מנהל המרכז הרפואי לגליל, פרופ' מסעד ברהום, שוחח היום (שלישי) עם בן כספית ואריה אלדד בתוכניתם ב-103FM על מצב חולי הקורונה שמאושפזים בבית החולים בנהריה ועל רמת התחלואה, שנותרת גבוהה למרות הסגר, סיפר כי החתונות במגזר הערבי לא נפסקו וקרא לכלל הציבור להישמע להנחיות. "אני מאוד עצוב ומודאג שאנשים לא מפנימים את המצב שאנו נמצאים בו. אולי הם יפנימו אם יראו הרבה מתים, לצערי הרב. אני מקווה שאני טועה. זה עובר ליד האנשים, הם חושבים שזה לא יקרה להם".
מנהל המרכז הרפואי לגליל, פרופ' מסעד ברהום, שלום לך. אני כבר לא מצליח לסגור שבוע בלי לדבר איתך. מהשיחה הקודמת שלנו, מצבנו החמיר או השתפר?
"אני חושב שאמרתי שהמצב שלנו לא ישתפר, הוא רק ילך ויחמיר, כי את אותותיו של הסגר אנחנו לא נראה".
לא נראה אותם בכלל, או לא נראה בטווח של 10 ימים?
"לא נראה מהר מאוד. דיברתי אז על שבועיים, אני אומר בין שבועיים לארבעה שבועות, אבל יש לי בשורה לא נעימה לספר לכם, מההיכרות שלי בסביבה פה – החתונות לא הסתיימו. לא תאמינו. אולי בקצב נמוך יותר ולא כמו שהיה, אבל החתונות לא הסתיימו, אירועי האירוסין לא הסתיימו, ימי ההולדת לא הסתיימו, והאנשים נוהגים כאילו עסקים כרגיל. זה נורא מעציב אותי, גם כערבי, אני אומר בכנות, וגם כאזרח מדינת ישראל".
וגם כמי שאמור לטפל באנשים, בסוף זה מגיע אליך כל הדבר הזה.
"זה מדאיג אותי מאוד. אנחנו נמצאים על הקשקש. תמיד הבעיה הייתה לטפל בשפיץ של החולים הקשים. אתה צריך רופאים ואחיות שיודעים לטפל בחולי טיפול נמרץ..."
כמה חולים במצב קשה יש לך היום בבית החולים?
"סך הכל 60 חולים קשים, מתוכם 10 מונשמים".
וכמה עוד אתה יכול לקלוט?
"אני חשבתי לצמצם ניתוחים אלקטיביים, אבל יש לי תחושה שאני הולך להפסיק ניתוחים אלקטיביים כדי שיהיו לי עוד רופאים מרדימים שיוכלו לטפל בחולים האלה, וגם אחיות שיוכלו לטפל בהם. נכון להבוקר היו לי גם 26 חולים מונשמים בבית החולים, בלי קשר לקורונה".
אם אני זוכר, בשיחה הקודמת אמרת שאחד הדברים הרעים זה שבניגוד לגל הראשון שכל העולם היה מבוהל, עכשיו החרדים והערבים הפסיקו לפחד מהמגפה. מצד שני, אנחנו רואים שנתוני התמותה מתחילים להזכיר את מה שהיה באירופה, ראיתי היום המון נתונים שקשורים לחרדים, לראשונה התחיל לעלות מספר החרדים החולים בגילאים מבוגרים, זאת אומרת שהתמותה הולכת להגיע לכולם. אנשים עוד לא הפנימו את זה?
"לא. אני מאוד עצוב ומאוד מודאג שאנשים לא מפנימים את הדבר הזה. אמרתי שאנשים יפנימו, אולי, אם יראו הרבה מתים, לצערי הרב. אני מקווה שאני לא צודק. זה עובר ליד האנשים, הם חושבים שזה לא יקרה להם".
איזה השפעה לדעתך יש לאנשי ציבור שאומרים שהממשלה לא יודעת מה היא אומרת ושכל אחד יעשה מה שנראה לו לנכון?
"ממילא אנשים עושים מה שהם רוצים, ולא מחכים לשמוע מאף אחד. גם ראשי ערים וראשי מועצות מדברים ככה, לפעמים הם גם עושים אחרת מההנחיות, מחתנים לא על פי ההנחיות, בצורה – אני לא רוצה להגיד פושעת – אבל ממש לא לפי החוק. אנחנו עומדים עכשיו מול 3 חזיתות: חזית הקורונה, חזית השפעת שאוטוטו תגיע, וחזית נוספת שהיא להגן על החולים הרגילים שלנו שמגיעים לבתי החולים. אתה לא יודע מי נשא או לא נשא מהמבקרים, ואולי גם מהעובדים. המלחמה הזו היא נושא מאוד גדול, ואני מקווה שאנחנו לא נצטרך להתנהל בצורה אחרת כדי למנוע את העברת וירוס המחלה לחולים הרגילים, שממילא אנחנו רואים אותם לאט לאט מפסיקים להגיע לבית חולים".
לסיום, מה הדבר שחסר לך? אם היית יכול לבחור בפעולה אחת שחייבים לעשות דחוף, פעולה שלטונית, אם היית יכול ללחוש לאוזנם של נתניהו או גמזו – מה היית לוחש?
"זה עצוב לי, אבל כל אחד צריך שומר פה. התושב לא מוכן להבין שהוא צריך לשמור בעצמו. אני לא צריך רמזור, אני לא צריך סגר חלקי, לא צריך סגר מלא, לא צריך סגר הרמטי, אני בסך הכל צריך שבן אדם ישים את המסכה, שיהיה במרחק של 2 מטר, שישמור על היגיינה וזהו, יכבד את החוק".
מסיכה על הפה ועל האף, בחלל סגור, גם במעלית ריקה, הווירוס הזה עומד, לוקח לו זמן לשקוע. אם זה היה ככה לא היה כלום, אבל זה לא ככה למרבה הצער.
"אני מסכים".