העלייה בימים אלה בתחלואה בקורונה, שעלולה לבשר על תחילתו של גל שישי, מעלה את השאלה: לאחר מעל שנתיים של מגיפה, מתי נתחיל להתייחס לנגיף הזה כאל מחלה שחיים לצדה, והיא חלק משגרת חיינו?
"קיימנו לאחרונה וובינר בינלאומי בדיוק לגבי הנושא הזה", אומר פרופ' חגי לוין, יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור. "המסקנה העיקרית הייתה שיש ספקטרום - זה לא שאתה עובר פתאום ממצב של פנדמיה למצב של אנדמיה. ההבנה שלנו היא שיש פה ציר, ואתה נע עליו: בין מצב חירום למצב שגרה, בין אפס מקרים לבין עלייה במספר המקרים, בין אחריות המדינה לאחריות הפרט. הציר הזה גם לא חד־כיווני. יכול להיות שהתקדמת והלכת לכיוון השגרה, ובשלב מסוים נאלצת לחזור, לנוכח מציאות שלא יכולת לצפות. חומרת המחלה משתנה, היקף המחלה משתנה, ולכן אני בגישה של לנרמל את הקורונה".
למה הכוונה בפועל?
"מצד אחד להתייחס לקורונה כאל עוד מחלה, אבל מצד שני, ההתנהגות של הקורונה כרגע מבחינה עובדתית אפידמיולוגית היא של מגיפה. ההופעה שלה היא אכן הופעה בגלים משמעותיים ויוצאי דופן. ההתפשטות שלה עולמית, וגם קצב הופעת הווריאנטים החדשים הוא משמעותי. אנחנו צריכים להתמודד עם האיום כפי שהוא, לא להוסיף אליו את החרדות שלנו, את המודלים שהכזיבו, אלא לאסוף נתוני אמת מהארץ ומהעולם ולהתייחס לנתונים, להשתמש באותם הכלים שאנחנו משתמשים בהם בבריאות הציבור גם במקרים אחרים לפי חומרת המצב. אתה לא צריך להמציא כלים שהם ייחודיים רק לקורונה".
"לצערי, אין הבנה שצריך לקדם כלים מסוימים בשגרה. למשל, כמה אנשים עובדים היום במשרד הבריאות במשרה מלאה בעידוד התחסנות? התשובה היא אפס. החוק לעידוד התחסנות לא חוקק בסופו של דבר. לא מתוך תפיסה של מגיפה נוראית, אלא מתוך תפיסה ריאלית, צריך לקדם שינויים קבועים שישפרו את המוכנות שלנו גם לגל הבא של הקורונה וגם לפוליו, וגם לחצבת, וגם לשפעת. אנחנו צריכים לחזק את הכלים שלנו, כי האיומים על בריאות הציבור הם מאוד קשים, מאתגרים ומשמעותיים", הוסיף.
"מבחינתי כבר עכשיו יש להתייחס לקורונה כאל מחלה בשגרה", אומר פרופ' נדב דוידוביץ', מנהל בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן־גוריון וראש תחום מדיניות בריאות, מרכז טאוב. "הדיבור על גלים מבלבל ומזיק אפילו, כי גלים מעידים על התפרצות, כולם נורא מתאמצים, ואז נחים. זו ראייה שמזיקה כי אנחנו לא צריכים לנוח. התפיסה של קורונה כמשהו יותר מתמשך וכרוני, כריצת מרתון ולא כספרינט, יותר נכונה וקשורה גם למדיניות החיסונים. נגד הקורונה צריך להמשיך ולהתחסן כל הזמן. אנחנו צריכים להשקיע גם בניטור תחלואה, באוורור כיתות. הוקצו לזה תקציבים, אך רק ב־10% מהכיתות באמת הותקנו האמצעים. צריך גם לחזק את מערכת הבריאות – ואת כל זה צריך לעשות במצב שגרה, לא רק במצב חירום. מה שלא עובד בשגרה, לא עובד בחירום. אי אפשר להתייחס לזה כאל 'או התפרצות או כלום'. זה דורש הסתכלות לטווח ארוך".
כיצד אתה תופס היום את הקורונה, כמגיפה או כמחלה שחיים איתה?
"אני משלב בין שתי התפיסות. גם שפעת יכולה להגיע כהתפרצות, כמו כל מחלה מידבקת אחרת. כרגע ישנו קצב הדבקה מאוד גבוה. אומנם למדנו יותר ויותר לחיות עם הקורונה, אבל לחיות עם הקורונה זה לא אומר להיות פסיבי, אלא להשקיע בכל המערכות: גם בחיסונים, גם בעטיית מסיכות במקומות סגורים, גם בתשתיות ניטור התחלואה. אנשים מותשים במערכת הבריאות, הם עברו טראומות מאוד גדולות. ללמוד לחיות עם הקורונה זה אומר להיות אקטיבי, ולא לקבל כגזירת גורל שאנשים נדבקים ומתים".
שיווי משקל
"כשיהיה מספר סביר של חולים, ולא מספר של כמה אלפים ביום, נוכל להתייחס לקורונה כאל מחלה ולא כאל מגיפה", אומרת מצדה פרופ' גליה רהב, ראש היחידה למחלות זיהומיות במרכז הרפואי שיבא בתל השומר. "אין לדעת מתי זה יקרה, לא הייתה מחלה כזאת עד כה. אני חושבת שצריך להמשיך להשתמש במסיכות, להקפיד על חיסונים. כמו כן, עד שיתחסנו בכל העולם כמו שצריך, המגיפה לא תדעך. ההתייחסות למגיפה צריכה להיות גלובלית כי אנשים הרי גם טסים ממקום ממקום. קרוב לוודאי שעד אז נמשיך לראות כל מיני גלים".
"ברגע שיותר ויותר אנשים יהיו מחוסנים, יחלו פחות וניכנס לשגרת חיסונים, אני מעריך שהמחלה גם תרד בעוצמתה וגם תרד בתשומת לב הציבור", אומר פרופ' חזי לוי, לשעבר מנכ"ל משרד הבריאות, וכיום מנכ"ל בית החולים ברזילי באשקלון. "אם נסתכל על מה שהיה בעבר הלא רחוק, נראה שכבר כיום אנחנו מתייחסים לקורונה בצורה אחרת לגמרי: אין כמעט הגבלות מעבר לעטיית מסיכה, לימודים מתנהלים כרגיל, חיי התרבות מתנהלים כרגיל. כבר עכשיו אנחנו מתייחסים אחרת לגמרי לקורונה מאיך שהתייחסנו בגל הדלתא ובגל האומיקרון. אפשר לומר שכבר כיום אנחנו חיים לצדה בצורה אחרת, אבל ככל שהעוצמה תרד ונהיה מחוסנים יותר, כך גם נגיע לשיווי משקל של מחלה שחיים איתה, מתחסנים ותו לא. זו מחלה שקשה להגיע איתה".
"נכון להיום, לחסינות עדר גם בגלל האופי שלה. לכן ככל שנהיה יותר מחוסנים, פחות חולים, וגם תהיה תמותה לא גבוהה, אז נדע לחיות איתה כמו למשל עם שפעת, שגם בה יש חולים, יש נפטרים, אבל לא באותם היקפים", הוסיף.
גורם ההפתעה
"נוכל להתייחס לקורונה כאל עוד מחלה כאשר פוטנציאל הנזק יהיה דומה לפוטנציאל נזק של שפעת", אומר ד"ר טל ברוש, מנהל היחידה למחלות זיהומיות בבית החולים אסותא אשדוד, שמרכז את הצוות לטיפול במגיפות במשרד הבריאות, ומכהן כאחד מראשי הוועדה המייעצת לחיסוני קורונה.
"כרגע חצי מהאוכלוסייה בישראל עדיין לא נדבק. בתוך החצי הזה יש אנשים שיכולים מאוד להסתבך מהדבקה. לכן עוד אי אפשר להגיד שזו מחלה שלא מצריכה התייחסות מיוחדת. אבל אין ספק שכרגע ההשלכה של המחלה היא פחות חמורה מאשר לפני שנה או לפני חצי שנה אפילו. ככל שנדבקים יותר אנשים וככל שחולף יותר זמן, ככה החשיבות שלה הולכת ופוחתת, אבל אנחנו עדיין עם פוטנציאל נזק משמעותי. להערכתי, אנחנו צריכים שרוב האוכלוסייה תידבק, אבל אני גם מאוד לא אוהב לעשות ספקולציות על המגיפה הזאת, כי היא תמיד מפתיעה".