המומחים שיצאו למסע הסברה: "לא יכולים לחכות למשרד הבריאות"

"אנחנו מקבלים המון שאלות, עשרות שאלות בכל יום. יש לנו יותר מ־53 אלף חברים בקבוצה, וכשמסבירים את הדברים – זה עוזר", מספרת נטע סופר־צור, ד"ר לאימונולוגיה, חלק מצוות עמותת "מדעת" - מדע ומידע למען בריאות המשפחה, ומנהלת קבוצת הפייסבוק "מדברים על חיסונים", שבה מתקיימת פעילות הסברה על חיסונים.

"עכשיו אנחנו מוצפים בשאלות על חיסוני הקורונה. הציבור לא קיבל עדיין מספיק מידע. אין מידע רשמי שמסביר לציבור בשפה פשוטה שאפילו הדיוטות יכולים להבין, איך החיסונים עובדים. כשמבינים את זה, המון חששות יורדים".

בשבוע הבא אמור לצאת לדרך מבצע החיסונים הגדול לקורונה. אבל בימים אלה השאלות הולכות ומצטברות בקרב הציבור, שחלקו עדיין חש מבולבל ומעלה חששות, בעוד הרשת מוצפת בדעות בעד ונגד. זו הסיבה שאנשים שעוסקים בתחום החליטו לקחת את המושכות לידיים ולהפוך באופן עצמאי לסוג של מסבירנים לטובת החיסון.

"כיום המידע לציבור מגיע רק מאנשים שמורידים את הכפפות וכותבים באופן עצמאי. אנשים שמחליטים לעשות את ההסברה, להבהיר מהי הטכנולוגיה שנעשה בה שימוש, מה זה בכלל חיסוני RNA ואיך זה עובד", אומרת ד"ר סופר־צור. "גם אחרי שאנחנו נותנים מידע, לגיטימי שחלק מהחששות נשארים, אבל לפחות אנשים מקבלים מידע אמין".

מהי השאלה השכיחה שאנשים שואלים אתכם?
"איך אנחנו סומכים על חיסון שנבדק כל כך מהר. זו השאלה שמטרידה אנשים יותר. אנחנו מסבירים שקודם כל הקפיצה הטכנולוגית אפשרה את הפיתוח הזריז. אם היינו בסיטואציה הזאת לפני 20 שנה, לא היה חיסון כל כך מהר. כיום יש יכולות. בנוסף, הבירוקרטיה קוצרה, וגם היה גיוס משאבים מבחינת מימון. בדרך כלל לוקח שנים להשיג מימון למחקר, הפעם לא היה צריך לחכות. חשוב לי להדגיש לפונים שהחברות לא דילגו על אף שלב מבחינת בטיחות - וזה מה שחשוב".

"אני עוסק בהסברה למען חיסונים ונגד מידע כוזב ברשת כבר שנים, וההסברה לגבי החיסון לקורונה היא חלק מכך", אומר ד"ר ליאור אונגר, מומחה בנוירוכירורגיה מבית החולים שיבא תל השומר. "מתנגדי החיסונים התנגדו לחיסון הזה עוד לפני שהוא בכלל היה קיים. עוד לפני שמדענים בעולם התחילו לחשוב איך לחסן, הם כבר יצאו בקמפיינים נגד החיסון וכבר סיפרו לכולם מה יהיו תופעות הלוואי.

לפני כמה חודשים התחלתי לכתוב בעמוד הפייסבוק שלי ולדבר גם בתקשורת על החשיבות של החיסון לאור המגיפה. ברגע שפותח חיסון, התחלתי להיאבק במידע הכוזב שפורסם עליו, תוך שאני עוקב אחרי הפרסומים של החברות עצמן וגם של המאמרים המדעיים שפורסמו בנושא".

מהי המטרה שלך?
"לעזור לציבור להבדיל בין מידע כוזב שפורסם ברשת לבין חששות אותנטיים שיש לענות עליהם בהסברה טובה ולהפיג אותם. כיום הציבור בארץ חושש, מסתייג, ואני חושב שיש מגוון סיבות שגרמו לו להסתייג במיוחד לגבי החיסון נגד הקורונה. חלק מכך הוא המידע השקרי ברשת וחלק אחר זה אובדן האמון בגלל דרך ניהול המגיפה וגורמי הסמכות.

אני וחבריי למאבקים ברשתות החברתיות או אנשים שהקימו איתי את עמותת 'מחוסגן' (הפועלת לשיפור בריאות הציבור על ידי יצירת סביבה חיסונית מקסימלית בגני הילדים: א"ש) אף פעם לא חיכינו ש'הריבון' יגיב במהירות למה שקורה בשטח. אנחנו עדיין מקווים שתהיה תגובה טובה, דוגמה אישית והסברה נאותה של משרד הבריאות לקהל הרחב, אבל אנחנו לא מחכים ולוקחים את המושכות.

אני יודע שבימים הקרובים, עם תחילת מערך החיסונים, משרד הבריאות יצטרף להסברה, אבל אני וחבריי פועלים למען כך כבר חודשים, מקדישים לכך ימים ושעות. הרבה פעמים אנחנו גם מוצאים את עצמנו נותנים קונטרה לקולגות שלנו - אנשי רפואה - שגם הם לפעמים חוטאים בהפצת מידע לא מהימן ולא מדויק, ולכן אנחנו רואים חובה להפיג את החששות הלא מוצדקים".

בין חוכמולוג למומחה

"אנשים מבולבלים זה נכון, אבל צריך לתת למשרד הבריאות עוד קרדיט. רק עכשיו הגיעו החיסונים, רק עכשיו ה־FDA אישר אותם. אני מניח שתוך שבוע כבר נראה קמפיין של משרד הבריאות", אומר רפי קרסו, פרופ' למדעי המוח ומערכת העצבים מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר־אילן, לשעבר מנהל המחלקה הנוירולוגית במרפאת הכאב במרכז הרפואי הלל יפה. "צריכים להתארגן לקמפיין, אי אפשר להחליט היום ולצאת מחר. בינתיים אנשי משרד הבריאות מופיעים בתוכניות שונות ומסבירים לגבי החיסונים. אני מניח שיהיה קמפיין יותר מסודר".

פרופ' קרסו כבר החל להסביר לקהל קוראיו ב"מעריב" ולמאזיניו ב־103FM, את החשיבות שבחיסון. "כתבתי שאם היו שואלים אותי לפני חודש אם אני אתחסן, הייתי אומר 'לא יודע', ואז למדתי את הנושא לעומק והבנתי שלחיסון אין שום סיכון, ושהסיכון לחלות בקורונה הוא הרבה יותר גדול מאשר הסיכון של החיסון", הוא אומר. "אני כל הזמן מדבר על זה ומנסה להסביר לאנשים שכדאי וחשוב להתחסן".

"העמותה שלנו החלה לפעול הרבה לפני הקורונה, וגם מבחינת ההסברה לחיסוני קורונה - אנחנו לא יכולים לחכות למשרד הבריאות", אומר ד"ר מאיר עזרא־אליה, יו"ר עמותת "מחוסגן" ומומחה לרפואת ילדים. "כרגע עדיין הציבור לא קיבל מספיק הסברה. אני אצליח לשכנע כמעט כל מטופל שיפנה אליי בשאלה אם להתחסן, רופא ידע לעשות את העבודה הזו היטב. זו הדרך אולי היעילה ביותר לעודד חיסון. משרד הבריאות אכן עושה הסברה לרופאים, אבל הבעיה היא שחלק גדול מהאוכלוסייה לא מרגיש נוח או שאין לו זמינות לפנות לרופא האישי שלו בשאלה כזאת, וחבל.

אז הוא פונה לחפש מידע ברשת, וברשת אתה לא יודע להבדיל בין איזשהו חכמולוג שעושה קופי־פייסט לדברים של מישהו שאין לו שום ידע בנושא, לבין מישהו שזה ממש תחום התמחותו. רק היום ראיתי פוסט של רופאה שכותבת פוסט מאוד מפורט למה היא חוששת מהחיסון, למרות שזה לא בתחום התמחותה. גם אני, ואני לא אימונולוג, יכולתי לראות כמה חורים בסיסיים במה שהיא הציגה".

איך בעצם אתם מסייעים בנושא?
"הרשת כאמור הפכה להיות מקום מאוד מסוכן. אנחנו מנסים להפנות אנשים למקום הנכון: קודם כל שיחה עם רופא. ואם כבר אתה מחפש ברשת, חפש במקומות הנכונים. אנחנו מפנים את השואלים למקורות מידע מהימנים".

לצרוך מידע אמין

"יש לי בלוג, ואני גם פעיל בטוויטר", מספר ד"ר אסי סיקורל, מומחה לרפואת משפחה של שירותי בריאות כללית במחוז דרום. "בתחילת הקורונה כל יום הייתי כותב בבלוג שלי דברים שקשורים למגיפה, מהן ההנחיות של משרד הבריאות ומידע נוסף. כתבתי זאת בשביל המטופלים שלי, כי ידעתי שהם קוראים את הבלוג שלי. זה כמו לכתוב דף מידע, רק שכתבתי זאת בדרך שבה ידעתי שזה יעבור ביתר קלות. אחר כך, כשהתחילו לדבר על המסיכות והריחוק החברתי, צילמתי שני סרטונים קצרים והעליתי לבלוג".

לאחרונה החליט סיקורל לשתף בטוויטר את הסיבות שהובילו אותו להחלטה להתחסן. "פרסמתי את זה בתור בן אדם שמחליט להתחסן, לא בתור רופא", הוא מדגיש. וכך צייץ סיקולר: "אתחסן גם אתחסן. אתחסן כי השנה האחרונה הייתה המוזרה, המעוותת והמפחידה בחיי. אתחסן כי אני רוצה לחבק את ההורים שלי. אתחסן כי אני רוצה ללכת ברחוב בלי לפחד מאנשים. אתחסן כי אני אוהב אנשים חיים ולא מתים. ובגלל המחקר והמדע המלווים".

"המטופלים שלי שואלים אותי לא פעם מה אני מתכוון לעשות", הוא אומר כעת. "פרסמתי את הדברים לא מתוך מאבק ציבורי, אני לא מתווכח, אלא כדי להראות שזה מה שאני עושה. רציתי בעיקר לייצר שיחה בנושא ושאנשים ידעו שאני מתכוון להתחסן. המטופלים מבינים שאני קורא את הספרות המקצועית ומחליט סוג של החלטה הגיונית עבור עצמי".

אתה מרגיש חששות בקרב הציבור?
"אצל אנשים בקבוצות סיכון אני דווקא לא מזהה את החשש. אני כן מזהה אותו יותר אצל אנשים צעירים. אבל אני חושב שבסוף המציאות תהיה חזקה יותר, ואנשים יראו שמי שמתחסן לא חולה, ויבואו לקבל חיסון".

יפעת מזרחי היא עובדת סוציאלית קלינית, מפתחת תחום ידע, בריאות וזקנה בבית הספר המקצועי למקצועות הרווחה, וגם יועצת למשרד הבריאות בנושא של היענות מטופלים. כלומר, מה יגרום לאנשים להיענות לטיפול או לחיסון. היא גם אחת ממנהלות קבוצת הפייסבוק "מה כבר יכול לקרות?".

"את הקבוצה הקמנו לפני יותר משנה באופן וולונטרי, כשאנחנו - שוחרי בריאות ורווחה - הבנו שיש התקפות חסרות רסן ברשתות החברתיות על משרדי הבריאות והרווחה בארץ ואין מספיק מענה מצדם להתקפות האלה", היא מספרת. "בקבוצה הזאת, עוד לפני הקורונה, עודדנו אנשים לצרוך מידע ממקורות בטוחים ואמינים. כשהתחילה הקורונה בעולם, אנחנו היינו בין הראשונים שהתחלנו להזהיר את הציבור. לקחנו על עצמנו שליחות חברתית, להסביר את חשיבות החיסון.

כבר קודם לכן היו לנו שיתופי פעולה עם משרד הבריאות והרווחה, ועכשיו יש לנו שיתוף פעולה לקראת החיסונים. כיועצת למשרד הבריאות בנושא החיסון לקורונה, אחד הדברים שהקבוצה שלי מסייעת בו זה לתת מקום למשרד הבריאות, לדוברים שלו, לתת קדימות במידע, ידע על החיסון, אילו תהליכים יתבצעו, מה צפוי, תופעות לוואי והלאה. אני מעלה גם המון פוסטים שקשורים בהרגעת הציבור. יש הרבה מאוד שאלות. פעמים רבות אני גם לוקחת לעצמי חירות להסביר איך התהליכים עובדים".

מה את בעצם מסבירה לציבור?
"אני מסבירה שזה לוקח זמן, שיש פה תהליך. למשל, כשהייתה התלבטות אם לפנות בקמפיין לכלל הציבור או להתחיל עם הרופאים והאחיות שהם יהיו בחזית ויתחסנו, אז בחרו להתחיל איתם. ברגע שהם יתחסנו, ציבור המטופלים ילך אחריהם. הציבור שואל 'מה קורה איתנו?', ואני מסבירה לו שבאתר משרד הבריאות למשל כבר עלה כל החומר על החיסון ובימים הקרובים נראה גם קמפיינים לקהל הרחב".