בעקבות הקורונה: עלייה חדה במספר הפניות של גברים לסיוע רגשי

שבר הקורונה הביא עמו עלייה דרמטית במספר הפניות של גברים לעזרה וטיפול בתחום הנפשי והרגשי. בין הגורמים לתפנית ניתן למנות את ההסתגרות הממושכת בבית עם בת/בן הזוג והילדים, אובדן מקום העבודה, חוסר הוודאות לגבי מה שצופן העתיד והחרדה מהמגיפה, שעוררו מצוקות רגשיות ונפשיות, דיכאון ובדידות וחוויות פוסט־טראומתיות. במקרים חריגים יותר, המצוקה אף הובילה לאלימות במשפחה.

"מאז פרוץ המגיפה, הקליניקה שלי שמתמחה בטיפול בגברים עמוסה יותר מאי פעם", מספר המטפל ד"ר קופל אליעזר, שגם מרצה בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב ופעיל בעמותת "לצדכם" לתמיכה בגברים במצוקה. "המפגש הצפוף עם המשפחה והבית שיקף לגברים את הפער בין העבר ובין מציאות הקורונה.

הזוגיות שהייתה נוחה לשעתיים ביממה ובסופי שבוע - היא עכשיו לא בסדר. הם אינם מרגישים שייכים, מדווחים על לחץ, בדידות עמוקה והיעדר פרטיות בביתם. מדברים על ייאוש, סובלים מהפרעות שינה, תוקפנות כלפי בני משפחה ועלייה בשימוש בסמים ובאלכוהול. כשהם מדברים על פגיעה בערך הגבריות, נדלקת נורת אזהרה".

עלולים לקרוס

בעמותת ער"ן, המעניקה עזרה ראשונה נפשית בטלפון ובאינטרנט, מתמודדים עם גל פניות חסר תקדים. לפי נתוני העמותה, בכל שנת 2019 פנו אליה 204 אלף אנשים, שמתוכם פחות מ־30% היו גברים. לעומת זאת, בשנת 2020, בחודשי משבר הקורונה, ממרץ ועד אוקטובר, נרשמו 247,500 פניות לעמותה, שמתוכן 42% היו מגברים.

"בפנייה לער"ן נשמרת האנונימיות, כך שגם גברים, שבעבר מיעטו לבקש סיוע מסיבות תרבותיות וחברתיות ובשל מחסומים פסיכולוגיים, יכולים להרשות לעצמם להיות פגיעים, להוריד את המסיכות המנטליות ולקבל מענה נגיש וזמין", אומרת ד"ר שירי דניאלס, מנהלת מקצועית ארצית של העמותה.

גם באתר האינטרנט SomeBuddy, המנגיש את עולם טיפולי הנפש והסיוע הרגשי ומנתב את הפונים אל המטפל/ת המתאים/ה מתוך מאגר אנשי מקצוע, מדווחות היזמיות ד"ר שלי זיתוני והפסיכולוגית מיכל יערון על עלייה חדה במספר הגברים הפונים. "בדרך כלל כ־80% מכלל הפונים הן נשים", מדגישה יערון.

ואכן, בחודש אוקטובר 2019, 86% מכלל הפונים לאתר היו נשים, והיתר - 14% - גברים. אלא שבאוגוסט 2020 - 58% מהפונים היו גברים, והיתר - 42% - נשים. בספטמבר 2020, חודש החגים ובעיצומו של הסגר השני, 54% מהפונים היו גברים ו־46% היו נשים.

מרבית המטפלים תמימי דעים באשר לעובדה שהנפגעים העיקריים בתקופה זו הם גברים צעירים, בגילי 20 עד 30, בהם סטודנטים שנאלצו לחזור לבית ההורים, צעירים שהחלו לבסס קריירה, גברים שנישאו לאחרונה ואבות צעירים. "העשור שבין גילי 20 ו־30 הוא עשור של קבלת החלטות מכריעות בחיים, ולפתע נוחתת על אותם גברים מציאות מבלבלת ומתעתעת", אומרת תמר גרוס־כספי, פסיכולוגית קלינית מקהילת SomeBuddy.

"כשאין אפשרות לצאת לדייטים, הם מסתגרים וגובר אצלם הקושי ביצירת אינטימיות. מהסטודנטים נלקחת חוויית הקמפוס, שהיא לא פחות חשובה מהלימודים, והם מאבדים את תחושת הזמן. קיים חשש שהדור הזה יהיה חסר מיומנויות חברתיות. הם חווים הפרעה בתהליכים של גיבוש ועיצוב הזהות.רבים מהמטופלים הצעירים לשעבר חוזרים עכשיו לטיפול חוזר".

לדברי גרוס־כספי, לגברים הצעירים נוח יותר לפנות לסיוע נפשי מאשר לדורות שלפניהם. "ב־20 השנים האחרונות ניכרת מגמה של פתיחות בקרב גברים בני דור ה־Y", היא אומרת. "אלו צעירים שגדלו להורים מודעים יותר, שאמותיהם עודדו אותם מילדות להביע רגשות, ולא להתעקש רק על קשיחות וגבריות".

"הגברים הצעירים עוברים טלטלה חזקה", מוסיף הפסיכותרפיסט אייל ביכלר. "עדיין אין להם קבלות להצלחה מניסיון העבר להיתלות בהן, בהשוואה לבני 40 פלוס שביכולתם להחיות את הכוחות שעמדו להם בתחום העבודה והעשייה. הצעירים שאיבדו את העצמאות שהחלו לבסס, שואלים את עצמם: מי אני? ומה אני בא לעשות בעולם הזה? היות שאין להם על מה להישען, גדל החשש שהם עלולים לקרוס, והזעקה שלהם לעזרה חזקה יותר.

גברים מעצם טבעם מוגדרים על פי תפקיד ומקום עבודה, שמסמנים עבורם סטטוס ויעילות. כשאלה נלקחים, הם עוברים משבר זהות, נכנסים למצבי התנתקות, הימנעות והתמכרות - למדיות השונות, לשימוש באלכוהול ובסמים. לצד כל זה מתגברת האגרסיה. הלחץ, חוסר התקווה וההתכנסות פנימה הופכים אותם לקצרי רוח, מה שמוביל לפעמים לתוקפנות כלפי בת הזוג או הילדים".

כיצד הטיפול עוזר להם?
"בטיפול עובדים על חיזוק תחושת המסוגלות, חיפוש אופציות לעשייה וכיוונים חדשים בחיים. עובדים איתם על השבתו של הגבר להיות המנהיג של עצמו, תוך יצירת תנועה בחייו, מתנועה פיזית ועד יצירת איכות חיים ומציאת בני ברית לעשייה. הקורונה אומנם חשפה את הגברים בחולשתם, אך זימנה להם הזדמנות לפרוץ סוף־סוף את מעגל השתיקה".

כמו במלחמה

רועי עבד בחברה בינלאומית ונהג לטוס מדי חודש לסניפי החברה בחו"ל, אך עם פרוץ המשבר המשרה שלו קוצצה לחצי, והוא עבר לעבוד מהבית. זמן קצר אחריו גם אשתו פוטרה מעבודתה בחברה גדולה. כשבעל הדירה העלה את שכר הדירה, השניים עברו לגור אצל הורי האישה.

"כל מה שחלמתי ותכננתי נעלם", מספר רועי. "העולם שלי עובר טלטלה וזעזוע. אני בקושי ישן בלילות, מנמנם בבקרים. מעשן מריחואנה, סוג של זריקת טשטוש. אני מעדיף את הניתוק הרגשי, את ההתמכרות לבטלה ולצפייה בסדרות טלוויזיה בנטפליקס בבינג'. לאחרונה אני נעזר בטיפול פסיכולוגי. בשלב זה אני עדיין יכול לממן את הטיפול, אבל אם המצב לא ישתפר, אצטרך לוותר גם על זה. המצב מייאש".

כאילו לא די בכך, מצוקת הקורונה מעירה מרבצן טראומות מהעבר של הלומי קרב ואחרים. על פי נתוני עמותת נט"ל, התומכת ומסייעת נפשית לנפגעי טראומה על רקע לאומי, בסגר הראשון 62% מהפניות לקו הסיוע הטלפוני הגיעו מנשים ורק 38% מגברים, ואילו בסגר השני נרשם זינוק של כ־10% בפניות של גברים לסיוע והן היוו 47% מהפניות. רובם ביקשו לפרוק תחושות קשות של בדידות וחרדה קיומית. כמו כן, גדל מספר הפונים מקרב הלומי קרב וחלה התעצמות בתסמיני פוסט־טראומה.

"גם בחיים שלפני הקורונה סבלתי מחרדות, סיוטים והפרעות שינה", מספר דורון, שחקן תיאטרון שסובל מפוסט־טראומה ממלחמת לבנון. "בחודשים האחרונים, מאז סגירת התיאטרון, המשחק שהיה לי קרש הצלה לא קיים עוד, ומצבי הולך ומידרדר. היום אין לי למה לקום בבוקר. אני לא יודע איך אשלם שכר דירה, והחששות נהיים כבדים מיום ליום.

כל מטוס שעובר בשמיים משתק אותי ליום שלם, כאילו אני במלחמה. לאחרונה חזרתי לטיפול פסיכולוגי וגם התחלתי לצייר, זה קצת מחיה אותי. אבל רוב הזמן אני מרגיש כאילו ענן שחור תלוי מעליי, ואין לי שליטה על מה שקורה".

לפניות לסיוע נפשי

עמותת ער"ן: 1201 מכל טלפון או באתר האינטרנט

נט"ל: 1800-363-363 או באתר האינטרנט

הקו האדום: 054-8083806

אתר SomeBuddy