הכי רחוק מישראל: כך הצליחה אירופה לעבור בשלום את היציאה מהסגר

לפני כחודש התפאר ראש הממשלה בנימין נתניהו בעובדה שמנהיגי העולם מבקשים ללמוד מישראל על מודל ההצלחה במאבק בקורונה. היום המצב התהפך: אולי לנוכח הגל השני, כדאי להסתכל מה קורה במדינות שונות המציגות נתוני תחלואה נמוכים הנמצאים בירידה. "גרמניה היא דוגמה מצוינת למדינה שהייתה בה תחלואה גבוהה יחסית ושהצליחה לצאת מהסגר ולהראות ירידה קבועה במשך תקופה ארוכה", אומר פרופ' אמנון להד, מנהל המחלקה לרפואת משפחה של הכללית בירושלים, ראש החוג לרפואת המשפחה בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית ויו"ר המועצה הלאומית לבריאות בקהילה. "היו להם כ־200 אלף מקרים מאובחנים כשבשיא המגיפה נרשמו שם 7,000 מקרים ביום; כרגע יש שם פחות מ־300".

לדבריו, אחת הסיבות למצב שם היא חקירות אפידמיולוגיות רחבות. "המודל שלהם הוא חמש אחיות אפידמיולוגיות ל־20 אלף איש", הוא אומר. "אם נשווה לישראל, זה אומר שצריך 2,500 אנשים שיבצעו חקירות, וכרגע יש פחות מ־100. החוקרות בגרמניה מסוגלות להגיע לאדם תוך פחות מ־24 שעות, להבין איפה הוא היה ומה היו המגעים שלו, ולהביא לסגר קטן ונקודתי. בעקבות זאת הם יכלו לפתוח יותר את המשק. בנוסף, הם ביצעו הפרדה בתחבורה הציבורית והקפידו על מסיכות. אומנם הגרמנים ממושמעים יותר, אבל גם המערכת הייתה בנויה לזה". 

גם דנמרק והולנד, שסבלו מתחלואה גבוהה יחסית, מציגות נתונים אופטימיים לאחר שהוסר הסגר. בהולנד נרשמו בשיא המגיפה 1,500 חולים ו־250 מתים ביום. כיום יש שם 60 מקרי תחלואה ומתים בודדים. בדנמרק נרשמו 400 מקרים ליום וכיום מדובר בכ־30. מספר מקרי המוות ירד מ־25 ביום לאחד ולפעמים אף לא אחד.

במדינות שהצליחו להתמודד בצורה טובה עם היציאה מהסגר ופתיחת המשק בלטה שיטת הקפסולות במערכת החינוך, שכללה הגבלת מספר הילדים בכיתה ולא כפי שנעשה בארץ – חזרת בתי הספר לפעילות במתכונת רגילה, כמעט מיד עם השבת הפעילות. "כשביקשו להחזיר את מערכת החינוך שם דאגו לריחוק חברתי", אומר פרופ' להד. "הם השתלטו על מבני ציבור, בהם מתנ"סים וכנסיות, חילקו כיתות ויצרו בידוד פנימי והמשיכו ללמד. השיטה הייתה פיזור והקפדה על מסיכות והיגיינה".

גם בטאייוואן, סינגפור וקוריאה הדרומית נקבעה מדיניות ברורה בתחום החינוך, שאם ילד חולה סוגרים את הכיתה, אחר כך את השכבה ורק במקרים חריגים סוגרים את בית הספר כולו. "יש הקפדה על מערך החיטוי", מוסיף פרופ' להד. "הילדים מחטאים את הידיים והנעליים בטקס שלם". לדבריו, במדינות אלו יש משרד למגיפות, שפועל בשגרה. "הייתה להם טקטיקה ותוכנית מגירה מוכנה בשליפה מהירה". 

נקודות עצירה ובחינה

סוגיית תוכנית המגירה עולה אצל חוקרים ואנשי בריאות הציבור רבים כהליך שעשה את ההבדל. "ברוב המדינות שבדקנו הוצגה תוכנית מראש, והיו שלבים ונקודות עצירה ובחינה של הנתונים, שלאחריהן הוחלט אם להמשיך או לסגת", אומר עמית גינזבורג, סטודנט לתואר שני לבריאות הציבור ולרפואה בבית הספר לבריאות הציבור של האוניברסיטה העברית והדסה. "בישראל פורסמה התוכנית לאסטרטגיית יציאה רק במאי, כשבשלב זה כבר נפתחו חנויות ומכוני יופי, והתירו התקהלויות של יותר מ־20 איש וחזרה חלקית ללימודים. זו אחת הנקודות שבהן ישראל יוצאת דופן: ההקלות התחילו עוד לפני שהוצגה לציבור תוכנית סדורה". 

מחקר על "מדיניות ציבורית בארץ ובעולם בהתמודדות עם נגיף קורונה" שביצע גינזבורג ביחד עם פרופ' חגי לוין ופרופ' אורה פלטיאל מבית הספר לבריאות הציבור של האוניברסיטה העברית והדסה, הוצג במפגש מדיניות בנושא מגיפת הקורונה, שנערך השבוע בנוכחות 20 מבכירי מערכת הבריאות, כולל נציג משרד הבריאות, פרופ' ירון ניב.

"בתחילת אפריל בדקנו אילו צעדים נקטו 31 מדינות – בהן רוב מדינות אירופה, סינגפור, טאייוואן, ארצות הברית וקנדה, וגילינו שמה שנעשה בישראל היה דומה לשאר העולם. לא היינו ייחודיים בצעדים שננקטו כאן; אולי הסגר בשיאו היה מעט נוקשה יותר", מספר גינזבורג על המחקר.

"אחד ההבדלים שבלטו היה נושא איתור הנשאים. אצלנו הוא נעשה בשימוש בכלים של שב"כ, וזה לא קרה באף מדינה דמוקרטית מערבית שבדקנו, רק בסין וברוסיה. אחרי דנמרק ואוסטריה, ישראל הייתה המדינה השלישית באירופה שהחלה בהקלות. אבל היא הייתה היחידה שלא הציגה תוכנית סדורה מבעוד מועד. בכל המדינות הוצגה תוכנית שבוע לפני היציאה מהסגר, שכללה חלוקה לשלבים. היו מדינות שחזרו חלקית ללימודים, כמו נורווגיה ודנמרק, שם הייתה חלוקה למגזרים ונקבע מי מהם יחזרו בכל שלב. הוגדרו נקודות ביקורת לפני מעבר משלב אחד לבא אחריו, ולפני שמשחררים עוד הגבלות, כדי לבחון שאין עלייה בהדבקות".

גינזבורג מביא כדוגמה את אוסטריה, שם החל הסגר ב־16 במרץ, ב־6 באפריל כבר התפרסמה תוכנית יציאה וב־14 החלו בהקלות וביציאה מהסגר. "זה כלל פתיחה של חנויות קטנות וגנים ציבוריים", הוא מתאר. "מכון המחקר שלהם פרסם נתונים מעודכנים וערך בקרה על הנתונים, והציבור קיבל הסבר למה התקבלה ההחלטה ועל בסיס אילו נתונים. השלב הבא היה ב־1 במאי, אז פתחו עסקים לא חיוניים, לא כולל מסעדות ואירוח. בסוף מאי נפתחו גם המלונות ואחריהם מסעדות, חדרי כושר ומוסדות תרבות. היו הנחיות מאוד ברורות שניתנו מראש לעסקים איך להיערך, כמה אנשים מותר למ"ר. הפכו מסיכות לחובה בשלב מוקדם. כיום העקומה מראה על עשרות מקרים בודדים ליום. אין עלייה תלולה במספר המקרים היומיים כמו אצלנו". 

דנמרק התחילה את הסגר ב־18 במרץ, והוא כלל הגבלות על התקהלות וסגירה של עסקים והמשק, אבל לא של האזרחים. תוכנית יציאה מהסגר פורסמה ב־6 באפריל ויישומה החל ב־14 באותו חודש. בהתחלה אושרה עבודה מהמשרד תחת הגבלות, אחר כך חזרו ללימודים הגנים וכיתות א' עד ה' בקפסולות של 15 ילדים, עם הנחיות לשטיפת ידיים כל שעתיים ומורה קבוע לכל קבוצה. ב־20 באפריל נפתחו בתי המשפט, אוניברסיטאות, מספרות ומקצועות חופשיים. במאי נפתחו בהדרגה גם עסקי קמעונאות ומרכזי קניות ובתי קפה. "הנתונים אצלם מסוף מאי עומדים על פחות מ־50 מקרים ליום", אומר גינזבורג, "והעקומה שלהם ללא עלייה בתחלואה בתקופה באחרונה". 

זה לא סוד מדינה

המדינות שהצליחו לצאת בצורה טובה מהסגר התבססו על מכוני מחקר ונתונים שהתקבלו משירותי בריאות הציבור ועיגנו אותם בתוכנית היציאה, אומר גינזבורג ומוסיף: "בארץ לא משתפים את הציבור באופן שבו ההחלטות מתקבלות". "רוב המדינות בעולם המערבי פתחו את הנתונים שלהן לציבור ולחוקרים שונים ממערכות שונות", אומר פרופ' להד. "אני רופא וגם חוקר, ופה בארץ אני לא יכול לבדוק אם מה שנאמר לנו נכון או לא. אין לנו למשל נתונים של עיר או מגדר. זה הרי לא סוד מדינה. אני מקבל נתונים מעובדים במקום נתונים גולמיים שאפשר לעבוד איתם ולכן קשה מאוד לייעץ". 

"גם בארץ הייתה תוכנית כזו של המועצה לביטחון לאומי", מבהיר אואן אלתרמן, עורך חדשות החוץ של i24NEWS "נתניהו הציג מסמך עם שלבים, תאריכים ופעימות, אבל המדינה לא פעלה לפיה. היה לחץ לפתוח מהר יותר ענפים שונים שהיו במשבר, ופעם אחר פעם המדינה הסכימה לשנות את התוכנית לפי הבקשות שלהם". אלתרמן מציג את ספרד כמדינה שהוכיחה שפתיחה הדרגתית ומסודרת מונעת גל הידבקות מקיף.

"נכון שיש התפרצויות מקומיות וסגר נקודתי, אבל בסך הכל הנתונים שלהם במגמת ירידה", הוא אומר. "אני סבור שהמשותף לכל המדינות הללו הוא שיש קריטריונים לכל צעד וצעד. השלטונות עוצרים בכל שלב ובודקים את המספרים. בישראל גם כשהמספרים עלו לא נסוגנו, עד להתפרצות. לא בכל מקום הורידו את כל המגבלות - באירלנד למשל, ובאסטוניה המגבלות הוסרו כמעט לחלוטין למעט אירועים המוניים שעדיין אסורים, והמספרים שם מאוד נמוכים". 

אף מדינה עדיין לא הביסה לחלוטין את הווירוס. בניו זילנד, שהכריזה על ניצחון לפני כשבועיים, התגלו שני מקרים חדשים. אבל הם מצליחים לעצור את הגל בצורה מהירה ולמנוע התפרצות המונית. "גם בניו זילנד הוגדרו כל השלבים לציבור והוסבר לו מהן הפעולות שיינקטו כדי לעבור שלב", אומר גינזבורג. "זה הוכיח את עצמו. כמובן שיש פה היבטים של תרבות ואמון במוסדות הציבור, אבל לא בזה עסק המחקר שלנו".