בימים אלו, דווקא בגלל בהלת הקורונה, במדינות אירופיות רבות משתדלים לפענח אם עמדו או כשלו בכמה מבחנים חשובים.
מבחן הסולידריות: בא לידי ביטוי בעיקר בהיבט השלילי. למרות האישורים בדיעבד לחברות האיחוד האירופי לחרוג מהגירעונות המותרים בתקציביהן, לא הועברה עזרה ממשית מעבר לגבולות. גרמניה, ותחילה גם צרפת, סירבו להעביר מסיכות ומכשירי הנשמה לאיטליה.
מבחן המוכנות: המערכים הרפואיים הקיימים הוכיחו, למרבה הצער, שהם אינם מוכנים כלל לסיכוני המחלות של המאה ה־21. מערך הבריאות האיטלקי, שהתגלה כקטסטרופלי, דווקא זכה לא מזמן לציונים לשבח של גורמי הבריאות העולמיים, שהתבססו בעיקר על מדדי "היעילות והחיסכון". הקורונה הזכירה בבירור את המרחק בין רפואה לכלכלה. אפילו צרפת, שהמערכת שלה מסודרת יותר ושבה קיים עדיין דרג הביניים של רפואת משפחה אמיתית, נאלצה לקבל בתודה מסין מיליון מסיכות שחסרו מאוד לצוותים הרפואיים.
מבחן המשילות: למרבה הצער, רק למשטרים האוטוריטריים לא היו בעיות להפעיל את חוקי החירום וגם לא לעמוד לביקורת הציבור ולא להעביר יותר מידע פנימה והחוצה. במערב המצב מסובך יותר, מאחר ששם נזהרים מפגיעה בזכויות האזרח. לפעמים יש גם שיקולים אלקטורליים, כמו בצרפת, שערכה סיבוב בחירות הזוי לרשויות המקומיות בעיצומה של הסערה. שרת הבריאות לשעבר, שהתמודדה בבחירות הללו, עוררה מהומה כשגילתה שהזהירה מהמגיפה הצפויה עוד בדצמבר שעבר, אך לדבריה, הושתקה.