על פני השטח, ווהאן שוקקת חיים כמו עיר שמעולם לא ידעה סגר משתק בן 76 יום. עם שחר סוחרים בשוק פורקים ירקות ופירות טריים. עובדי משרד ממלאים בתי אוכל פופולריים במהלך הפסקת הצהריים שלהם. עם רדת החשיכה זוגות קשישים ממלאים את הפארקים בעיר, מתרגלים צעדי ריקוד ליד נהר היאנג־צה. פנסים אדומים הוקמו מסביב לעיר בציפייה לחגיגות שנת הירח החדשה.
שנה חלפה מאז שהעיר במרכז סין, שבה מתגוררים 11 מיליון בני אדם, הוכנסה לסגר הקורונה הראשון בעולם ב־23 בינואר. לפחות 3,869 מתושבי העיר מתו מהנגיף, שמאז גבה את חייהם של יותר משני מיליון בני אדם ברחבי העולם.
העולם נדהם כאשר בוטלו טיסות, רכבות ואוטובוסים שיצאו מווהאן, כבישים מהירים נחסמו ואנשים נדרשו להישאר בבתיהם, מסתמכים על גורמים רשמיים ומתנדבים שיספקו להם את צורכי היומיום. תחילה התקשו חולים, משפחות ואפילו כמה אנשי רפואה להגיע לבתי החולים. אולם הממשלה הסינית הדהדה את הצעדים הדרסטיים האלה כחיוניים על מנת לבלום את ההתפרצות הראשונית. צעדים דומים נאכפים כעת במדינות ברחבי העולם, ומספר ערים מחוץ לסין עברו סגרים רבים.
בהקשר הזה, ווהאן הפכה לסיפור הצלחה במיגור הנגיף. כבר חודשים לא דווח שם על הדבקה מקומית. ב־31 בדצמבר, כאשר מיליוני בני אדם במדינות אחרות העבירו את ראש השנה האזרחית החדשה בסגר כזה או אחר, תושבי ווהאן מילאו רחובות נוצצים כדי לחגוג את הגעתה של 2021 עם ספירה לאחור בחצות.
כיום התושבים מדברים בגאווה על החוסן של העיר ועל עוצמתה ועל המאמצים שעשו כדי להדוף את נגיף הקורונה, אבל הצעדים החמורים היו כרוכים במחיר אישי עצום עבור התושבים, ועל אף החזרה לכאורה לחיים רגילים, צלקות רגשיות עמוקות עדיין רודפות את העיר. חלק מהתושבים שאיבדו את יקיריהם שנדבקו במחלה עדיין שרויים באבל, זועמים על הממשלה, שלטענתם נקטה צעדים שגויים בהתחלה, כאשר מנעה מאנשים לדעת את העובדות שהיו יכולות להציל חיים.
אמא מחפשת אמת
יאנג מין (50) עדיין תוהה אם בתה הייתה יכולה להיות בחיים אם היו אומרים לה שנגיף הקורונה מידבק. ב־16 בינואר 2020 בתה בת ה־24 הלכה לבית החולים כדי לקבל טיפול כימותרפיה לסרטן השד. אנשי רפואה כבר חלו בקורונה, סימן מסוכן לכך שזו מחלה מידבקת, אבל המקרים שלהם לא פורסמו ברבים. במקום זאת, הרשויות בווהאן התעקשו כי "אין ראיות ברורות להעברה בין בני אדם", וטענו כי הנגיף "ניתן למניעה ולשליטה".
שלושה ימים מאוחר יותר, בלילה לפני שהרשויות סוף־סוף הודו בכך שהנגיף מידבק, בתה של יאנג פיתחה חום גבוה. היא הועברה לבית חולים אחר ומשם הגיעה לבית החולים ג'ינינטאן, מתקן שהיה מיועד לחולי קורונה. היא מתה שם ב־6 בפברואר.
יאנג מאמינה שבתה נדבקה בבית החולים ומאשימה את הממשלה על שלא הזהירה את הציבור מוקדם יותר לגבי חומרת ההתפרצות ולגבי האופי האמיתי של המחלה. "אילו הייתי יודעת שיש מחלה מידבקת, לא הייתי שולחת את הילדה שלי לטיפול בבית החולים", אמרה יאנג. "שלחתי אותה לבית החולים כדי לחיות, לא כדי למות".
בעת שטיפלה בבתה, יאנג נדבקה בנגיף גם היא. בעלה לא סיפר ליאנג שבתם מתה עד שהיא החלימה בעצמה, מפחד שלחדשות יהיו השלכות הרסניות. בסוף פברואר היא גילתה שלא תראה את בתה שוב. "הזיכרון האחרון מהילדה שלי היה קצה הראש שלה והשיער שלה, כאשר הובילו אותה לטיפול נמרץ על מיטת בית החולים. היא אפילו לא הביטה לעברי, זה עדיין כואב לי", אמרה.
יאנג אומרת שהיא נפגשה עם גורמים מקומיים רשמיים כמה פעמים, כדי לדרוש תשובות. "מנהיגי הרובע אמרו לי שהממשלה לא הסתירה את המגיפה. הם אמרו שפרסמו הודעה ברשת ב־31 בדצמבר", סיפרה. אלא שב־31 בדצמבר ועדת הבריאות העירונית בווהאן פרסמה הצהרה שדיווחה על גילוי של צביר של מקרי "דלקת ריאות", אבל היא טענה שאין סימן להדבקה מאדם לאדם.
בערך באותה תקופה הרשויות השתיקו עובדי בריאות שניסו להתריע מפני הנגיף - כולל הרופא המקומי לי וונליאנג, שנענש על ידי המשטרה בשל "הפצת שמועות", ולאחר מכן מת מקורונה. על פי גורמי בריאות, התנהלות זו ככל הנראה הובילה להדבקות צולבות ומיותרות בתוך בתי חולים, כמו גם במשפחות ובקהילות.
בראיון לרשת השידור הממלכתית CCTV ב־27 בינואר, ראש העיר של ווהאן באותה תקופה, ג'ואו שיאנוונג, הודה כי ממשלתו לא חשפה מידע לגבי הנגיף "בתזמון ראוי". הוא אמר שהניהול העירוני של הנגיף "לא היה טוב מספיק" והציע להתפטר אם זה יסייע למאמצים להשתלט על המשבר. שבועיים מאוחר יותר, בצל ביקורת ציבורית נרחבת על אופן הטיפול של הרשויות בהתפרצות, כמה בכירים מקומיים הודחו מתפקידם, אבל שיאנוונג נשאר בתפקידו. לאחרונה התקשורת דיווחה ששיאנוונג התפטר בשל "הסדר עבודה", שלא נמסר מהו.
יאנג רוצה שכל הפקידים שמעורבים בטיפול המוקדם במשבר בווהאן ייענשו ושהאמת תיאמר לגבי הפעולות שלהם. "אני רוצה שהם ייתנו דין וחשבון. אני צריכה לבקש הסבר. אם אין הסבר, אין צדק", אמרה. "לבקש צדק עבור בתי, זו הדרך הטובה ביותר לזכור אותה".
"הלב שלי זועם"
יאנג אינה היחידה ששכלה בן משפחה ודורשת צדק. ז'אנג האי, שאביו מת לאחר שנדבק במחלה, העביר את מרבית השנה האחרונה בניסיון לתבוע מהממשלה פיצויים על מות אביו. לתבוע את הממשלה בבית משפט זה צעד חריג בסין, ובדרך כלל חסר תועלת, משום שמערכת המשפט נשלטת על ידי המפלגה הקומוניסטית השלטת.
אבל זה לא מטריד את ז'אנג. הוא הגיש תביעה נגד הממשל של ווהאן ומחוז חוביי ביוני, אבל בית משפט מקומי דחה את התביעה. הוא פנה לערכאה גבוהה יותר כעבור חודשיים, וגם שם דחו את תביעתו. בנובמבר הוא הגיש תלונה - שהגיעה לידי CNN - כדי שהמקרה שלו יישמע בפני בית הדין העממי העליון, הערכאה הגבוהה ביותר בסין, אבל לא קיבל שום תשובה עד כה. "'שלטון על פי החוק' ו'כולם שווים בפני החוק' היו הססמאות של המדינה שלנו במשך שנים", אמר. "אבל עד כה לא ראיתי שום הוכחות לכך".
כמו יאנג, גם ז'אנג מאשים את הממשל בווהאן על שהסתירה את האמת לגבי נגיף הקורונה. ב־17 בינואר, יום אחרי שיאנג שלחה את בתה לטיפול נגד סרטן, ז'אנג הביא את אביו, ז'אנג ליפה, לבית חולים בווהאן כדי שיטפלו בשבר ברגלו. הניתוח עבר בהצלחה, אבל אביו נדבק בנגיף בעת שהחלים בבית החולים. הוא מת ב־1 בפברואר, בגיל 76.
"אני בסערת רגשות, והלב שלי זועם", אמר ז'אנג כשהוא עומד בפארק בווהאן, המקום האחרון שבו הוא ואביו ביקרו יחד, לפני שהלכו לבית החולים. "אם הממשל בווהאן לא היה מסתיר את חומרת ההתפרצות, אבי לא היה עוזב את העולם הזה".
אביו של ז'אנג היה יוצא צבא שעבד בתוכנית הגרעין של סין וסבל מבעיות בריאות כרוניות בשל עבודתו. "אבי היה פטריוט. הוא הקריב את נעוריו ואת בריאותו למען המדינה", אמר. "גם אני פטריוט. בכך שאני מדבר ודורש דין וחשבון, אני מבצע מעשה פטריוטי. אף מדינה, אף מפלגה פוליטית לא יכולה להיות מושלמת. אני מאמין שבכך שמענישים אותן, אנחנו עושים שירות עבור המדינה שלנו".
מכונת הנרטיב
דובר משרד החוץ, וונג וונבין, אמר לאחרונה כי האשמת סין בכך שהסתירה את המגיפה "חסרת בסיס לחלוטין". "יש לוח זמנים ברור של המאמץ של סין להילחם בקורונה, והוא פתוח וגלוי", אמר. "דיווחנו על המגיפה לארגון הבריאות העולמי בשלב המוקדם ביותר האפשרי, זיהינו את הפתוגן ושיתפנו את העולם ברצף הגנום שלו, ושיתפנו בזמן מדינות אחרות במידע שלנו ובניסיון שלנו בהכלת הנגיף".
בינתיים אין אינדיקציה לכך שממשלת סין מתכוונת לטפל בתלונות של יאנג וז'אנג. לפי ז'אנג, שבוע לפני יום השנה הראשון לסגר בווהאן, יותר מ־90 חברי משפחות שכולות פתאום גילו שקבוצת ה־WeChat שלהם נסגרה. הקבוצה הייתה מקור לתמיכה עבור ז'אנג ואחרים, וסיפקה מרחב נדיר עבורם לשתף בצער שלהם.
מול ביקורת גוברת והטלת אשמה מצד מדינות ברחבי העולם, בייג'ינג רתמה את צבא התעמולה והצנזורה שלה לעיצוב מחדש של הנרטיב סביב התגובה לנגיף הקורונה כמי שניצחה מההתחלה, ולדיכוי קולות שסוטים מהקו הרשמי.
המשך ההצלחה של סין בהכלת הנגיף היה הוכחה מבחינתה לכך שלא נעשו טעויות כלשהן בשלבים הראשונים. "בהתמודדות עם מגיפה שפורצת פעם ב־100 שנה, האם ניתן היה להגיע להישגים כאלה באמצעות הסתרת האמת?", תהה וונג. "התשובה פשוטה מספיק: ההישגים של סין במאבק במגיפה הם התשובה הטובה ביותר לסברה המוטעית שסין הסתירה את המידע על הנגיף".
הרשויות עצרו עיתונאים שתיעדו את המציאות הקשה של החיים בווהאן בשיא ההתפרצות. אחת מהם, ז'אנג ז'אן, עורכת דין לשעבר, נידונה לארבע שנות מאסר על "בחירה במריבות ועידוד צרות". הסיפור של ווהאן, על פי הנרטיב הרשמי, הפך לסיפור של גבורה, סולידריות וניצחון.
במרכז כנסים בעיר, שקודם לכן שימש כאתר בידוד מאולתר לחולי קורונה, נפתחה באוקטובר תערוכה שמציגה את המאבק של העיר בקורונה. היא קיבלה את הכותרת "להציב אנשים וחיים בראש - תצוגה מיוחדת על המאבק במגיפת הקורונה", והציגה יותר מאלף פריטים שמזכירים למבקרים את המאמץ וההקרבה שעשו עובדי הבריאות, החיילים, המתנדבים, הבכירים והאזרחים כדי להביס את הנגיף.
המנהיגות הנחושה של המפלגה סביב המאבק מודגשת ברחבי התערוכה, אבל אין אזכור לטעויות כלשהן שעשתה הממשלה. "מכונת התעמולה עובדת במלוא כוחה כדי לקדם את ההצלחות של הממשלה - הקושי הסתיים וכעת אנחנו יכולים לשיר ולרקוד בחגיגה של שלום", אמר ז'אנג האי. "אבל הניצחון לכאורה הושג באמצעות הקרבת העם".
אופטימיות זהירה
בלבו של מרכז ווהאן יש תזכורת לכך שלא כולם התאוששו מנגיף הקורונה: השוק הסיטונאי למאכלי הים של חואנן, שם זוהה לראשונה מקבץ מקרי קורונה שהפך את האתר למושמץ ברחבי העולם. כיום השוק - ששמו הוסר מהשערים - נותר סגור מאחורי גדרות מתכת. העתיד שלו אינו ברור.
שיאו צ'וואן־אן, שמוכרת קני סוכר בקרבת השוק, זוכרת את הסגר בפחד. כאשר החלו ההגבלות, שיאו, שהגיעה מעיר שכנה, נתקעה בווהאן למשך יותר מחודשיים. בימים שלפני הטלת הסגר בתה הפצירה בה לשוב הביתה, אבל שיאו לא רצתה לוותר על מלאי קני הסוכר שלה.
בסופו של דבר היא לא הצליחה למכור כלום, וכאשר הסגר נמשך, כל קני הסוכר נרקבו. "הפנים שלי נשטפו בדמעות כל יום. זו הייתה התקופה המייסרת ביותר, והייתי כל כך עצובה ומפוחדת עד מוות", אמרה.
אבל הצעדים הנוקשים כנראה עבדו. עד אמצע מרץ מספר ההדבקות הואט מאלפי מקרים ביום באמצע פברואר למקרים ספורים בלבד. לתושבים התירו לשוב לעבודה. אוטובוסים ציבוריים ורכבות תחתית חידשו את הפעילות. לבסוף, ב־8 באפריל הסגר הוסר רשמית.
הרשויות בסין הצליחו במידה רבה להימנע מסגר עירוני נרחב כמו בווהאן במהלך ההתלקחויות הבאות של הנגיף, וזאת על ידי שימוש בבדיקות המוניות, מעקב אחרי מגעים והגבלות ממוקדות יותר. בעת שהמגיפה מתפשטת, ההצלחה הכוללת של סין בהכלת הנגיף, במיוחד מול כישלונות כאוטיים וקטלניים במדינות כמו ארצות הברית ובריטניה, זכתה לתמיכה מקומית נרחבת.
שנה אחרי הסגר, העסק של שיאו התחדש מול השוק הסגור. המצב לא טוב כמו בימים שלפני המגיפה, אבל שיאו עדיין מלאת תקווה. "ווהאן בטוח תהיה טובה יותר ויותר", אמרה. "תושבי ווהאן הם קשוחים ומתנהלים היטב".
אבל הנגיף יכול לחזור אחרי הפוגה ממושכת. בחודש שעבר, עשרות מיליוני בני אדם בצפון סין הוכנסו לסגרים הדוקים, בדומה למה שעברה ווהאן, אחרי שמאות בני אדם נדבקו בהתפרצות החמורה ביותר במדינה זה חודשים. הרשויות מיהרו לבנות מחנה בידוד עצום, שיכול לאכלס יותר מ־4,000 בני אדם, תזכורת למאמצים קודמים שבוצעו בווהאן, שם כמה מתקנים רפואיים, כולל בית חולים שבו אלף מיטות, נבנו בתוך עשרה ימים בלבד.
הצעדים הגורפים האלה עוררו זיכרונות מוכרים עבור חלק מתושבי ווהאן, ששוב עטו מסיכות בפומבי, כפי שעושים כעת אנשים בבייג'ינג ובשנחאי, והמדינה נזהרת יותר לקראת שנת הירח החדשה. בדרך כלל, במהלך חגיגות השנה החדשה עשרות מיליוני סינים נוסעים הביתה כדי להתאחד עם המשפחה. אבל הרשויות הפצירו באנשים להימנע מנסיעה השנה, ודרשו ממי ששבים לאזורים כפריים להציג בדיקת קורונה שלילית בתוך שבעה ימים ולשהות בבידוד למשך 14 ימים עם הגעתם.
וו חוי, שליח מזון בן 40 בווהאן, אמר שהוא מקווה שהפעם הרשויות בצפון סין למדו מהכאוס הראשוני בווהאן ויטפלו בעניינים באופן אנושי יותר מאשר בסגרים שעברו. "במהלך השלב המוקדם של הסגר בווהאן, הממשלה לא ידעה כיצד להתמודד עם הסוגיות שנוגעות לפרנסת התושבים, זה היה בלגן מוחלט. אני בטוח שאף אחד לא שכח את זה", הוא כתב בפוסט שהעלה לאתר ווייבו.
חוי אמר שתושבי ווהאן שילמו "מחיר כבד" כאשר העיר שלהם נחסמה, אבל היו גאים כאשר הצליחה לעבור את זה. "כעת, אחרי כל כך הרבה זמן, לא זוהו מקרים חדשים והעיר החלה להתאושש לזמן מה. הרחובות מלאים באנשים. אני חש שכל המאמצים האלה שנעשו בתקופה ההיא היו כדאיים", ציין.
התרגום באחריות "מעריב"