"הרעה את מצבם": ניצולי השואה בישראל נפגעו קשה במיוחד במשבר הקורונה

שנת הקורונה הייתה קשה במיוחד עבור אנשים מבוגרים, שכמעט לא יצאו מהבית ומיעטו להיפגש עם בני משפחתם. ביניהם היו גם ניצולי שואה, שמצאו עצמם במצוקה כלכלית ונפשית. "במהלך הקורונה קיבלתי מכתב מניצול שואה מבאר שבע, שכתב שגם בתקופת השואה הקשה ביותר הוא ראה אנשים, ואילו עכשיו הוא יושב לבד בבית ולא רואה אף אחד", מספר יעקב ברודר, מנכ"ל עמותת עמך - המרכז הישראלי לתמיכה נפשית וחברתית בניצולי שואה ובדור השני.

"החרדה של הניצולים עלתה בקורונה", מספר גם שמעון סבג, מנכ"ל עמותת יד עזר לחבר, שהוקמה על רקע מצבם הכלכלי והחברתי הקשה של ניצולי השואה. בין היתר, העמותה מחלקת מאות ארוחות חמות לניצולים מדי יום. "כל טריגר קטן של מצוקה העלה אצלם את הזיכרונות והזוועות שעברו בשואה. העברנו שיחות לפסיכיאטרית שהייתה מגיעה עד אליהם, נותנת להם מרשם, וקנינו להם את התרופות. הפניות אלינו בתקופה הזו עלו ב־700% לפחות. זה מטורף מה שהיה. הקמנו מוקד טלפוני מיוחד עם עשרות מתנדבים כדי לדאוג לניצולים למזון, טיטולים, מטפלים, ארוחות חמות הביתה".

גם אילנית שטיינברגר, מנהלת תחום ההתנדבות והפרויקטים הקהילתיים בקרן לרווחת נפגעי השואה, עמותה שהוקמה על ידי ניצולי שואה עבור ניצולי שואה במטרה לסייע למי שניצלו מהתופת, חזתה בשינוי שגרמה הקורונה לאוכלוסייה זו. "על פי הנתונים המוכרים, לפני הקורונה כרבע מניצולי השואה בארץ דיווחו על עוני, ואילו בתקופת הקורונה הצרכים שלהם גברו בצורה משמעותית", היא מספרת.

"ראינו למשל המון פניות לבקשה של סלי מזון. זה לא היה רק בגלל הפחד לצאת החוצה ולקנות ומהחשש להידבק, אלא גם המצוקה הכלכלית שגברה. אם עד הקורונה ילדים יכלו למשל לתמוך יותר בהורים המבוגרים שלהם, אז היום הם פחות יכולים לעשות זאת, כי חלק פוטר או יצא לחל"ת. התמיכה המשפחתית פחתה. כמו כן, רבים מניצולי השואה הם בכלל חסרי עורף משפחתי".

אילו פעולות נקטתם כדי לתת מענה?
ברודר: "בעקבות המצב עשינו שינויים בתפיסות העבודה שלנו. עוד לפני שנכנסתי לתפקיד, לפני כחצי שנה, העמותה בניהולו של המנכ"ל הקודם, דן ולדמן, נערכה לעשות טיפולים נפשיים מרחוק. הגענו לניצולים דרך הטלפון, הזום, הוואטסאפ. מאחר שמדובר באנשים מבוגרים, שהצד הטכנולוגי לא חזק אצלם, זה לא היה כל כך פשוט. ערכנו גם הרבה מפגשי הפוגה בזום, הופעות של אומנים, הרצאות. פגשנו את הצד היפה של עם ישראל מבחינת התנדבויות. אנשים הרצו, אומני ישראל הופיעו בחינם בזום".

סבג: "ניצולי שואה הם מהאוכלוסיות שנפגעו הכי קשה בקורונה. הרבה מטפלים שלהם עזבו את הבית, כי הקשישים פחדו להידבק. היינו צריכים להכניס מטפלים ממוגנים שיעזרו להם למשל לנקות את הבית, לבשל. דאגנו לארוחות, הסענו אנשים לחיסונים. ארגנו מערך לוגיסטי לשם כך. היו גם הרבה קריאות מצילות חיים. בנוסף, בתקופת הקורונה הכנסנו מצלמות מחוברות לבתים של אנשים בודדים כדי שנוכל לדבר איתם. בנוסף, בעזרת חיישנים למשל, אם בן אדם היה נופל, היינו מזהים את זה".

שטיינברגר: "הגדלנו בצורה מהותית את הסיוע שלנו בכל הנוגע לסלי מזון. גם היום אנחנו רואים קבוצה מאוד גדולה של ניצולי שואה שמקבלים סלי מזון באופן קבוע. בנוסף, חילקנו אלפי שמיכות בחורף ורדיאטורים. יש לנו גם מחלקה שלמה של שירות סוציאלי הניתן על ידי עובדים סוציאליים. ראינו יותר פניות גם למחלקה הזאת. בתקופת הקורונה המשכנו לגייס תרומות לפעילות שלנו למען ניצולי שואה. כדי להקל על התהליך אפשרנו לעשות זאת גם דרך פייבוקס".  

מה היה הקושי הכי גדול עבורכם בשנה הזו?
סבג: "הדבר הכי קשה שהתמודדנו איתו במשבר הזה נבע מכך שרוב המועדוניות ברחבי הארץ של כל מיני ארגונים או גופים היו סגורות. יש מאות רבות כאלה בכל הארץ, ועבור ניצולי שואה רבים הארוחה שהיו אוכלים שם הייתה היחידה ביום. קיבלנו קריאות אינסופיות לבקשות לארוחות חמות. הפעלנו את כל המטבחים שלנו כדי לעמוד בכך וגם הסתייענו בחברות קייטרינג שקנינו מהן מזון. הייתה לנו יחידת אופנועים שחילקה מזון".

שיחות הפגה

על פי נתוני הלמ"ס, נכון לסוף 2020 חיים בישראל כ־179 אלף ניצולי שואה. 17 אלף נפטרו בשנה האחרונה, מתוכם 900 מנגיף הקורונה. בעקבות הקורונה נוספו לטיפולה של עמותת עמך ניצולי שואה חדשים. "אנשי הרשות לניצולי שואה התקשרו לעשרות אלפי ניצולי שואה ושאלו אותם מה הצרכים שלהם בתקופה הקשה הזאת", מספר ברודר.

"חלק מהם היו זקוקים לסיוע נפשי, הפנו אותם אלינו ויש לנו מאות מטופלים חדשים בעקבות כך. אנחנו מטפלים כיום גם בניצולים חדשים שלא טיפלנו בהם לפני הקורונה וגם בכאלה שטופלו לפני כמה שנים, הפסיקו, ועכשיו הקורונה הרעה את מצבם והם היו זקוקים לכך שוב".

"לפני הקורונה עסקנו רק במיצוי זכויותיהם של ניצולי שואה, לאורך כל השנה וללא תשלום", מספרת אורלי סיון, מנכ"לית עמותת אביב לניצולי שואה. "עם תחילת המשבר, ובעיקר בסגרים, העמותה נחשפה למצוקות של ניצולי השואה בארץ: מזון, הסעות, בדידות, מצב רפואי, צורך בתרופות ובסיוע חברתי, ובהתאם התגייסה לעזרה".

"פתחנו בפרויקט למתן סיוע חברתי, שבמסגרתו הפנינו כל ניצול שפנה אלינו לקבלת סיוע אישי פרטני בעמותה ובארגוני הסיוע המתאימים. הפנינו לעמותות המסייעות בחלוקת מזון ובסיוע רפואי ונפשי, ולאחר מכן וידאנו כי הניצולים קיבלו את העזרה הנדרשת. כמו כן, מתנדבי העמותה עשו שיחות להפגת בדידות לכ־300 ניצולי שואה. למעלה מ־500 ניצולי שואה שפנו לעמותה לסיוע במיצוי הזכויות הופנו לסיוע נוסף חברתי".

לעשות חיבורים

משבר הקורונה השפיע גם על מצבם הרפואי של ניצולי השואה. "היכולת התפקודית של הניצולים הלכה והידרדרה", אומרת שטיינברגר. "פיתחנו תוכנית שתנגיש עבורם כלים וידע לשימור יכולות קוגניטיביות ופיזיות".

"חלק גדול מהניצולים חשש לצאת מהבית למרפאה או לבית החולים, וזה גרם להזנחה של מצבם הרפואי", אומרת גם ד"ר תמרה קוליץ, רופאה פנימאית, מייסדת ויו"ר עמותת למענם - רופאות ורופאים למען שורדי שואה. "גם הריחוק החברתי השפיע בסופו של דבר על מצב הרוח, על המצב הנפשי והפיזי. השנה הזו הביאה לשינוי לרעה אצל רבים מהם".

עוד לפני פרוץ המגיפה ערכה ד"ר קוליץ בהתנדבות ביקורי בית אצל ניצולי שואה. כשראתה עד כמה הצורך בכך גבר בקורונה, רתמה לכך רופאים נוספים וייסדה את העמותה שהיא עומדת בראשה, הכוללת כיום מערך מתנדבים של מעל 600 רופאים ורופאות בכירים, מאות בעלי מקצוע משלל תחומים כגון סיעוד, פיזיותרפיה וקלינאות תקשורת, וכן מתנדבים שמסייעים, בין היתר, בשינוע וליווי של שורדי שואה למרפאות.

הניצולים זוכים לביקורי בית של צוותים רפואיים, ובעת הצורך גם דואגים להסיע אותם למרפאות פרטיות - כל זאת ללא עלות. מוקד מיוחד שמופעל על ידי מתנדבים (3191*) מקבל את הפניות ומפנה אל הניצולים רופאים מומחים מכל התחומים. "אני קוראת לכל מי שפעיל בעמותות של ניצולי שואה לספר לניצולים עלינו", אומרת ד"ר קוליץ.

אף שישראל כבר החלה לחזור לשגרה, ניצולי שואה רבים עדיין לא השתחררו מהתחושה הקשה שאחזה בהם בשנת הקורונה, והסיוע המוגבר עדיין נדרש. "היום, כשכולם מתחילים לחזור לשגרה, המבוגרים מרגישים עוד יותר את הבדידות שלהם, כי חלק גדול מהם עדיין חושש לצאת מהבית. לכן גם כרגע יש יותר צורך בסיוע עבורם", אומרת שטיינברגר.

"המועדונים שלנו פתוחים כיום בקפסולות", אומר ברודר. "היו אצלנו אנשים שבעבר היו רגילים להגיע כמעט כל יום. עכשיו הם לא יכולים להגיע באותה תדירות. כמו כן, חלק מהם עדיין חושש לצאת מהבית. התפקיד שלנו הוא לעשות עבורם את החיבורים עם המתנדבים שיגיעו אליהם לבתים וגם להמשיך לפעול באופן היברידי".