במשך 20 שנה עבד אלדד קורן, 45, כטבח וכסו־שף בגני אירועים ובאולמות באזור המרכז. אלא שאז פרצה הקורונה, אולמות האירועים הושבתו, והוא נאלץ לחשב מסלול מחדש. “מחודש מרץ ישבתי בבית, וכיוון שאני גרוש ומשלם מזונות, הייתי חייב לייצר הכנסה כי דמי האבטלה לא הספיקו”, הוא מספר. “לא ראיתי אופק מבחינת גני האירועים, אז החלטתי לחפש מקצוע שאוכל להתבסס ולהתפתח בו ומצאתי עבודה כרפתן ברפת במושב תימורים".
איך העבודה?
“בהתחלה היו לי חששות רבות מלהחליף מקצוע, אבל הצוות ברפת קיבל אותי הכי טוב שאפשר. זו עבודה מאוד קשה וההתאקלמות הייתה לא קלה, אבל עזרו לי להתאקלם היטב והתאהבתי במקצוע הזה, למרות שלדעתי הוא יותר קשה מטבחות. אני מרגיש בטוח בעבודה הזאת. אומנם הגעתי אליה בלית ברירה, אבל עכשיו אני אוהב את זה ומתכוון להמשיך בכך גם בטווח הארוך".
קורן לא לבד: בעקבות הקורונה, שפגעה קשות בשוק העבודה, יותר ויותר ישראלים בחרו בחודשים האחרונים להשתלב בענפי החקלאות המקומית, תחום שלא חשבו עליו בעבר ושמאויש לרוב על ידי עובדים זרים. לפי אתר גיוס העובדים Alljobs, ענף החקלאות רושם בימים אלה את העלייה הגבוהה ביותר בביקוש לעבודה. כך למשל, המקצוע "מהנדס חקלאות" רשם השנה עלייה של 44% בביקוש לעומת שנת 2019; המקצוע "עובדי חקלאות" רשם עלייה של 78% בביקוש לעומת השנה שעברה; והמקצוע "מפעיל כלים חקלאיים וציוד חקלאי" רשם עלייה של 300% לעומת השנה שעברה.
"התחום הזה לרוב לא היה מבוקש בקרב הישראלים, אלא קראנו לו בעיקר ‘ענף של זרים’ בגלל שרוב העובדים בו היו עובדים זרים", אומרת עינב בוימפלד, מנהלת התוכן והמחקר בחברת Alljobs. "העלייה הזו הפתיעה אותנו מאוד. הקורונה החזירה את ענף החקלאות לפרונט, ויש עלייה משמעותית בביקוש העבודה בו, אך מהצד השני יש צמצום במספר מקומות העבודה שיכולים להעסיק כל כך הרבה עובדים בתחומי החקלאות".
"עברתי השבוע במספר מטעים בקיבוצים, וכולם מדווחים על כמות בלתי נתפסת של אנשים שרוצים לעבוד פול־טיים בחקלאות", מדווח גם אבשלום (אבו) וילן, מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל. "אחד מהם עבד 25 שנה במלונאות עד שנמאס לו מזה, ובגלל הקורונה, לאחר שבתי המלון נסגרו, הוא עבר לעבוד במטעים ומבסוט מהחיים". לדבריו, ניתן לחלק את העוסקים החדשים בחקלאות לשלושה סוגים: כאלה שנולדו וגדלו בקיבוץ, עזבו לעיר הגדולה וחזרו לקיבוץ כשיש להם את הרקע בתחום מהעבר; צעירים אחרי צבא שבוחרים לעבוד בחקלאות כעבודה מועדפת או במקום הטיול שאחרי צבא שהתבטל בשל הקורונה; וצעירים ובוגרים שהגיעו לתחום ללא רקע קודם והתאהבו בו.
"כתוצאה ממשבר הקורונה עוד ועוד אנשים נכנסו לעולם החקלאות והבינו שזה עולם מתקדם שמשלב לעתים גם הייטק וסטארט־אפים, כך שגם אנשים שלומדים ביוכימיה יכולים למצוא את עצמם שותפים לעשייה החקלאית", אומר וילן. "זה מחמם את הלב לראות ביקוש כל כך עצום ומפתיע. זו תופעה מעניינת שלא הייתה הרבה שנים".
"להערכתי, יש עלייה של כ־40% במספר המצטרפים החדשים לחקלאות כשמרביתם, שהגיעו מהעיר הגדולה, לא ידעו בדיוק מה זאת חקלאות והייתה להם דעה סטריאוטיפית, אך כשהגיעו גילו יצירתיות וחדשנות", אומרת יעל שביט, מנהלת משרד דוברות, יחסי ציבור ואסטרטגיה שמייצג גם ארגונים חקלאיים. "המטרה העיקרית היא שהמצטרפים החדשים שנקלעו לעבודה החקלאית בזמן הקורונה יחליטו לאמץ לעצמם את צורת החיים הזו".
עולם ומלואו
ניר הינדי, 52, הנדסאי בניין, עבד לפני הקורונה כמפקח בנייה באזור הדרום. "חייתי מספר שנים בארצות הברית, ולפני עשור, כשחזרתי לארץ והתגוררתי באזור הדרום, התחלתי לעבוד בתחום שלי", הוא מספר. "כשפרצה הקורונה והבנתי שהעבודה שלי לא הכי בטוחה, קיבלתי הצעה מחמי, שגר במושב תלמי יחיאל, לעבור לעבוד בחקלאות, מה שמעולם לא התנסיתי בו, אבל זה נראה לי כמו משהו בטוח, בייחוד בתקופה המבלבלת הזו".
הינדי לקח את משפחתו והעתיק את מגוריו למושב של חמיו, כשהוא מגלה לראשונה את העולם החקלאי. "כתל־אביבי במקור, מהעיר הגדולה, מי חשב שאהיה חקלאי? מה לי ולזה? זה תמיד נראה לי מקצוע עם סטריאוטיפ שרק זרים עובדים בו", הוא אומר. "אבל הבנתי כמה שטעיתי. מאז פרוץ הקורונה תפסתי פיקוד על מטעי הפיג’ואה והתחלתי לעבוד את האדמה. בהמשך גם פתחתי אתר למכירת פירות וירקות בשם ‘ניר השדה’".
איך חווית את המעבר החד?
"כל פעם אני מתפעל מחדש מעולם החקלאות. אני רואה עץ מלבלב נותן פרי, חרקים חדשים, נשירת עלים. זה תחום שהתאהבתי בו. זה מספק אותי, ואני ממש אוהב את זה, מה גם שבכל יום אתה יוצא להרפתקה אחרת, ואין יום שדומה למשנהו. אני חושב עכשיו להתחיל להתמקצע גם בגידולים הידרופוניים. נכנסתי לזה, ואני מתכנן לעסוק בזה עוד שנים רבות. גיליתי עולם ומלואו".
מה עם הירידה בשכר?
"אני מרוויח גם מהאתר, ומאז שפתחתי אותו יש לנו יותר ויותר הזמנות. חוץ מזה, אני מרגיש שאני מעודד תוצרת ישראלית והיציבות הכלכלית חשובה לי, בייחוד בתקופה הזו של חוסר ודאות. בנוסף, התאהבתי במקצוע".
בשנים האחרונות עבד אלון בריימן, 33, תושב גדרה, כמורה ללשון בבית ספר בעיר. כשפרצה הקורונה, החליט לחשב מסלול מחדש. "חיפשתי עבודה בגינון כי זה משהו שעסקתי בו אחרי השחרור מהצבא, אבל יצא שמצאתי עבודה בחקלאות במשק ‘יערות מורינגה’ במושב גני טל", הוא מספר. לדבריו, הוא התמודד על המשרה עם לא מעט אנשים. "הופתעתי מכמות הביקוש שהיה לכל משרה בחקלאות”, הוא מספר. “למזלי, הרקע שלי בגינון עזר לי. כמורה היה לי מאוד כיף ואני מאוד מתגעגע לתלמידים שהיו לי, אבל העבודה הפיזית עם הידיים באדמה היא משהו שאני מאוד אוהב. זה שונה לגמרי מלהיות סגור בתוך כיתה וללמד".
אתה מרוצה מהמשרה החדשה?
"מבסוט מאוד. אני מרגיש שיצאתי לחופשי במובן מסוים, למרות שמדובר בעבודה פיזית קשה. אני ועוד תאילנדי עובדים שם. אנחנו מגדלים צמח שנקרא מורינגה, והחזון הוא להפוך את המשק גם למקום אירוח. ברגע שהקורונה תסתיים, המשרה שלי צפויה להתרחב. אחד היתרונות בחקלאות, אגב, זה שאני מתחיל בשמונה בבוקר ומסיים ב-16:30 ולא לוקח את העבודה איתי הביתה, אלא מגיע בראש שקט לראות טלוויזיה ולעשות מה שבא לי. כשהייתי מורה, הייתי מקבל טלפונים מהורים, מהמנהלת ומהרכזת גם בשעות הלילה, וגם השכר היה יותר נמוך. פה אני יודע שיש לי משכורת קבועה בלי כל מיני ביטולים של ימי לימודים בגלל הקורונה. חוסר בלבול המוח הזה נותן לי שלווה לחיים, ואני מקווה להתפתח בתחום".
כמו פעם
במשך שמונה שנים ניהלה ליאת טלמן את "ליצ’י קייטרינג". "ואז באה הקורונה והנחיתה מכת מוות על העסק בבת אחת", היא מספרת. "עם כל הצער והכאב, הבנתי שאני צריכה להרים ראש ולהמציא את עצמי מחדש והתגלגלתי לעולם החקלאות, למרות שלא התעסקתי בזה מימיי".
טלמן, המתגוררת בגני טל, החלה לנהל משק חקלאי לזרעי אבטיח ומלון במושב. "אני נהנית מהעבודה הזו", היא מספרת. "זו עבודה מספקת. התחושה של להיות חקלאית ולעשות עבודה אמיתית מאוד מדברת אליי. אני עובדת עם צוות עובדים ויכולה לעבוד לפעמים מחמש וחצי בבוקר ועד שעות הלילה. אני גם מטפלת בחממות וגם מנהלת את המשק".
את רואה את עצמך מנהלת את זה לטווח ארוך?
"לגמרי. התקווה שלי היא שזה יימשך עוד שנים רבות. גיליתי את עצמי מחדש".
"הקורונה הביאה יתרון לענף החקלאות, ועכשיו רק צריך לראות אם המדינה תחליט למנף ולטפח את התחום הזה גם כשהקורונה תיגמר או שהתחום הזה ישוב להיות פחות מבוקש", מסכמת בוימפלד. "אני רוצה לקוות שהנתונים המרשימים שאנחנו רואים בביקוש לחקלאות יימשכו גם אחרי כן, ואנשים ילמדו להעריך את המקצועות הפחות מפנקים בארצנו, ממש כמו פעם".
