החל מהגעתם של החיסונים לישראל בשלהי שנת 2020 מתמודד המשק עם שאלת העובדים המסרבים להתחסן ולהיבדק. ההלכה בעניין זה מתפתחת עקב בצד אגודל והמעסיקים נהגו עד כה בזהירות רבה. אלא שכעת, לאור הידוק הלחץ שמפעילה הממשלה על סרבני חיסונים על מנת להגביר את קצת ההתחסנות, אנו מתקרבים להכרעה: האם אלפי סרבני חיסון ובדיקות יפוטרו על ידי מעסיקיהם?
בימים האחרונים נקטה הממשלה בשני צעדים משמעותיים בעניין זה: הראשון, פרסום תזכיר חוק לפיו עובד שהעסקתו הסתיימה עקב סירובו להתחסן או להיבדק – לא יהיה זכאי לדמי אבטלה (אלא לאחר 90 יום, בדומה לעובד שהתפטר); השני, פרסום תקנות, אשר אושרו בשינויים על ידי ועדת החוקה של הכנסת, לפיהן אצל מעסיקים רבים תיאסר החל מה-5.10.2021 (בשלב זה למשך שבועיים) כניסתם למקומות העבודה של עובדים שאינם בעלי תו ירוק ואינם מציגים בדיקה מהירה שלילית.
איסור כניסתו של עובד למקום העבודה הוא צעד שתכליתו הבריאותית ברורה, אולם השאלה המורכבת יותר, שהתקנות שפורסמו לא נותנות לה תשובה, היא מה יהיה דינם של אלפי עובדים שכעת אינם רשאים להיכנס למקום העבודה? כיצד אמורים המעסיקים לנהוג בעובדים אלו?
עד כה, בשורה של הליכים שהגיעו לבתי הדין לעבודה בעניינם של סרבני חיסון ובדיקות שמעסיקיהם לא אפשרו להם להיכנס למקום העבודה, בדקו בתי הדין האם למעסיק יש בכל זאת אפשרות לאפשר את כניסתם למקום העבודה באופן שלא יסכן את העובדים והציבור הרחב; האם למעסיק אפשרות לספק לעובד עבודה מהבית כחלופה לעבודה במקום העבודה; והאם המעסיק נוהג בעובד במידתיות ובסבירות בנסיבות העניין.
בחינת הפסיקה מעלה, שבתי הדין לעבודה יישרו קו עם עמדת המעסיקים, לפיה הבטחת בריאות העובדים והציבור גוברת על זכותו של עובד כזה להימצא במקום העבודה. במרבית המקרים עמדת המעסיקים התקבלה. אלא שבכל המקרים הללו, המעסיקים לא החליטו לפטר את העובדים, אלא הוציאו אותם לחופשה או לחל"ת, ולכן בית הדין לא נדרש לסוגיית הפיטורים.
כעת, כאשר הממשלה מחריפה משמעותית את הצעדים נגד סרבני חיסון ובדיקות, ואוסרת בתקנות את כניסתם למקומות עבודה רבים במשק, תונח לפתחם של המעסיקים השאלה כיצד לנהוג בעובדים אלו. בהנחה שמרבית העובדים לא יוכלו לבצע עבודה ממשית מהבית (וממילא ספק אם ראוי לתת להם "פרס" כזה על סירובם להתחסן ולהיבדק), והמעסיקים יצטרכו לשכור עובדים חדשים שיחליפו את הנעדרים. ניתן להניח שמעסיקים רבים יפעלו לסיום העסקתם של סרבני החיסון והבדיקות, שאינם יכולים לקיים את החובה הבסיסית ביותר של חוזה העבודה: לבצע את העבודה הנדרשת מהם.
אם אכן כך ינהגו המעסיקים, תפוח האדמה הלוהט הזה יגיע לפתחם של בתי הדין לעבודה, שיידרשו לקבוע האם פיטורי העובדים המסרבים להתחסן ולהיבדק, תקינים ותקפים. גורם נוסף שעשוי להיכנס לתמונה הוא כמובן ההסתדרות וארגוני העובדים הנוספים. האם ההסתדרות תסכים לפיטוריהם של עובדים מאורגנים, שמכוח התקנות נאסר עליהם להתייצב במקום העבודה, בשל סירובם להתחסן ולהיבדק? ואם ההסתדרות תתנגד לפיטורים, מה תהיה החלופה שהיא תציע לגבי עובדים אלו? חופשה ללא תשלום לתקופה בלתי מוגבלת?
בשלב זה השאלות עודן פתוחות, אולם בהחלט ייתכן שמתקרב הרגע שבו סרבני החיסון והבדיקות יצטרכו לבחור בין המשך הסרבנות לבין אובדן מקום עבודתם. נראה, כי הצבת המעסיקים במצב בלתי אפשרי בו על פי דין אסור להם לאפשר לעובדים שאינם מחוסנים ומסרבים להיבדק להיכנס למקום העבודה, ומנגד נאסר עליהם לסיים את העסקתם של אותם עובדים – נראית חסרת היגיון.
הכותב הוא שותף במשרד רובין שמואלביץ המתמחה בדיני עבודה.