו יצטרך להתחיל את תהליך ההשמה הארוך מההתחלה, כאילו לא ביצע אותו מעולם".