נגיף מוחלש: "עד שפה כבר נרגעים העניינים, העולם עכשיו נכנס לפאניקה”, אומר אלעד יונתן (37) המתגורר עם זוגתו הסינית כבר 11 שנה במחוז גוואנטונג בעיר שנזן שבסין. הוא עוסק בתחום יבוא־יצוא ותפעול ייצור ללקוחות מכל העולם. “בגדול, חוזרים לשגרה. עדיין לא חזרה טוטאלית, אבל אפשר לראות שחוזרים למסלול. בעיצומה של המגיפה לא היו אנשים ברחוב, עכשיו יש, אוטובוסים ומוניות פועלים שוב ואנשים הולכים לעבודה עם מסיכות. בחצר הבניין רואים ילדים שמשחקים, הורים וסבים וסבתות, כולם בחוץ. בהחלט מרגישים הקלה”.
בזמן שבישראל, כמו גם במקומות אחרים בעולם, גדלה הפאניקה, מחמירות ההגבלות על התכנסות ושהייה במקומות ציבוריים ומוטלים סגרים, דווקא בסין עצמה, מקור התפרצות הנגיף קורונה, מורגשת תחושת הקלה ואופטימיות זהירה. הסינים מדווחים על האטה משמעותית במספר הנדבקים והמתים והשלטונות הסיניים הוציאו בסוף השבוע האחרון הודעה כי שיא המחלה מאחוריהם. רוב הישראלים וכלל הזרים שמתגוררים ברחבי סין בחרו לעזוב זמן קצר לאחר שתמונת הווירוס התבהרה ומידת הסכנה התגלתה. ישראלים בודדים, ובהם יונתן, בחרו להישאר. חלקם בשל סיבות טכניות וחלקם כי הבינו שהמערכת הסינית, הנמצאת תחת עינו הפקוחה של העולם כולו, לא תבחל באמצעים כדי להיאבק בווירוס.
“בניגוד לישראל, פה אף אחד לא כפה עלינו בידוד. זו פשוט משמעת עצמית שקיימת והתושבים משתפים פעולה בצורה מעולה עם הממשלה”, מסביר יונתן. “היו הנחיות, אבל אף אחד לא סגר אותנו. הרחובות התרוקנו והתנהלנו ביומיום לפי מה שהוכתב. מן הסתם כולם צופים בטלוויזיה ומקשיבים לחדשות. עצם זה שהנגיף התפרץ בווהאן ואנשים מתים שם, זה מפחיד, ואנשים נשמעים להוראות. המערכת תפקדה פרפקט. אוכל הועבר לנצורים ודאגו לכל מחסור. זו מדינה עוצמתית. המדינה יכולה לחטוף מכת מוות אבל הכל מתפקד. שרשרת אספקה ומזון, הכל פעל ולא חסר דבר. סין מאורגנת ונערכת לכל תרחיש שהוא”.
אחריות אישית
הנתונים, נכון לאתמול (שבת), אכן מצביעים על האטה בהתפשטות הווירוס בסין. בסך הכל בסין נרשמו מאז פרוץ המגיפה 3,194 מתים ו־81,021 חולים. האופטימיות מתפשטת בעיקר בשל העובדה שמספר הנרפאים גדל משמעותית, על פי הדיווחים במדינה - 65,662, ומספר הנדבקים החדשים נמצא בירידה.
“אומנם חברות פרטיות, כמו במקרה שלי למשל, עדיין לא עובדות עכשיו כרגיל, אבל מנסים לחזור לשגרה. לייצר דברים חדשים יהיה לא פשוט אבל נתאים את עצמנו ונמצא הזדמנויות חדשות”, מסביר יונתן. “מאמצע ינואר נסגרו מפעלים, חברות לוגיסטיקה, חברות לחומרי גלם. עדיין עושים קניות דרך האפליקציה ובמשלוחים, ובכל מקום יש בדיקות חום ואלכוג’ל, אבל חוזרים לעבודה לאט עם ציוד מגן, כפפות ומסיכות. בימים הראשונים הייתה פאניקה גדולה, עד כדי כך שבת זוגי, שנולדה במחוז חוביי, לא הורשתה להגיע למספרה, למרות שלא ביקרה במחוז הולדתה כבר זמן רב והיא גרה כבר שנים במחוז אחר. נכון לעכשיו, אוניברסיטאות טרם חזרו לשגרה ומדברים על פתיחתם בתחילת אפריל. כרגע סין מנסים לשמר את אחוזי ההדבקה האפסיים לזמן ממושך ואז לראות אם ניתן לחזור לשגרה חצי מלאה. יש מכוניות ברחוב ויש הקלה, אבל לצד זה, מקומות התקהלות עדיין סגורים, כמו קולנוע ומסעדות. האיסורים לא מגיעים מהמשטר, אלא מתוך האחריות האישית של התושבים”.
הישראלים בסין מזכירים שוב ושוב את המשמעת העצמית ואת הפטריוטיזם בקרב אזרחי בסין, שלדבריהם הם שתי תכונות המהוות גורם מכריע בבלימת הנגיף.
"בימים האחרונים בהחלט מורגשת אופטימיות", אומר אורי באומגרטן (28), שמתגורר כבר שש שנים בעיר צ'נגדו שבמחוז סצ'ואן בדרום־מערב סין, ועוסק בקניינות, ייצור, ושיתופי פעולה של חברות ישראליות בסין. "בצ'נגדו אין נדבקים חדשים כבר כמעט שבועיים ורואים יותר עסקים פתוחים, אנשים ברחובות, ועומסי תנועה בכבישים הראשיים, שזה משהו שתמיד מבשר על שגרה. בהחלט כבר מרגישים את הסוף. הייתה כאן הירתמות עצומה של התושבים כדי למנוע את ההפצה, אם זה בבידוד עצמי ואם זה במדידת חום וחיטוי בכל מתחם מגורים. אני גר לבד, ומתחילת ההתפרצות לפחות פעם בשבוע מישהו מהנהלת המתחם עבר אצלי כדי לראות שהכל בסדר, שיש לי חומרי חיטוי ומסיכות ושאני מרגיש טוב. בנוסף, מספר פעמים קיבלתי טלפון מתחנת המשטרה כדי לוודא שאני מעודכן בנהלים. כרגע ההקלות שהתקבלו הן שמסעדות יכולות לארח לקוחות בהגבלות מסוימות, של כמות אנשים ומרחק בין שולחנות. מותר לאנשים שלא גרים במתחם מגורים מסוים להיכנס אליו, מה שמאפשר ביקורים ומפגשים עם אנשים. בתי הספר לא חזרו עדיין למתכונת רגילה".
מה לגבי מקומות עבודה?
"לפני שבועיים התחלתי לחזור לעבודה מלאה. בהתחלה הייתה המון עבודה בלמצוא אילו ספקים עובדים כרגיל, איזו חברת שליחויות יכולה לתת שירות, וניתנה הרבה עזרה לעסקים ישראליים שמזמינים מוצרים מסין. עם זאת, נשארתי לעבוד מהבית ואני לא חושב שאחזור לעבוד מהמשרד בקרוב".
“כל סיני שאני שואל אותו מה יהיה אומר לי משפט אחד: אני סומך על המדינה שלי. וזה העניין. אנשים סומכים על הרשויות ונותנים להן מנדט לעשות מה שהן רואות לנכון”, מוסיף יונתן. “הסינים פטריוטים בכל רמ”ח איבריהם. הם מעריכים ומכבדים את הממשלה שלהם, ולכן זה מתנהל בצורה מצוינת. זו מדינה שמקדימה את העולם בכמה שנים ורואים את זה בכל דבר. ומבחינת האזרחים, האנשים רגועים”.
כחלק מהמאמצים לבלימת התפשטות הווירוס, הושקה בסין אפליקציה, שמיידעת אנשים האם הם בסיכון להידבקות והאם יש ברדיוס של 300 מטר מהם חולה קורונה.
“הם נלחמו בזה בשיטה שלא קיימת עדיין בישראל בכלל", מסביר יאיר היימליך (60), ישראלי שחי כבר 22 שנה בסין ומחזיק בבעלות על שישה מפעלים וחברות בתחום האלקטרוניקה והטכנולוגיה הירוקה. "הם השתמשו בכל הטכנולוגיות הכי חדישות שיש. נתנו לנו לסרוק קוד באפליקציה שהראתה איפה הייתי בשבוע האחרון, מי אתה, ואיפה היית, והכל נעשה דרך הטלפון. ואם במקרה חליתי, יודעים עליי כבר הכל. בכל שבוע אני חייב לבדוק חום ולהכניס את הנתונים לאפליקציה".
מראות של הסתערות על רשתות המזון, כפי שאנו רואים בימים האחרונים בישראל, לא היו מנת חלקם של הסינים. “הממשל נערך בנושא אספקה. לא הייתה פה בהלת קניות בכלל, כי הממשלה וגם אנשי עסקים הודיעו שבכל סין ישלחו משלוחי אוכל עד הבית. לא ייקרו פה את המחירים”, מסביר היימליך. "העם הסיני הוא עם ממושמע. הסגר כפוי היה רק בווהאן ובמחוז חוביי. אבל ביקשו שבכל מקרה אנשים יישארו בבית. אין היסטריה. הממשלה כל הזמן פתוחה וחשפה הכל בכל האתרים ובמדיה. ולכל אורך הדרך הם חשבו בחשיבה קולקטיבית ולא סלקטיבית. וזה בניגוד לישראל, אנחנו חושבים סלקטיבית. ג’ק מא, הבעלים של קבוצת עליבאבא, תרם מכיסו הפרטי למעלה מ־100 מיליון ין (כ־14 מיליון דולר) למאבק בווירוס. הייתה בעיה קשה של מסיכות, ושלוש חברות ענקיות הסבו את קווי הייצור שלהן לייצור מסיכות. מדובר בחברות כמו שיאומי, שבין השאר מייצרת בשגרה טלפונים, וחברות לייצור כלי רכב חשמליים. היום הן מייצרות יחד כ־100 מיליון מסיכות ביום. וזה על דעת עצמן, לא כהנחיה מהממשל. הממשל אישר להן להביא עובדים”.
במפעלים של היימליך כבר חזרו לפעול במתכונת מלאה תחת הגבלות. כך, באחד המפעלים הוא התקין גלאי טמפרטורה המודד בכניסה לכל מקום את טמפרטורת הגוף. “אני חייב לספק לעובדים מסיכות, ומדי בוקר אני מחויב למדוד להם חום ואם מישהו חלילה יחלה, אני מחויב להוצאות הרפואיות שלו ולביטחונו. יש אופטימיות, אבל עובדים ביי דה בוק. האח הגדול הזה הולך להיות חזק בכל העולם. לא יסתכלו על הפרט. גם האמריקאים מבינים את זה כבר. הסיפור של הפרט נגמר. כי אנחנו מתמודדים עם מגיפה, אז אין ברירה. ראיתי שהיה מישהו בישראל שירק על הפקחים שהגיעו אליו הביתה וקילל אותם. דבר כזה בחיים לא היה קורה פה”.
ביקורת מחוץ
לגבי אופן הטיפול בנגיף בישראל קיימת תמימות דעים בקרב הישראלים בסין כי הסיכויים לבלימת המגיפה טמונים במשמעת העצמית ובאופן ההתנהלות של האזרחים בנושא הבידוד.
“אני מגיע פעמיים בשנה לישראל. השנה לא אגיע. אני חושש יותר להגיע לישראל מאשר להישאר בסין”, אומר היימליך. “בהתחלה כשהתחיל כל הבלגן, המשפחה המורחבת בארץ הביעה דאגה, אבל חישבתי את רמת הסיכון בטיסה עצמה, ובנוסף, הסינים עושים כל כך הרבה כדי להוכיח לעולם שהם שולטים בזה, ואכן הם הוכיחו. וזה עלה להם המון כסף. בתור אחד שצופה על ישראל מבחוץ, אני חושב שזה מתנהל בצורה מאוד מאוד קלוקלת. צריך להעתיק את מה שהסינים עשו. הבעיה הגדולה בעיניי היא, וזו דעתי האישית, שהרופאים בישראל לא מבינים עדיין את המשמעות של הווירוס. למשל ההסגר הוא ל־14 יום, ופה בסין היו מקרים שגם לאחר 21 יום התגלתה הדבקה. בישראל יש צורך בבידוד כפוי כי יש את תפיסת ה’לי זה לא יקרה’. פה לא היה צורך בכפייה בכלל כי יש משמעת עצמית. לפחות סגירת הגבולות של ישראל היא צעד נכון”.
“אנחנו נשלם על הפאניקה כחברה וכמדינה. זה יגבה מאיתנו מחיר גבוה מאוד”, מוסיף יונתן. “אין משמעת עצמית בארץ, אנשים רואים בזה המלצה בלבד וקשה מאוד להתמודד עם פַּנְדֶּמְיָה במושגים הישראליים. הישראלים צריכים להבין שזה מצב חדש. המקרה הזה יכול לקחת אותנו כמה שנים אחורה, ולגרום להשלכות על הכלכלה, החברה, ההתנהלות והיציבות הפוליטית. חבל שבגלל פאניקה מיותרת מדינה שלמה הולכת לסבול ולהיסגר. תיירים רוצים לצאת, ועובדים שכל כך קשה להביא אותם, ייקח שנים לשכנע אותם לחזור”.
"אני גם חושב שהטיפול בישראל היה קצת בעייתי בהתחלה", אומר באומגרטן. "נראה שקצת פחדו מהמילה בידוד ואנשים שהיו אמורים להיות בבידוד מלא הסתובבו בצורה די חופשית עד שכבר גילו שהם חולים. אפשר ללמוד מהסינים שהצעדים הקשוחים עובדים, אבל הכי הכי חשוב לא להיכנס להיסטריה ולא להכניס כל כך הרבה לחץ למערכת. יש להקשיב לגורמים המקצועיים, לעקוב אחרי הנהלים בקפדנות. בסוף, הבידוד וגם ההקפדה על היגיינה עשו פה בסין את העבודה, ואין סיבה שאי אפשר יהיה לשכפל את ההצלחה גם בישראל".
הישראלים שבסין מדברים על הקורונה: "לאט לאט חוזרים לשגרה"
ישראלים שחיים במעצמה שבה התפרץ הנגיף לראשונה מדברים על החזרה ההדרגתית לשגרה, משבחים את ההתנהלות של הממשל ומספרים איך נראה משם הטיפול במשבר בישראל
