על רקע הדיונים: החלטתו של הפרויקטור לענייני קורונה, פרופ' גמזו, על הגבלות תנועה בערים אדומות וסגר בחלקן, עוררה זעם רב בקרב מקבלי רוע הגזרה. ראש עיריית ירושלים, משה לאון, אשר שכונות מסוימות בעירו סווגו אדומות, התראיין היום (ראשון) לתוכנית הרדיו "איפה הכסף" ב-103FM, התריע מפגיעה נוספת בכלכלה והציף אלטרנטיבות נוספות: "הייתי עושה דבר מאוד פשוט - מגביר אכיפה על מסכות והתקהלויות".
ענת: דיברנו כאן לפני כשבועיים וחצי והיית נשמע מודאג. עד כמה עלה מפלס הדאגה שלך?
"האמת היא שהדאגה שלי פוחתת, כי סוף סוף מתחילים להתעסק בבעיה במזרח העיר. בוא נאמר ככה שהקפיצה בהדבקה במזרח העיר דווקא ירדה בימים האחרונים בעשרה אחוזים לפחות, ואני מתפלא שדווקא עכשיו מתחילים לדבר על סגר במזרח העיר. בארבע הימים האחרונים אנחנו רואים כיוון של ירידה בכמות החולים במזרח העיר".
ענת: אתה כועס שגמזו המליץ לסגור את השכונות הללו?
"אני לא מדבר בלשון של כועס או לא כועס. זה לא רלוונטי. קודם כל ליבי עם גמזו. אני בקשר טוב איתו, ואני מעריך מאוד את מה שהוא עושה. אני אומר לך, זאת לא עבודה פשוטה בכלל".
ענת: בכלל לא. זו עבודה כפויות טובה משה לאון, כי אתה מבין קצת פוליטיקה עד כמה שאנחנו יודעים, ויודע בעצם שהחרדים משתמשים בו בכדי ללכת על ראשו של נתניהו. האם אתה שותף להתקפות האלה? יכול לחיות איתן בשקט? אלה מדבר עם החרדים וראשי השכונות החרדיות אצלך בעיר?
"בואי אני אתן לך עיוות קטן שאף אחד לא שם לב אליו, בסדר? אנחנו מדברים על כך שמהראשון בספטמבר. עד היום יש 460 חולים מגיל 13 עד 25 בשכונות החרדיות. נכון לרגע זה עברנו בעירייה אחד אחד, והגענו לחמישים אחוז מהרשימה. מתוך ה־230 שבדקנו, גילנו ש־201 חולים מהרשימה הם תלמידי ישיבה שנמצאים בתוך קפסולה מראש חודש אלול. חייבים להבין משהו אחד - ברגע שהם נמצאים בקפסולה כל כך הרבה זמן חייבים להוציא אותם מהרשימה. זה לא רלוונטי. אין שום סיבה להטיל סגר על שכונה נמצאים בקפסולה ונמצאים בבידוד.
ענת: נו אז?
אני מסתכל כרגע מבחינה רפואית - הם נמצאים בבידוד, ואין סיכוי שהם ידביקו את תושבי השכונות. מכיוון שאין סיכוי שהם ידביקו אות תושבי השכונות המצב הוא הרבה יותר קל ממה שעושים ממנו. מה שחשוב הוא שאותם תלמידים נמצאים בסגר עוד לפני שנדבקו. כלומר, אין חשש
שהם הדביקו אוכלוסיה אחרת בתוך השכונה. להזכיר לך, שכשאנחנו פיננו חולים לבתי מלון אמרו לנו 'לפני זה הם כבר הדביקו אוכלוסיה אחרת'. כאן, זה לא קיים. כאן, אותם חולים לא הדביקו אף אחד מהתושבים המתגוררים בשכונה. אז למה להטיל סגר? במה זה פותר את הבעיה?
אז מה היית עושה אחרת?
"הייתי עושה דבר מאוד פשוט, הייתי מגביר את האכיפה על מסכות והתקהלויות. הרי תראי, במזרח העיר הם עדיין ממשיכים לקיים את החתונות ההמוניות, אבל בשטחי הרשות. ככה הם גם נדבקים וגם מדביקים. ביקשתי לסגור את השערים, לעצור את התפילות בהר הבית, שם יש בין 15
ל־20 אלף איש בכל יום שישי. זה לא קרה עד יום שישי האחרון. אי אפשר לבוא לתושבים, שחלקם עושים את כל המאמצים לא להידבק, ולהגיד להם שעכשיו שמים אותם בסגר. בואו נטפל בהתקהלויות האלה. בואו נטפל במקור שגורם להידבקויות האלה.
ענת: מה עם החתונות של החרדים? גם שם שמח
"קודם כל אני לא בטוח שזה בדיוק אותו הדבר, ואני חושב שאת מגזימה. אני חושב, שרוב החרדים שומרים מאוד על הנושא של ההתקהלויות והתפילות, רובם שומרים בטח על המסכות. החרדים הם לא איזו קבוצה כזו שהם עושים מה שהם רוצים ונדבקים. פשוט, אצל החרדים
יש צפיפות הרבה יותר גדולה בבתים. לכן, אם בבתים רגילים אני רואים ש־1 או 2 נדבקים פה אנחנו רואים שבבת אחת נדבקים 5 או 6 אנשים בגלל הצפיפות בה הם חיים.
עד כמה אתה פוחד מהנזק הכלכלי של הסגר? עד כמה אתה מודאג?
"אני מאוד חושש. הכלכלה חשובה לפחות כמו הבריאות של התושבים. אני חושב שכשאתה עושה סגר אתה גורם לנזק כלכלי מאוד גדול ואין תשובה למי שניזוק מהסגר הזה. כמו בעלי בתי המלון, כמו בעלי מסעדות, כמו בעלי בתי הקפה, והאומנים. אצל כל אלה זה נזק ענק. אסור
לעשות את הסגר הזה, אלא אם כן הגענו למים עד נפש".
ענת: כלומר, מבחינתך לא הגענו למים עד נפש?
"לא. ממש לא. תראי, יש עובדה אחת: כשאני מסתכל על החולים הקשים אני רואה שמספרם לא עולה באופן משמעותי. כבר דיברו על 800 חולים קשים שהיינו צריכים לראות בשלב הזה.
ענת: נכון, אבל בקצב הזה נגיע.
"מאיימים כבר חודשיים שנגיע, אבל ברוך השם לא הגענו. בואו נתקדם ואם נגיע למצב הזה נלך לכיוון. אנחנו לא שם".