ירדן מנדלסון, פסיכולוגית קלינית, שוחחה הערב (שלישי) עם ענת דוידוב בתכניתה ב-103FM על הקשיים החמורים המלווים את הילדים, לקראת החזרה המחודשת ללימודים. לדבריה "הילדים כל פעם נזרקים למציאות חדשה וקשה מאוד להתמודד עם זה". בנוסף, מתחה מנדלסון ביקורת על הפגיעה החמורה של הרשויות המקומיות בשירותי הרווחה: "מוסיפות חטא על פשע".
פסיכולוגית קלינית, שלום ירדן מנדלסון. שלוש פעמים חזרה ללימודים, שלוש פעמים האחד בספטמבר, כזה עוד לא היה לנו. איך מתמודדים, איך מכינים את עצמכם כדי להתמודד עם הילדים ואיפה זה עומד כרגע?
"קודם כל אני חושבת שיש משפט מאוד חשוב, להבין שזה כל פעם מחדש האחד בספטמבר. אנחנו לא ממשיכים שנה ולמרות שחלק לומדים בזום אין המשכיות של שנה. אנחנו צריכים להתייחס לזה כתחילת שנה, כהסתגלות, כהיכרות מחדש של התלמידים והמורה. זה לחלוטין עולם אחר מהזום".
מה זה עושה לנפש של ילד קטן?
"לקטנים הרבה יותר קשה להתמודד עם זה, עם הגדולים אפשר לתווך ולגשר על הפערים, אנחנו יודעים שאם יש משהו שחשוב לילדים זה שגרה והיכולת לצפות מה הולך לקרות, והם כל פעם נזרקים להסתגלות חדשה. גם הם צריכים להתמודד עם הכאוס וגם המבוגרים האחראים נמצאים בכאוס הזה והרבה פחות פנויים לעשות את זה".
איך עושים את זה? דיברנו בתוכנית הבוקר עם ילד שאמר שהוא לא רוצה לחזור ללימודים.
"זה בעיקר מראה לנו על הבלבול הרב שהם חווים, הדבר הכי חשוב להורים ולצוותי החינוך זה להבין שצריך לדבר על זה ולהסביר שכול הרגשות האלה הגיוניים ה-מבולבל, לא מוכן, לא רוצה זום, הכול מאוד הגיוני במצב הלא הגיוני שאנחנו נמצאים בו. באשר לפסיכולוגים, יש פה פוטנציאל מאוד גדול אבל המצב מאוד עצוב, הפסיכולוגים החינוכיים, המערך הוא מדולדל, הוא לא מאויש מספיק, ואין מספיק כאלה. אפילו אגיד שיש רשויות שמוסיפות חטא על פשע וחושבות שזה הזמן להוציא לחל"ת, חופשות כפויות או חלקיות משרה".
פחותה?
"ועוד מפחיתים ממנה בחלק מהמקומות וזה הזמן לתגבר את המערך מיד באופן מידי, גם את ההדרכות לצוותי החינוך. אם ההורים והילדים עוברים כאוס, תחשבי על המורה שבנוסף להיותה אמא היא צריכה להחזיק כיתה ולדעת לזהות ילדים שמראים נורות אדומות, ולאתר את אותם ילדים במצוקה ובסיכון. צריך לתת להם את ההדרכה הזאת, צריך לחשוב על הבריאות הנפשית של הילדים".
תני לנו עצות להתמודדות עם המצב הנפשי-רגשי.
"להבין שמה שקורה לנו בהתמודדות עם המגפה זה שהיא תוקפת את הקשר ובהיותנו בני אדם אנחנו יצורים חברתיים, צריך לעשות כל מה שאפשר כדי לשמר את המפגשים, להיפגש אחה"צ לעשות פעילות גופנית. בגילאים קצת יותר גדולים אנחנו רואים סכנה להשמנה, אז להיפגש עם אנשים ולדבר עם הילדים והכי חשוב וזה לא רק בהקשר בית הספר - לפנות לעזרה".
אין להשיג. אנשים פונים ופשוט אין מי שיקבל.
"אם הציבור לא יזעק את הזעקה אף אחד למעלה לא יבין שצריך לשנות את זה".