אז מה אנו למדים מצונאמי מגפת הקורונה
השורות הבאות נכתבו לאחר ימים לא מעטים של הסתגרות בבית ושהייה סְפוּנָה בתוכו: כאלה שנכפו במלוא עוצמתם והשפעתם בשל המצב המיוחד שהמדינה נקלעה אליו ונמצאה שרויה בו. סיטואציה-קונסטלציה שאִפשרה להתבונן מן הצד בשקט יחסי (לכאורה...) על ההתרחשות מזעזעת אמות-הַסִּפִּים והפוצעת הזו, ששטפה את הארץ – ושהִנְגִּישָׁה את הבסיס לניסיון ללמוד תוך ליקוט תובנות מכל עֵבֵר, עד כמה שניתן, מאירועיה ומתוצאותיה הפוגעניים נפשית, כלכלית ותרבותית.
כל זאת – מתוך הבנה מלאה שאי-אפשר שמאורע טראומתי-קטסטרופלי שכזה יחלוף ללא שיוסקו ממנוֹ המסקנות המתאימות ושיופקו ממה שקרה הלקחים הנכונים – ומבלי להפנים לעומק ולאמץ בחוזקה נקודות למחשבה על היום שאחרי – ועל המשך הדרך בחיים בכלל כחברה אנושית עלי-חלד ובארץ, וההתקיימות הפרטית-אישית-רגשית של כל יחיד בָּם: הזדמנות שנִקְרֶתָה במקרה ליצור מֵעֵין פיילוט לטיוב מגוון סך-כל המערכות הללו...
ברמה העולמית:
1. ארצות הברית פָּסְקָה כבר מזמן להיות מעצמת על.
גם נשיאיה בעת האחרונה – רחוקים, בהחלט, מלהיתפס כיום שוב כמנהיגי העולם החופשי ולהיות ככאלה.
2. סין ניצחה את "מלחמת העולם השלישית" מבלי שירתה אפילו ירייה אחת!
יתרה מכך – אין אחד שיכול עוד לעצור אותה מלהשתלט על כדור הארץ; וכנראה – שזה רק עניין של זמן!
{ושאלת מיליון הדולר היא: האם העולם המערבי עֵד בעידן הנוכחי להתחדשותה של "דרך המשי" (אותה רשת-נתיבים רב-גונית מן המאה ה-19 – ששימשה והייתה פעילה ביותר לשם מסחר באריג היוקרתי הלזה בשל ייחודיותו – תוך שהיא הלכה והתפרשָׂה-השְׂתרעה בין מדינות המזרח הרחוק לבין יתר היבשות בעולם...)? כלום אושיות ה-OECD עֵרניים לכך שהפעם, יתכן ואולי, העורקים הללו מתרחבים ומסתעפים במגמות תוקפניות וכיוּונֵי כיבוש והשתלטות שונים כשהם הפוכים בתכלית – כולל משעולים, אפיקים ואמצעים הרבה יותר מתוחכמים-ערמומיים-עֲקַלְקַלִּיִים והרסניים?}
אלא שבעידן שכזה – שהוא קטלני-חַבָּלָתִי במיוחד – עדיף ממש להתאחד מאשר להתנגח ולהאשים האחד את השני – על-מנת למצוא הכי מהר פתרון רפואי-אוניברסלי שיהיה מסוגל למגר (במשותף – ותוך שילוב ידיים...) את הרעה החולה הזו.
3. האירופאים נתגלו כרחוקים מאוד מלהיות המשכילים שבבני האדם על-פני תבל. וזאת – בניגוד גמור לדרך שבה הם נוהגים להציג את עצמם – והפוך לגמרי מכפי שהם היו רוצים (מאוד...) שיעריכו וייראו אותם.
4. בן האדם (הקוף העירום...) הנו, למעשה, הנגיף האמיתי ההרסני על-פני כדור הארץ.
הוא זה שבעצם גורם לכל התחלואות הקשות וההרסניות למיניהן – ומוליך את כל אחיו יושבי-תבל בעיקשות אליהן...
5. רוב בני-האדם על-פני כדור-הארץ – הם במקורם אנשים טובים!
6. אנשים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה יכולים להיות בפועל – במצבים מסוימים – לגמרי פחות מוגנים מאנשים הנתונים במצב כלכלי נמוך יותר.
7. אנשי מקצוע בתחום הרפואה, וכלל אלה שעוסקים בה ברציפות וללא ליאות, שווים לאנושות מעל ומעבר (ואפילו עוד הרבה יותר מזה...) בהשוואה לכל כוכבי הכדורגל והכדורסל, לסֶלֶבִּים קולנועיים, או למפורסמים בִּימָתיים – למרות העובדה העצובה שהם פשוט מִשְׂתכרים ממש הרבה פחות. זאת – בניגוד גמור למציאות השרירה כיום בכל מקום על-פני תבל, שבה הם לגמרי מתפקדים כַּמָצילים האמיתיים והאוטנטיים של הדבר החשוב ביותר בעולם – החיים...
8. אף איש דת (נוצרי, מוסלמי, או יהודי...) – מורם מהעם ככל שיהיה – עוד לא הצליח עדיין להציל אפילו אדם אחד ממחלתו או נפש אחת מחוֹלְיָּה, בתפילות בלבד.
9. כאשר יש מחסור במצרכים חיוניים בעת משבר עולמי כלשהו – מחיריהם מתחילים להרקיע שחקים. בעקבות כך חלק מהאנשים נעשים הרבה יותר אנוכיים, ערמומיים ואפילו רעים מאוד – ללא שום קשר למקור מוצאם ולמעמדם החברתי-כלכלי.
10. הנפט (כמו כל מצרך אחר כיום שאינו רפואי...) הופך למוצר חסר-תועלת בהחלט – כאשר אין, כמובן, מי שמבקש לרכוש אותו ממול.
11. כדור הארץ מרפא (וגם משקם...) את עצמו לחלוטין במהירות וביעילות – ללא כל צורך בהתערבותם של בני-אדם. והטבע, בנוסף לכך, מאזן את עצמו כל הזמן, באופן יוצא מן הכלל, לכדי שיווי משקל יציב – מבלי שיד בן-אנוש, ולו אחת בלבד, תעזור לו בכך...
(דוגמה קטנה: זיהום האוויר התמעט באורח ניכר כתוצאה מהסגר שנכפה בשל המגפה... היקום כנראה מדבר בנחישות ליושביו – ומאותת אליהם נחרצות בסימנים ברורים...)
12. עידן של אירוע-נגיפתי-עולמי מתחלק לשתי תקופות עיקריות ברורות:
האחת, עד לגלוי חיסון מוכח למיגור התופעה – והאחרת עם תחילת השימוש ההמוני בנַסיוּב
בתחום המדיני:
13. במדינות כמו ישראל – שהן, למעשה, "אי" המוקף ב"ים" של אויבים שעלולים לקום עליה כל רגע – יש להכין מִבְּעוֹד מועד את מכלול המערכים ההכרחיים שהם בחייה לכל רעה מתפרצת שלא תבוא (ולבקר מוכנות זו תדיר...!) – בצורה המיטבית ביותר. כמו כן, מוכרחים להשקיע במערכות הללו את כל הנדרש בתחומים הרלוונטיים להן, באופן שאינו משתמע לשתי פנים.
זאת – מעצם העובדה שארצות אלו חיות בצל איום קיומי קבוע שרובץ לפתחן ביומיום...
14. להובלת מערכת חירום בעת אירוע-מגפתי-לאומי חייבים למנות, קודם-כל, אופרטור בעל אוריינטציה וכישורים תִּפעוליים מן השורה הראשונה – ולאחר מכן להציב תחתיו קבוצה איכותית של מומחים רפואיים מקצועיים, אף הם מן המעולים שבתחומם.
הוא צריך להיות מוליך משכמו ומעלה – נטול שיקולים פרסונליים-פופוליסטיים בלתי רלוונטיים בעליל: האחד שיֵדע לרכז תחת מטריה אחת את מכלול ומגוון ההמלצות של אותם הבקיאים המצוינים לעיל, במקביל לדבריהם של העומדים בראש התחומים והגופים השונים כמפורט בהמשך – לאזן ביניהם כמיטב יכולתו ושיא שיפוטו – ולתרגם את התוצא הלזה לביצועיזם אופטימאלי באופן הייחודי ביותר לטובת המדינה ואזרחיה.
(כי פשוט צריך להבין היטב ולהפנים לעומק: לא נותנים לרופאים לנהל אירוע שכזה – ממש כמו שלא נותנים לגיאולוגים לנהל אירוע של רעידת אדמה...)
15. במקביל – ולא פחות חשוב! יש גם למנות במערכת מהסוג שלעיל דובר אחד ויחיד הולם ביותר, שהוכשר במיוחד לעמוד בקשר עם כל מגוון אמצעי המדיה השונים האופפים את החברה כולה בשעה קריטית שכזו. אדם שהינו הכי מתאים אישית להופיע בפני כלל הציבור – כשהוא מסוגל להיות רהוט, שובֶה, מרגיע ומרומם את המורל הלאומי לִכְשצריך – על-מנת לזכות לחלוטין באמונו המלא.
זהו בעל-תפקיד שאמור להיות גורם "ההסברה המרכזי הלאומי" הבלעדי – שניחן ביכולת לשדר בצורה בהירה ביותר לְאוכלוסייה כְּמֵהָה לְהֶאָרוֹת וצמאה לפירושים שפויים בזמן גורלי מֵעֵין זה, הסברה-הדרכה אחידה וברורה שאינה מגמגמת כלל ולא משתמעת לשתי פנים; כזו שהיא נהירה מאוד ונשענת על עובדות טהורות הטבולות בביאורים אלמנטאריים שִֹכְלְתָנִיִּים – שמיועדת ואף מסוגלת בנוסף לכך גם לשכנע עמוקות!
כל זאת מתוך תובנה בסיסית שאם רוצים שהאנשים ישתפו פעולה ויישמעו להנחיות-הוראות המונחתות עליהם השכם וְהַעֲרֵב – כדי למנוע התרופפות מיותרת בהתנהגותם ופריקת כל עול בלתי-נשלטת בְּעִתות משבר שכאלו – הם פשוט צריכים להבין בדיוק רב מאין כמוהו את הכוונה, לעמוד ללא כָּחל וְסָרק על ההיגיון שֶׁמֵּאַחֲרֵי הדברים, ולהפנים את מה שנאמר על כל קוּצוֹ של יוֹד. כמו כן חייבת להתקבע אצלם התחושה, ללא כל צל של ספק, כי ההחלטות שמועברות אליהם לשם מילוּיָן (ולא פקודות, כפי שהן משתמעות...) הינן אכן לטובתם – והן נלקחות באמת בשקיפות נחרצת מתוך הגינות וצדק מלאים, עד כמה שהמצב והנתונים המשתנים תדיר מאפשרים – ומתובלות לגמרי בשיקולים אמוציונאליים, כלכליים ותרבותיים.
16. לשם ניהול אירוע-חירום-לאומי מכל מסוג שהוא – יש להקים מערך תקשורת-אדמיניסטרטיבית מיטבי בין כל גופי החרום (צה"ל, משטרה, כיבוי אש, מד"א וכדומה...); וזאת – לשם שיתוף פעולה אופטימאלי, שוטף ופורה.
17. בעת הרצת אירוע-חירום-לאומי (מכל מסוג שהוא, דרך אגב...) – יש לכונן במקביל להתרחשויות הקשות והאובדניות גוף מכוון-מְסַנְכְּרֵן מקצועי ספציפי שידע לפקח על פעילותם של כל גורמי ההתנדבות האזרחיים והעמותות הפרטיות בעלות הרצון הטוב (הקיימים ואלה שצצים חדשים לבקרים...) – כך שעשייתם תהֶה מתואמת ככל שניתן ותתבצע בהרמוניה מלאה. זאת – מבלי שיפריעו האחד לשני ומבלי שיעמדו בדרכי עבודתם של כוחות הביטחון, החירום וההצלה הלאומיים וחלילה ישבשו אותם.
18. בעת אירוע-מגפתי-לאומי חייבות ממשלות לקבוע חד-משמעית (בגלוי ובשקיפות מלאים...) איזה הם מקומות העבודה החיוניים ההכרחיים ביותר להמשך פעילותה של המדינה והרצת החיים הבסיסיים-השוטפים בה. וזאת – בנוסף לכוחות הביטחון, החירום, ההצלה – ולמערכי הרפואה על כלל מגוון מפעיליהם ומועסקיהם.
{לדוגמה: מוסדות ממשלתיים שהם כורח, ארגוני פיתוח ויצור ייחודיים, גופים פיננסיים מבוקשים ביומיום, רשתות למכירת מזון ומצרכי יסוד, ספקי-שירות בסיסי-הכרחי (כמו מים, חשמל, גז, דואר – וכו'...), מדיה תקשורתית (לקשר נדרש-מחויב עם הציבור ולהפצת מידע נחוץ ביותר להֵתְמד התקיימותו והתנהלותו...) – וכדומה...}
כמו-כן עליהן להקים "מערכי גיוס אד-הוק" של עובדים (או מתנדבים...) – כדי למלא בכוח-אדם מסייע סקטורים נחוצים באמת מן הסוג שלעיל, שרזים במפעילים נדרשים להרצתם השוטפת והתקינה.
19. מייד לכשמסתמן כי אירוע החירום-האפידמי הלאומי פותח ומראה אפילו רק סממנים ראשוניים-קלילים ביותר שהוא מתחיל להזדחל לאיטו אל עבר סיומו – יש להקים לאלתר צוות מומחים מקשת התחומים בעלי זיקה-ישירה לעניין, שיחל לחשוב על "מתווה חזרה" לשגרת החיים "ביום שלאחרי" ולתכנן-לבנות אותו בהיגיון רב.
ונתיב "אסטרטגיית היציאה" מהמשבר המדובר פֹּה (כמו שנהוג לכנות כיום את ההִתְהוות הנ"ל...) – חייב להיקבע כתלות בתהליך ההתקדמות של מידת הלימוד הנוגע למקור הרעה: לנתוני התפשטותו, למשקל נזקיו, לעקומת התחלואה, למקדמי קצב ההדבקה (ולא רק לספרות גרידא: כמו מניין הנדבקים, לדוגמה, שאינו מרמז על כלום, כי הוא פשוט פונקציה ישירה של מספר הנבדקים...), למדדי הבריאות, למפעם המחלימים-ניצולים (בהנחה די-טובה שהגדלים המספריים הללו, כפי שהם מוצגים, רלוונטיים-מעשית ונכונים-מבוססים כמות שהם ללא כל בְּדַל של היסוס...) – וכמובן, לדרכי הטיפול בו והאמנעה שלו שנועדו להדבירו ולחסלו.
כל זאת בנוסף, מן הסתם, בהסתמכות על הלקחים המעמיקים שהופקו מההתרחשות הטראומטית-קטסטרופאלית הזו והמסקנות הנוקבות שהוסקו ממנה.
(אלא שאסור לשכוח, ואפילו לא לרגע, שחלק הארי מהמידע שלעיל שמתקבל – הינו מתוך מודלים מתמטיים המושתתים, רובם ככולם, על נתונים סטטיסטיים שאינם לגמרי מדויקים ושבוודאי לא מהווים תורה מסיני. מכאן שיש לעשות כל מאמץ ללמוד את המיטב מהם, ולהקיש להמשך הקיום רק מה שנשמע תבונתי – ובתנאי שאינו ניתן כמעט לסתירה...)
מנגד – צריך להביא בחשבון שתמיד יהיו מֵפֵריֵ חוק ותקנות שיפגעו במשמעת האזרחית הכוללת (שמקוימת לרוב, דרך אגב...) – כך שאי-הציות שלהם יוריד לטמיון את כל מה שהושג בינתיים ב"קרב" כנגד האירוע – ויצעיד את כולם, ללא יוצא מן הכלל, לאחור (ולפעמים, עד לנקודת ההתחלה...). מכאן שיש הכרח ממשי לנסות ולצפות באילו צמתים זה עלול להתרחש, ולעשות כל מה שניתן כדי לבלום התנהגות הרסנית שכזו – על-מנת למנוע את נזקיה של התופעה האמורה פֹּה בכל מחיר.
ובכל-מקרה – מוכרחים לפסוע בנתיב הנ"ל לאט-לאט, בזהירות, באחריות רבה, בהדרגתיות מתוחכמת ובאורח מוּשְׂכל ביותר; ובעיקר – בהתאם לסדר עדיפויות הגיוני-מעשי וברור שנקבע בגָלוּי, והינו ידוע לכל ומְיוּשָׂם בשקיפות מלאה. וזאת – כתלות באבני בוחן רציונאליים נוספים שמגיחים-מופיעים-נחשפים ונלמדים על הדרך תוך כדי מסע ההיחלצות מהמצב – וקריטריונים ברי-דעת התורמים תדיר ל"חישובֵי מסלול מחדש" ולשינויים מֵעֵבֶר, כתוצאה משיקולים תבונתיים-לוגיים-רציונליים המתובלים בהערכות אנושיות-רִגְשיות – נוסף על מדדים כלכליים-תרבותיים-חברתיים.
20. ממשלות מסוגלות – ממש ללא כל התראה מוקדמת – להקצות מיליונים מ"כיסן" כשהן מעוניינות ורוצות בכך – מבלי שתהיינה מותנות במכלולֵי הבירוקרטיה המטרידה-מעמיסה ובמהמורותיה הבלתי-נחוצות שמתלווים בדרך-כלל להחלטות מעין אלו.
21. לעולם "מלחמות האגו" האישיות בין הבכירים (לכאורה...) יגברו על שיקולים הכרחיים אמיתיים; וכל זאת מתוך מניעים לא ענייניים לחלוטין, כי-אִם פופוליסטיים בלבד.
יש כורח חזק מאוד למצוא את הדרך הנוקבת ביותר לנטרל אותם כליל; הן פיזית, הן רוחנית. זאת – משום שהמדינה קודמת לפרט! כמו כן – מכיוון שעכשיו, דווקא, זה הזמן להתאחד וּלְשלב ידיים ולא להתנגח ולהאשים זה את זה. זאת – על-מנת לעזור האחד לרעהו, עד כמה שניתן, בכדי למצוא יחד פתרונות ברוכים ופוריים שיקלו על המצוקה הכללית בה נמצאים כולם באורח שווה.
(והאמור נכון, בהחלט, כאשר מתחילה מכך גם זליגה ל"אגו הארגוני"...)
22. לוקח זמן עד שמובילֵי אירועֵי-חירום-לאומיים זוכים לאמון הציבור!
{שכן, בדרך כלל הם "נחשדים", כמעט לאלתר, ככאלה השואפים למתג את עצמם עקב המצב הקטסטרופאלי שהתהווה ורק לגרוף רווח פוליטי-אישי. זאת – במיוחד בשעה שהציבור התוהה והמבוהל נושא את עיניו אליהם מתוך מצוקה פנימית קשה ומשׂאת-נפש כנה בחיפוש אחר כל מיני "מושיעים בגרוש", תוך ציפייה שהללו יחוללו ניסים בסגנון של יש מאֲין...
מה גם שיש בעלי תפקידים בכירים כאלו שבפאתוס רב ותוך הפגנת כושר רטורי לא מבוטל: מסלפים עובדות (עד כדי המצאתן...); מגבים עצמם בנתונים שאין להם כל כיסוי בפועל (כשהם מוטים לתועלתם...); מתהדרים בהישגים לגמרי מפוקפקים (עד כדי מפוברקים...); מספרים לציבור מעשיות (תוך שחרור ספינים ופיזור הבטחות לכל עבר בטעם פופוליסטי חזק שמתבהרים, בסופו של יום, כנדרֵי-שווא וכמס שפתיים...) – ומשקרים בעזות-מצח (ובמוּדָע...) לקהילת מאזיניהם (זו הכוללת גם את עדת "מעריציהם" המושבעים, כמובן, שנוהרת בעקבותיהם כעדר כבשׂים פועות...)
שלא לדבר כבר על שימוש במסעות הפחדה והתבטאויות עשירות בדרמטיזציה מעכירה – בעידנים שבו הציבור שרוי בחוסר בטחון אדיר ואי-וודאות קשָׁה באשר לקורֶה...
וכל זאת בכדי:
Ø להוכיח שהם הצודקים היחידים, כביכול, ורק המידע שלהם הוא אמין, לכאורה (וזאת בכדי לזכות באהדת קהל מאזיניהם – תוך ניסיון לבצר את מעמדם כַּגוּרוּ העכשווי שנועד להציל את האומה ו"להִצְטייר" כ"מאמי" של העם...);
Ø ומה שיותר גרוע: להצדיק "פַשְׁלוֹת-פָלְטוֹת" שבוצעו לאורך כל מהלך הניסיון לטפל במצב ולתקנו.
מכאן שצריך למצוא את נוסחת-הקסם שתאפשר להצביע בוודאות מלאה על העובדה שהנתונים המוצגים כמפורט למעלה הינם נכונים ואינם סתם מִקסמֵי שווא; ומה שיותר חשוב - ריאליים...}
23. אם יבנו יותר בתי-ספר לרפואה בארץ – כנראה שיצטרכו להקים בעתיד פחות בתי-חולים לפעילויות יומיומיות כמענים-רפואיים למקרי-חרום.
24. ממשלות חייבות לדחוף ולדרבן לפיתוח יכולות הפקה וגידול פנים-ארציות של מצרכֵי בסיס מהותיים שיאפשרו התקיימות אזרחיהן בעִתות-חירום-לאומיות – ללא כל הזדקקות שהיא לייבוא מהחוץ (דוגמת ההשתעבדות השׁוֹרָה כיום במרבית מדינות העולם המערבי לייצור ולמוצרים הסינים המוזלים, מטעמיֵ עלויות-כספיות גרידא...). ומכאן – שעליהן לעודד ולהמריץ במקביל את רכישתם על-ידי קהיליית הקונים המקומי – ללא צמידות לתחרות עם תוצרים זולים יותר.
הדחיקה והַהֶאָצה לַפיתוח שלעיל אמורים גם להיעשות בכל הקשור לגבי "מובילים אסטרטגיים לאומיים" באוויר ובים: מבנים-ארגונים טקטיים משמעותיים שצריכים להיות מוקמים על יסודות איתנים, מקצועיים ויעילים ביותר – ושניתן יהיה בהחלט לסמוך עליהם כְּנתיבים חיוניים אל המדינה וממנה בעִתות חרום ומשברים כלל-ארציים; גופים-איגודיים שהם בחיי האומה ובביטחונה.
במקביל – הן חייבות לבנות מערך חיפוי חיצוני אלטרנטיבי להבאת פרודוקטֵי-צריכה ייחודיים (מעין חמ"ל רכש לזמן פורענות...) המושתת תמיד על לא פחות משלושה מקורות הזנה חלופיים לכל מותג שכזה (למקרה שאחד מהספקים אינו עומד עוד בהתחייבותו, או מתכחש להסכמות שנעשו עִמו מסיבה כלשהיא...).
25. כשהמידע על ה"אויב" מאוד מוגבל – הרי שכמו בשדה הקרב; קודם כל מבודדים אותו לחלוטין, מהדקים היטב את הגבולות סביב מקום נוכחותו בכדי לצמצם את תנועתו – ולא מניחים לו לצאת מהם, אפילו לא לשבריר של שנייה. או-אז נכנסים ומחסלים אותו!
אלא שלשם כך צריך, בראש ובראשונה, לחקור ולבדוק ביסודיות עליונה ביותר (וללא צל-צילו של ספק ולו הקל שבקלים...) מיהו האויב (או לפחות – מי באמת משתייך אליו, או נגוע בכוונות הזדון שלו...) – ולאתר בוודאות, שאינה משתמעת לשתי פנים, את מקום הימצאו.
לכן – הבידוד כתוצאה מהֶסְגֶר כפוי, הוא כל-כך חשוב כַּשָׁלב הראשון במיגון מפני התפרצותם-התפשטותם של נגיפים מגפתיים מסוכנים וניטורם בביטחון דֵּי גבוה. וְאִילוּ המבחן היסודי-מקצועי לגילויָם, לאישוש קצב נִגְּעֵי-תפוצתם ולאיכון אזורי-הִשְׁתַּכְּנוּתָם בשלב השני – הנו ממש הכרחי לתהליך הסופי של מיגורם וחיסולם...
26. ארגונים מוּטֵי טכנולוגיה-עילית הינם גמישים יותר בהתמודדות שלהם מול אירועים-מגפתיים ומשברים-לאומיים – מגופים שפעילותם מושתתת על מתכונות ודרכי ניהול והולכה אנכרוניסטיים.
27. מרבית האנשים יכולים לעבוד מהבית ולהיות מאוד-מאוד אפקטיביים; ממש כפי שהם היו באים לידי ביטוי אילו עשו זאת ממשרדיהם.
28. אפשר, כנראה, לשחרר אסירים שיושבים בכלא על פשעים לא משמעותיים.
29. בעת אירועי-חירום-לאומי – התקשורת האלקטרונית מתקיימת, כנראה, מלהעמיס כמה שיותר על מוח מאזיניה / קוראיה מידע יבש (שחוזר על עצמו, אך לא תמיד רלוונטי...) בכמויות עצומות.
במילים אחרות: היא פשוט "מברברת עצמה למוות" – תרתי משמע...
היא בדרך-כלל בשעה כזו: טרחנית, חסרת טקט, מעכירה ומדכאת את האווירה – ובעיקר ביקורתית יתר על המידה בפי כתביה ופרשניה שמתעקשים "לצלוב אשמים" בכל מחיר, כשאין להם, לרוב, שמץ של מושג מדעי-מקצועי ממשי על חלק ממושא דיווחיהם: מגישים המדקלמים שוב ושוב בעיקשות בלתי-נלאית באוזניי הצופים המכורים, וכותבים שמציגים בנוקשות שאינה מתפשרת לעיני לקוחותיהם הבולעים את מאמריהם – קלישאות חבוטות לא מאוזנות וחד-צדדיות (מבוטאות כדעות מונוליטיות במקום כמגוון השקפות פלורליסטיות...), המוטות לפעמים עד כדי קיצוניות מתלהמת – בחוסר רגישות משוועת...
(וכל זה תחת המנטרה הנדושה-סחוטה של "זכות ציבור לדעת...!" – ובחסותה...)
יתרה מכך: מסתמן, כמעט בוודאות מוחלטת, שהללו העוסקים בראיונות של אנשים מעניינים, בעלי-ידע וברי-סמכא – מקדשים תדיר את ערך השאלה הרְבֶּה יותר משמעניקים חשיבות למהות, לתוכן ולמשמעות התשובה. כי בסיס מַעְיָנָם ותמצית הווייתם הינם במפורש לעלות על "סקופים" (ידיעות חדשותיות מקוריות, מפתיעות ומרעישות שנחשפות באופן בלעדי...) כביכול – או אפילו כותרות, לכאורה, שהן מינוריות וחסרות חשיבות בעצם; להציפם ולהפיצם תוך סגידה אינסופית לאלילַת הרייטינג...
לעומת זאת – מנהליה ועורכיה הבכירים של התקשורת האלקטרונית (וגם הכתובה...) חייבים להפנים עמוק-עמוק כי עיתונות קיצונית קוטלת-גומזת-מנגחת אינה בהכרח זו הנכונה ודווקא הטובה. דרושה בפירוש מסכת של דיווחים יותר מידתיים, מסת סיקורים פריטטית-צודקת פחות כעוסה ויותר הוגנת בבסיסה, מאוזנת מיסודה ושקולה עובדתית: עיתונָאוּת שתסייע בעליל להטיל אור על דברים שקהל השומעים-קוראים ממילא לא כל-כך מצליח להבין – ונמצא בבִּלְבול אדיר מפאת עודף מידע עלום, לפעמים, שלרוב גם רצוף בלא מעט סטירות.
ובנוסף: יש הכרח דווקא להציף את המדיה (האלקטרונית, בעיקר...) בתכנים תרבותיים ממלאים, ובעיקר מרגיעים, שיעסיקו את הציבור, (שהנו מתוח בלאו-הכי...) ויתנו לו מעט שקט ומרגוע. וזה – במקום לשטוף אותו בדיווחים חוזרים ונשנים אך-ורק על קורות האירוע ובתוצאותיו המתגלגלות – שמנמיכים, במילא, את מצב רוחו עוד יותר.
יתר על כן!!!
ראוי עד מאוד ונורא רצוי לְכַנֶּס פורום של אנשי מדע-מחקר פרופר ובעלי ניסיון מעשי בתחומים שהם ממין האירוע – ולקיים יחדיו פאנל הממוקם סביב שולחן אחד באולפן השידור לשם סיעור-מוחות. מפגש שבו כל מָאן-דהוּ מהם מביע את דעתו המומחית-מיומנת במילים הכי פשוטות ובָּאופן הברור ביותר לכל דכפין, ועונה לשאלות בשטחֵי בקיאותו-אומנותו הייחודיים (וזאת בתנאי – שמצליחים לקבץ לַמפגש הזה כאלה אינדיבידואלים שאינם מוטים עניינית, שמביעים בכנות מלאה רק את מחשבותיהם המקצועיות-אישיות; סוג של מרואיינים המסוגלים במפורש לספק מידע בהיר כמצוּפֶּה כשהנו מְּגוּבֶּה בצורה שְׁגּוּרָה ובלשון קליטה לחלוטין – בסיכומים של גילויים מדעיים, בתוצאות של תחקירים אותנטיים-מיידיים ובנתונים מבוססים-רהוטים שיש להם נגיעה מוחלטת וקשר ברור ללב הנושא; והללו מְצוּוֶה שיֵאָמְרוּ בשפה אלמנטארית התורמת לגמרי להבנת דבריהם אצל האדם הסביר. קבוצה עילית-יחידנית שברור לה שהיא לא נועדה רק לספר על המתרחש ולתארו פרוזאית במילים גרידא – ושאינה מגיעה להציג רק סְפָרוֹת באופן כללי ובלתי-משמעותי לעניין – אלא נוכחת ובאה לבטא באורח עממי כמו שצריך מונחים יומיומיים שימושיים...). והנ"ל – מתוך כוונה לתת לצופה-מאזין המבולבל דַּיּוֹ והחושש-חרד לגורלו, לדלות מהנאמר באופן תבונתי את מה שהוא חושב שהכי מתאים לו, ולציידו בכלים ברי-יישום ובפתרונות אופרטיביים לטפל במצבו האישי בהווה, ולאחר מכן בעתיד שמתחיל לבצבץ בָּאופק. ומֵעֵבֶר לכך: חשוב להבין עד הסוף מהמוצג מהם המדדים ואבני הבוחן הספציפיים כל-כך לעבור משלב אחד למשנהו, להמיר הקלה זו באחרת, או לנוע מפאזה אחת לרעותה – במסע ההירפאות ובנתיב החזרה לשגרת חיים נורמאלית!
אין ספק שמשדר מֵעֵין זה עדיף אלף מונים על פרשנויות של כתבים מן השורה שאין להם צל-צילו של מושג בסוגיות האמורות הללו מבחינה פרופסיונאלית – כשהם משמשים, ברוב המקרים, רק כשופרות תעמולה לאינפורמציה אינטרסנטית של בעלי-עניין המדליפים להם מידע פרטי מְכוּוָן לעילא ולעילא – וכאילו מקורי ומסווג (כדי להעניק לו, כביכול, צביון יוקרתי-ייחודי...) – מחדרי-חדרים.
30. כל הארגונים, המוסדות והגופים שלעיל (ובמיוחד כשמדובר בממשלות...) – שהיו מעורבים כל-כולם לִפְנַי וּלִפְנִים באירוע מן הסוג המתואר כאן – מוכרחים להקים מֵעֵין "מועצות לימוד, בחינה ושִׁדְּרוּג" (מונח מכובס ל"וועדות חקירה"...) כדי לסקור, לתשאל ולהבין לעומק בכנות ובהגינות מלאים את כל מה שבאמת התגלגל וקרה בין כותליהם בהתרחשות שלעיל. וזאת – על-מנת לדלות בקפדנות ולהטמיע עד הסוף את כל הנדרש לְשַׁבֵּחַ, לשכלל וליָעֵל את המערך כדי שיעמוד במטרות שלשמן הוא נוסד בעבר וקיים בהווה.
{והכוונה בהקמת הרכב מֵאַבְחֵן מֵעֵין זה היא לא בכדי לחפש אשמים על-מנת להעמידם לדין, אלא פשוט כדי לתחקר, לאמוד, לְכַמֵּת (כשניתן, כמובן...) ולנתח ביסודיות מרבית – בדיעבד אמנם – את כל מה שקרה ונעשה במסגרת בעת המזעזעת-אסונית הזו; וזאת – על-מנת להפיק לקחים ענייניים ולהסיק מסקנות תכליתיות מכך. שהרי אין אדם שחף מביקורת (כשהיא בּוֹנָה, כמובן, ולא מקנטרת...) – ובמיוחד אלו שעומדים בקודקוד הפירמידה; הללו שמנהיגותם האמיתית נבחנת-נשקלת ביכולת לקבל הערות-הארות (בטח כשהן מוצדקות ונכונות...) – על-מנת לשפר את מנגנון, תצורה, הרכב ופעילות ההנהגה הניהולית-מערכתית בכללותה...}.
ושׂוּמָה על כל הנ"ל להתבצע תוך סקירה, הערכה ומִבְדָק יסודיים ביותר לשם הכלת ההיבטים והעקרונות הבאים בעיקר:
Ø מוכנות ודרכי הֵעָרְכוּת בשגרה – טרום התפרצות / התרחשות המקרה;
Ø אופן ניהול האירוע – מתחילתו ועד סופו;
Ø אורח קבלת ההחלטות מחד – ומהות הקביעות שנעשו (נכונות או לא...) מאידך;
Ø לקחים ומסקנות – שְׁתִי-וָעֵרֶב בכלל האספקטים;
Ø קביעת המתווה ליישום הטעון שיפור – ובניית הדרך להכנת המסגרת לַבאות;
Ø ואמצעֵי-שיטות הבקרה והפיקוח על שלבי הביצוע שעליהם הוחלט – עד לרמת הפרט הזעיר ביותר.
במישור האישי:
31. ההסתגרות ב"דלת האמות" הפרטי בשל אירוע-חירום-לאומי – שהוא מעין צונאמי מזעזע לא פשוט כלל ועיקר – הינה זמן מעולה לעריכת חשבון נפש אמיתי ונוקב: בהיבט של כלל המובנים הפרסונליים וכל האספקטים הזוגיים-משפחתיים.
וכמו שזה טוב, נכון ודי יעיל, שנגזר פתאום לעצור את מרוץ החיים ולעשות, פֹּה ושם, חישוב-תוך-עצמי בהקשר "למה שהיה עד כה ולאיך שיראה מכאן ואילך" – הרי שמנגד צריך תעצומות נפש וחוסן רוחני "בגובה של האוורסט" כדי לשרוד סגר כפוי ביותר ובידוד מעיק מאוד; וזאת – בכדי להצליח שלא לפרק מסגרות גרעיניות קיימות ולהתכחש למוסכמות בין-אישיות מקובלות שהיו נחלת היומיום לפני האירוע:
מכאן – שמומלץ בכל פה להזדיין:
Ø באינטליגנציה רגשית (עד כמה שיש לכל אחד באמתחתו...);
Ø בסבלנות רבה – מאין כמוהָ;
Ø ביכולת הכלה – יוצאת מן הכלל;
Ø בכושר האזנה – בלתי-רגיל;
Ø וברצון העז לתת מעל ומעבר – בהשוואה למה שמקבלים...
32. תמיד יהיו מֵעֵין "חוכמולוגים" מבין האנשים הצמודים-זהים שחיים ממש כ"דבוקים שכם-אל-שכם עם כל השאר"; כאלו המשוכנעים שיש בידם מידע עדכני, חכם ומועיל בהרבה (כולל אינסוף הצעות, רוב המלצות ועצות למכביר...) – שינצלו כל ארוע-אסוני וישתמשו בכותרתו ובתוצאותיו ההרסניות על-מנת לנסות ולצבור נקודות "זכות" שמאדירות (לכאורה...) אותם מתוך ניסיון נואש למתג את עצמם בעיניי חבריהם כָּמושיעים התורניים. זאת – גם אם כלל אין להם כל קשר לנסיבות הקורֶה, הם אינם בעלי מושג רב יותר במה שמתחולל – ולא מגיע להם להיתלות במוצא של המתרחש.
כמו כן – וכפי שנאמר כבר לעיל – מוכרחים לזכור שמנגד תמיד יהיו כאלה שיָפֵרוּ ולא ימלאו את ההוראות-הנחיות המחייבות מאנוכיות גרידא ורק למען רווח פרסונלי – הגם שהם עלולים בהחלט לסכן את כל הסובבים שאכן קרובים אליהם, כמו גם את הכלל.
33. גם בעתות-מצוקה הכי קשות יש לעשות כל מאמץ ולנהוג כדלהלן:
Ø להשתדל מאוד לא לאבד את קור הרוח – להתאזר בסבלנות – ולהישאר רגועים מבלי להיכנס להיסטריה;
Ø להתייצב בנחישות אל מול הנגע – ולא להנמיך גֵו לרגע;
Ø להאזין לכל העצות, ההנחיות, ההוראות והתקנות של המומחים המקצועיים והדוברים מטעם הרשויות תוך:
o לימוד יסודי ומעמיק – על מי מהדוברים ניתן באמת לסמוך.
o אימוץ ביצוע של המומלץ – אבל אך ורק של הדברים שנראים תְבוּנתיים בעליל;
Ø לטרוח לקבל את ההחלטות לבד – כדי להמשיך ולחוש שיש שליטה על החיים;
Ø להכביר בעיסוק עצמי-תרבותי – בשילוב הגברת ההתעניינות בתחומים חדשים מעוררי סקרנות;
Ø לא לוותר על פעילות גופנית כל אימת שניתן. זו התרופה הבריאה (והזולה...) ביותר: היא מחזקת את הגוף על המערכות החיסוניות שלו, ממוססת ומְרַפָּה מתחים, מגבירה את הערנות; וכמו-כן – מעבירה גם את הזמן;
Ø ולא לאבד, בשום פנים ואופן, את התקווה – אפילו לא לרגע!
34. צריך לזכור: לא כל מי שמופיע / שיוצר בתקשורת האלקטרונית / הכתובה ומשמיע את דבריו באופן סמכותי – אכן הופך להיות אותוריטה שניתן להישען ולסמוך עליה.
35. אפשר בהחלט ל"שרוד" את החופשות הפרטיות (וגם ליהנות מהן, כנראה...) מבלי לטוס כלל לחו"ל.
36. ניתן להבין כיום טוב יותר כיצד בעלי חיים מרגישים כשהם כלואים בכלובים.
37. בעקרון, עם קבלת החלטה הרת גורל בכל תחום שהוא ויציאה לדרך יְשׂוּמָה – עדיף תחילה להזהר מאשר אחר-כך להצטער.
38. חברים אמיתיים מתגלים בזמנים של משבר מוחשי-ממשי. מה גם שאז מתבהר כמה כנים, מהימנים ונאמנים כאלה אכן יש מסביב – ועל מי מהקרובים ביותר מהם ניתן לסמוך לגמרי בשעת צרה.
39. היגיינה אישית בסיסית היא כורח המציאות; וזאת – למרות העובדה שהיא אינה דורשת מאמץ מיוחד לקיימה ואמצעים ייחודיים לשמור עליה.
40. אפשר ממש להתקיים לא רע – ולחיות ממש בריא יותר – ללא צריכת מזון מהיר-רעיל (Fast-Junk-Food).
41. גם גברים (ולא רק נשים...) צריכים ללמוד כיצד לתחזק את בית המחייה שלהם ואיך לבשל את ארוחותיהם.
42. כל אדם חייב ללמוד להעסיק את עצמו בנושאים שימלאו אותו ובדברים שיגרמו לו הנאה מרובה. רק כך – גם אם הוא יהיה לבד – הוא לעולם לא ירגיש בודד.
43. בזמני מצוקה קשים, שבהם מתרחש אירוע-חרום-לאומי מכל סוג שהוא – הרשתות החברתיות מתחילות להיות עמוסות מעל ומעבר. או-אז יש להביא בחשבון שלוש עובדות חשובות ברות-קיימא:
Ø האינטרנט מתחיל ל"זחול" – כך שהקשר עם העולם החיצון נעשה קשה יותר עד בלתי-אפשרי. אין להתרגש מתופעה מסוג הזה, או להיכנס ממנה ללחץ; זו אינה תקלה – אלא "מפגש, בו-זמנית, של כל העולם ואשתו" באתרים האלקטרוניים.
Ø להרבה אנשים יש נטיה לחשוף דברים אישים ולשתף קולגות בִּתְכָנֵיהֶם (מה שהם לא היו עושים בדרך-כלל במציאות השגרתית...). צריך לרסן בכוח דחף זה ולהישמר מאוד מלהיסחף; כלומר – לחשוב הרבה מאוד ולעומק לפני שלוחצים על לחצן ה-send במחשב או על תו ה-> בנייד.
Ø המדיות הספציפיות מוצפות ב"הומור שחור" נוקב (שמרבה לחוזר על עצמו, דרך אגב, ולפעמים הוא ממש בטעם רע מאוד...). מכאן שיש ללמוד לקבל אותו בדרך הנכונה ובמינון המתאים – או פשוט להתעלם ממנו, אם הוא מוגזם; ואת זה ניתן לבצע בקלות יתרה – על-ידי השתקת-כיבוי המכשירים הייעודיים שלהם משתעבדים ביומיום.
44. כמה חשוב (והכרחי...) לחסוך בשגרה ל"יום סגריר". מאידך, יש לעשות כך תוך ניסיון מתמיד שלא לפגוע באורחות החיים התקינים – ובעיקר מבלי שהצעד הזה יבוא על-חשבון מהלכיהן המהנים והמענגים – עד כמה שניתן.
45. תהליך החזרה הפרסונלי לשגרת חיים נורמליים לאחר אירוע-מגפתי-עולמי צריך להיעשות במדורג, לאט-לאט, באחריות גבוהה, באופן מושכל ובזהירות רבה מעין כמוהָ. זאת, כמובן, בהתאם למצבו הנפשי-גופני הפרטי-אישי של כל אחד ואחד, לגילו – ולמסכת הלקחים האינדיבידואליים-סובייקטיביים שהפיק מההתרחשויות ומהתהליכים שחווה לאחרונה כתוצאה מהאפיזודה הפוגעת-משחיתה שלעיל, ומהמסקנות שהסיק מהם. ובעיקר – לאור העובדה, כאמור, שיש תמיד פִּגְעֵי אוכלוסייה ומחַלְלֵי-מדיניות-מוכתבת כרוניים, שבשל הֶעַדֶר משמעת עצמית בוגרת וחוסר התחשבות מוחלטת בַּכְּלל, יכולים בקלות להוות גורם שימשיך להדביק את האחרים – גם עם פִרסום על הקלות בתקנות ובהסגרים שנִכפו – ולהסִיג את המצב הכללי לקדמותו.
ובמיוחד – יש להתרגל למציאות חדשה שתהה פשוט תחת תנאים מגבילים. חייבים להפנים שעם היציאה מהמצב הכאוטי הנתון והניסיון ההדרגתי לחזור לשגרת החיים – הרי שלאורך לא מעט זמן בהתנהלות שבהמשך ובהסתגלות אל המצב השונה שנוצר בצל שְׁיָרֵי ההשלכות וההשפעה של מפגעי ופצעי המשבר – מה שהיה לא יהיה בשלב זה!
46. מקבלי ההחלטות הבכירים ביותר אינם באמת יודעים כיצד להתמודד עם אוכלוסיית הגיל השלישי במקרה של אירוע-חירום; והשאלה הנוקבת יותר היא האִם המדינה בכלל ערוכה לכך. ציבור זה הנו במקרים הללו בעדיפות מִשְנית מתוך תפיסת-עולם מוטעית לחלוטין, כנראה, שהיו לו כבר חיים מלאים וכעת יש לתת עדיפות לקהילה הצעירה יותר ולילדים. זוהי ממש בגידה מוסרית ב"דור המייסדים" שיכול עדיין ללמד את "היָנוּקוֹת" דבר אחד או שניים. מומלץ בכל פֶּה לנצל את חוכמתם וניסיונם של ה"שנתונים" הללו.
{הקצאת בתי מלון (או מלוניות, כפי שהם נקראים כיום...) וייחודם לאירוח אנשים מן הסוג הזה (והכוונה, מן הסתם, לכאלה שאינם שוהים כבר בדיור מוגן, כמובן...) – תוך השגחה וטיפול בָּם תחת קורת-גג אחת רפואית-פסיכולוגית ייעודית (שנועדה, בנוסף, להתמודד היטב עם הבדידות מחד ועם מחלות כרוניות, חרדות מדכאות ועוד מצבים נפשיים עדינים מאידך...) – הינו, לדוגמה, רעיון מצוין מעין כמוהו, דרך אגב...}
חובה לחשוב על מענה שכזה לעומק – להכין ברצינות וביסודיות מערך-לאומי-מקיף קונקרטי ומתאים ביותר מבחינה אדמיניסטרטיבית-כלכלית-תרבותית-רגישותית שיעניק תשומת-לב ייעודית לקהל המוגדר הזה – ולתרגל מידי פעם במיוחד את האתרים המיועדים לכך עד לפרט האחרון.
47. צריך ללמוד ליהנות מהחיים כל עוד ניתן:
למשוך כל רגע של הנאה עד קצה גבול היכולת – ולהפיק את המיטב מכל שביב תענוג עד כמה שאפשר. זאת – משום שדקה שחולפת שוב לא תחזור עוד לעולם; ומה גם – מכיוון שפשוט אין לדעת מה ילד יום...
48. אפשר בהחלט ליהנות מהחיים גם מבלי לחיות אותם בצורה "קפיטליסטית-חזירית" (רוּויָת "שומנים" מיותרים – שרחוקים מלהיות נחוצים בשגרת הקיום היומיומית...) ובאופן בלתי-מתחשב ולא מְכֻּלְכָּל (כזה של "אכול ושַׁתֹה כאילו ואין מחר...").
שכן ענוותנות – היא מצרך חיוני בחיים; מעלה-סגולה שערכה לא יסולא בפז!
והדבר החשוב ביותר שהתברר מחדש הוא – שבעִתות פורענות שכאלה ניתן בהחלט להאמין בעוצמת העם הזה ובכוחו – ולסמוך עליו ללא כל צל של ספק (ממש בניגוד גמור לכל הנוגע לִקהל מנהיגיו-פוליטיקָנַיו, שמנסים ללא לאות לצבור בִזמן שכזה נקודות זכות לא להם ולמתג את עצמם...): לִבְטוֹחַ לגמרי בצוותיו הרפואיים, על כלל מגוון בעלי התפקידים הנושאים בנטל העצום ושעוסקים בתחום המזור והתרופה מסביב לשעון (כשהם בוודאות מוחלטת המושיעים העליונים האמיתיים בעת הזו...) ובמדעניו-חוקריו; כמו גם באנשי הביטחון, החרום וההצלה – ובקֶשֶת עובדיו-מתנדביו החיוניים הפועלים ללא ליאות בכדי להמשיך ולהריץ את התִּפקוּד ההכרחי כל-כך של המדינה ולקיים את אורחותיה הנדרשות – במאמץ כביר לשמור על מציאות יומיומית נורמלית-שקולה-רגועה שמתבקשת.
והיוזמות הנפלאות שבאו לידי ביטוי מדי יום ביומו – פגשו על הדרך אין-ספור אנשים טובים מאוד...
תופעה אדירה-נהדרת שממש ממלאת את הלב בגאווה רבה – ומציפה אותו בהתרגשות משמחת גדולה מאוד...
וזאת – ללא הבדל דת, גזע, מין וּמִגְדָר!!!
שכן איפה עוד ניתן למצוא אומה שכזו: עם – שבו מרבית המשתייכים אליו ערֵבֵים כל-כך האחד לרעהו?