רק היה רואה את בני הנוער שנרתמו למאבק בקורונה באמצעות הסברה, היה דוד בן גוריון בוודאי רווה נחת. "דמות האדם בישראל פירושה קודם כל דמות הנוער בישראל, יכולתו היוצרת, יוזמתו החלוצית, נאמנותו לשליחות שהטילה עליו ההיסטוריה בדורנו", כתב בשנת 1954 בכרך החמישי של "חזון ודרך", תחת הכותרת "קריירה או שליחות". "נוער קרייריסטי שעיניו לבצע, לחיים ריקים, לרווחים קלים, לקיום פאראסיטי ("פרזיטי – כס"ו) – נוער כזה יהווה הנשק הסודי של אויבינו, בו יכריעו בנקל את עם ישראל".
בימים אלה אפשר למצוא אותם בכל מקום. ראשונים היו בני נוער מבית שמש, שהצטרפו אל פקחי העירייה במסגרת סיירת קורונה שהוקמה ביוזמת ראש העירייה ד"ר עליזה בלוך, בשיתוף מועצת התלמידים והנוער, ונרתמו להסביר לתושבים מדוע חשוב לחבוש מסיכות וחידדו נהלים בפני עוברים ושבים. בגבעת שמואל יצאו חניכי תנועות נוער ונציגים ממועצת הנוער העירונית במבצע הסברה ורענון של ההנחיות העדכניות לתושבים בפארקים, בגני השעשועים, בבתי העסק, במרכזי הקניות וברחובות, כשהם לבושים בחולצות עם סמל העירייה ומצוידים במסיכות לחלוקה ובחומרי הסברה. כך גם בסיירת שהוקמה בעיר אשקלון בסימן "עוצרים את הגל השני".
בחולון, בשיתוף ארגון "נוער לתת", ערכו בשבוע האחרון ימי פעילות להעלאת המודעות. "ראיתי שיש הרבה אנשים שלא שמים מסיכות, ובעיקר במקומות סגורים שבהם הסכנה עוד יותר גדולה", מסבירה מיכל לוי בת ה־15 שלקחה חלק בפעילות ההסברה. "אני רוצה מאוד לחזור לשגרה, ולכן חשוב לי לעשות הכל כדי שזה יקרה בהקדם. מספר האנשים הנדבקים הולך וגדל. מדאיג אותי שחולון מוגדרת כעיר צהובה, ואני חוששת מאוד שתהפוך לאדומה".
במקביל, חניכי "נוער לתת" בירכא ובחורפיש יצרו סרטון הסברה על הקורונה והפיצו אותו ברשתות החברתיות. גם בעשרות מרכזי הנוער של ארגון OU ישראל, הממוקמים בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית בישראל, החליטו להצטרף למאמץ ההסברה. "בשיא הקיץ ובחום של אוגוסט הרגשנו כמה קשה לכולנו לשים מסיכה", מספרת תהילה ברוך (16) ממרכז הנוער "דאורייתא" באריאל, שהשתתפה בסרטון הסברה בנושא. "לכן חשבנו על דרך כיפית, חווייתית וזורמת להעביר את המסר כמה חשוב להקפיד על הכללים למען כולנו, וצילמנו סרטון שיזכיר לכולם שהקורונה עדיין כאן, חיה ובועטת".
בכנות ובהתרגשות
חניכי ארגון הנוער "יחדיו", הפועל להעצמה אישית, ערכית וחברתית בפריפריה תוך חיבור חווייתי לערכי המסורת ופונה לפריפריה החברתית ולחברה החרדית יחד, משמשים כסוכני שינוי מאז התפרצות הנגיף, הן בהפצת חומרי הסברה והן בביקורים בבתיהם של חניכים אחרים. "בגל הראשון היה צריך להסביר בקרב החניכים שמגיעים מהחברה החרדית מי נגד מי ומה רוצים מאיתנו", מספר ישראל שילה, סמנכ"ל "יחדיו". "לכן מחלקת ההדרכה שלנו הוציאה חוברת עשירה בתוכן לפעילויות בבית, ובני הנוער הפיצו אותה ביניהם באמצעות משחק כמו 'החבילה עוברת'.
בחוברת שמנו דגש גדול על ההסברים על מנת להוריד את מפלס החרדה וכדי להגביר את תחושת האחריות. בגל השני היה לנו קל יותר בחברה החרדית, ואילו בציבור הכללי הפעילות ההסברתית דרשה מאיתנו להיות מקוריים. צעירים הפסיקו לשמור על הכללים כי היה נדמה להם מהחשיפה לכלי התקשורת שדברים מסתדרים. הבנו שכל הפעילות הרגילה צריכה להיפסק, אבל צריך לתת משקל יותר גדול לבית ולפעילות ההסברתית סביבו. בהיעדר פעילות בסניפים, הרכבנו סיירות. בני הנוער שלנו הגיעו עם הרכז שלהם לבתי חניכים אחרים והזמינו אותם לרדת למטה. יחד עם הרכז שלהם הם חילקו ערכת פעילות והסברה, וכמובן הקפידו על שמירת מרחק".
"משבר הקורונה הוביל אותנו לאישוש מה שידענו תמיד - חניכי ארגוני הנוער מתנדבים ותורמים רבות לקהילה ולמדינה", אומר בגאווה שלומי קסטרו, מנכ"ל מועצת ארגוני הילדים והנוער. "בני הנוער אשר מובילים הסברה בנושאי תוכן נבחרים עושים זאת בחן, בכנות ובהתרגשות אשר מחייבים את הסביבה להיות קשובים אליהם. כוחם הוא בעוצמת הנעורים ובאנרגיות הבלתי נגמרות אשר סוחפות ומשכנעות אותנו לעשות את הדברים נכון יותר. במחקר שערכנו בשיתוף עם מכון מנדל, בהובלתן של מאיה אשכנזי, פסיכולוגית חברתית וקלינית מומחית, וד"ר רונית עמית, מצאנו ש־51% מהמשיבים לשאלון שהינם חברים בארגוני נוער התנדבו בקהילה במהלך הסגר לעומת 36% שאינם פעילים בארגוני הנוער. כלומר, בני נוער החברים בארגונים מרגישים מאוד שייכים לחברה ולקהילה ויהיו מעוניינים להתנדב ולתרום לחברה גם כשאין פעילות, לעומת חבריהם שאינם משתתפים ומרגישים שייכות מועטה בלבד".
מיזם נוסף, "קורונוער", נולד בהובלת עמותת "מהיום – לאורח חיים בריא ופעיל ולמניעת סוכרת". במסגרת המיזם, 35 בנות ובני נוער הצטרפו לפעילות הסברתית לשמירת הבריאות בתקופה המשונה הזו. בידיעה שהנגיף אינו פוסח על אף אחד, לוקחים חלק במיזם בני נוער יהודים, ערבים ודרוזים מהמרכז ומהפריפריה. יחד הפיקו סרטון שמופץ ברשתות החברתיות וקורא לעטות מסיכה ולשמור על ההיגיינה ועל מרחק. בימים אלה הם עובדים על הפקת מוצרי הסברה נוספים, במטרה לרתום עוד אלפי בני נוער למאמץ לעצירת ההדבקה.
אל המיזם הצטרפו כבר משרד החינוך, רשת אורט, תוכנית "אורט בריא", התיאטרון הארצי לילדים ונוער, מערכת "שרוטונים", הנהגת ההורים הארצית, ועד התלמידים הארצי, המנהל ההתיישבותי במשרד החינוך וחניכי פנימיות משרד החינוך, וכולם מסייעים בהפצת התכנים. "אנחנו מבינים שבלי גיוס מלא של בני הנוער לא ניתן יהיה לעצור את הקורונה, ודאי לא אחרי 1 בספטמבר. אני תקווה שהמהלך יתגלגל ויצבור תאוצה, ובני הנוער יגלו מעורבות פעילה בשגרת החיים שנוצרה בתקופת הקורונה", אומר ד"ר טל יצחקי, מנכ"ל עמותת "מהיום". "היוזמה נולדה מהאמונה כי הנוער יודע לזהות את הסוגיות הבריאותיות־חברתיות הדורשות התייחסות ולגעת בהן הכי טוב, לגבש מסרים ולהעבירם בצורה ישירה ואמיתית ולהניע לשינוי", אומרת יעל קרן, מנהלת פרויקטים בכירה ודיאטנית בעמותת "מהיום".
חבר, לא שוטר
אורי צמח בן ה־15, תלמיד בית הספר שרת בנתניה, מספר שהכל התחיל בלינק שקיבל ממורתו, ובו פעילות שעמותת "מהיום" מקדמת. "הבנתי שזה נושא חשוב שחייבים לקדם", הוא מספר. "עשינו מפגש מיוחד בזום שבו כל הנערים שמשתתפים בפרויקט העלו רעיונות יצירתיים איך ניתן לקדם את המסר, והחלטנו ליצור סרטון מיוחד שיופץ ברשתות החברתיות. הגענו לרעיון שאנו צריכים לדבר לבני הנוער בשפה שלהם וצילמנו סרטון שמעביר את המסר של חשיבות חבישת המסיכה. באזור שלי אני מכריח חברים ומשפחה לחבוש מסיכות. רוב בני הנוער אומרים שהם צעירים והם לא בקבוצת סיכון, ולכן הם לא צריכים לחבוש מסיכות, אבל בתכל'ס הם יכולים להדביק את סבא, סבתא ובני משפחה אחרים, ככה שזה מאוד מסוכן.
אני אומר לחברים שלי: אם אתם לא חובשים מסיכות בשבילכם, תחבשו אותן בשביל המשפחה שלכם. אני שואל: מה יקרה אם אתה ליד חולה קורונה, ולאחר מכן חיבקת את אמא שלך? מה יקרה אם יש לך אמא חד־הורית, והיא תיכנס לבידוד? איך תפרנסו את הבית? זה מצליח לשכנע את כולם. אני מצפה שאנשים יקשיבו למסר שלנו ושיבינו שאנחנו עושים את זה בשביל כלל החברה בישראל. חייבים להעלות את המודעות; לשים את המסיכה, לא בגלל הפחד מהמשטרה, אלא בגלל שזה יציל את החיים שלך ושל בני המשפחה שלך".
תאיר בוסקילה בת ה־15 ממושב שוקדה שבעוטף עזה הצטרפה למיזם לאחר שאיבדה לאחרונה את סבה, שחלה בקורונה. "סבא שלי נפטר מקורונה, וזה היה יכול להימנע אם רק מי שהדביק אותו היה חובש מסיכה", היא מספרת. "הוא נדבק כאשר שיפוצניק הגיע אליו הביתה והדביק אותו במהלך הזמן שהוא היה אצלו בבית. סבתא שלי גם נדבקה, אבל למזלנו הצליחה לצאת מזה. ברגע ששמעתי על הפרויקט החלטתי שאני חייבת להשתתף בו ולקדם את המסר שמסיכות וריחוק חברתי יכולים להציל חיים. להציל את סבא שלי אני כבר לא יכולה, אבל להציל אנשים אחרים אני כן יכולה. החלטנו ליצור סרטון מיוחד שבו נעלה את המודעות לחבישת מסיכות. כל אחד צילם את עצמו אומר משפט על החשיבות של שמירה על עצמנו בזמן הקורונה, וזה מסר מאוד חשוב שיכול להציל חיים. סבתא שלי מאוד שמחה שאני משתתפת בקמפיין, ואני ממש מקווה שנצליח לגרום לאנשים לשמור על עצמם".
מבחינתו של אדהם חלבי בן ה־17 מדלית אל־כרמל, מדובר בלא פחות משליחות. "אני שמח שזו תוכנית ארצית כי ככה אנחנו יכולים להגיע לכלל האוכלוסייה ולנסות להציל כמה שיותר אנשים מהידבקות בקורונה", הוא אומר. "אני הדרוזי היחיד בפרויקט ואני מרגיש שצריך להגביר את המודעות גם בחברה שלי. כמו בשאר החברה הישראלית, גם אצלנו לא כולם שומרים על הכללים וצריך לשנות את זה. המטרה שלי היא לשנות את התפיסה של אנשים. אני רואה שאנשים מקשיבים לי ומפנימים את החשיבות בשמירה על הכללים. אני שמח לראות שעם הסברה נכונה אפשר לשכנע אנשים. זה גורם לי להרגיש שאני לוקח חלק במשהו חשוב".
ליאור ניבודובסקי בן ה־16 מתל אביב שמע על המיזם מאביו, שעובד כרופא משפחה בירושלים. "בעיניי, בני הנוער צריכים לקחת מנהיגות ולגרום לשינוי, דבר ראשון בקרב בני הנוער עצמם ולאחר מכן בקרב כלל האוכלוסייה", הוא אומר. "כשאני עם החברים שלי, אני כל הזמן מנסה לשכנע בחשיבותם של הכללים. אני לא אבא שלהם, וזה לא מגיע ממקום של שוטר, אלא ממקום של חבר. המסר שלי לחברים שלי הוא די פשוט: 'חשוב לי לשמור עליך ונראה לי שחשוב גם לך לשמור עליי, אז כדאי שנשמור על הכללים'. אני מרגיש שאני מצליח להשפיע על אנשים".