בחגי הפסח לפני פרוץ הקורונה הגיעה אלה לב, שמתגוררת עם בעלה בסינגפור, ארצה כדי לחגוג את החג עם משפחתה. אלא שהשנה, כמו בשנה שעברה, היא תיאלץ לחגוג את החג בסינגפור בשל הסגר שמוטל בימים אלה על המדינה. “בדרך כלל אנחנו חוגגים בישראל כי יש לנו בארץ משפחה גדולה", מספרת לב.
“כשהתחילה הקורונה, בסינגפור לא הרגישו אותה יותר מדי. דיברו על מרחק של מטר, אבל לא אמרו שצריך ללכת עם מסיכות וכו’. אבל יום לפני סדר פסח הקודם, עשו סגר והגבילו את השהות בבית רק למשפחה גרעינית".
לדברי לב, השנה הסדר צפוי להתקיים במתכונת די דומה, כאשר מספר האנשים המותר בבית אחד הוא שמונה, לא בהכרח מאותה משפחה גרעינית. “נחגוג ביחד בבית של אחת המשפחות", היא אומרת. “חילקנו את התפקידים בינינו. אני אכין את הגפילטע פיש הידוע שלי וחזרת, מישהי אחרת מכינה מרק וקניידלך. נקרא את הגדת הפסח ונחגוג. זה לא אידיאלי, אבל זה המיטב במצב הזה. הגעגועים למשפחה בארץ עזים".
מרגישים את החסר
גם טלי ורד־בראון, המתגוררת בשבע השנים האחרונות בקורבי שבבריטניה, נהגה לחגוג את חג הפסח בחיק משפחתה בארץ. אלא שגם בריטניה נמצאת בימים אלה בסגר ממושך והדוק, והיא ובעלה צפויים לחגוג את הפסח בביתם. “זה מצריך הרבה הכנות כי אין אצלנו קהילה יהודית חזקה, ולכן בשביל להשיג מצרכים כמו מצות, שאין בסופר, צריך להזמין במיוחד ומראש", היא מספרת. "הפרוצדורה יותר קשה, אבל מסתדרים כי חשוב לנו לשמור על המסורת".
איך ייראה ערב החג?
“אנחנו עורכים חצי שולחן חגיגי עם אוכל והגדה, שמים אייפד מולנו, רואים את המשפחה בישראל בזום ויוצרים אווירה כאילו אנחנו חוגגים עם כולם ביחד, בתקווה שבשנה הבאה נוכל לטוס ולחגוג את החג ביחד עם כל המשפחה".
גם גל עדוט־עדני, בן זוגה איציק וילדיהם שחף וכפיר, הנמצאים כעת בלאוס, תכננו לחגוג את חג הפסח בישראל בשנה שעברה, אבל הקורונה טרפה את הקלפים. “הגענו ללאוס בתחילת פברואר 2020 והבנו שהנגיף מתפשט ובקרוב השמיים ייסגרו", מספרת עדוט־עדני. “בעקבות כך החלטנו לשכור בית מפנק כדי להעביר את חג הפסח ואת ימי הסגר בכיף".
השנה, בשל החלטת שלטונות לאוס לסגור את הגבולות הקרקעיים ואת שדות התעופה לטיסות בינלאומיות, למעט מקרים הומניטריים, מתכננים בני המשפחה לחגוג את חג הפסח בבית חב"ד המקומי. “לא תיארנו לעצמנו שתחלוף שנה ונמצא את עצמנו עדיין בלאוס, חוגגים את פסח עם חברינו מבית חב"ד, עם תרמילאי ישראלי אחר שגם בחר להישאר ועם חברים יהודים שחיים בעיר ושמחים לחגוג ביחד", היא אומרת.
מה מצב התחלואה בקורונה בלאוס בימים אלה?
“נכון לימים אלו לא ידוע על מקרי קורונה. למעט המגבלות על כניסה ויציאה, במדינה עצמה החיים נמשכים, ללא הגבלות, ריחוק חברתי או חובת עטיית מסיכות. מאחר שתיירות החוץ נעצרה, רבים איבדו את מקומות עבודתם, והמצב הכלכלי הקשה מתחיל לתת את אותותיו. התוכנית המקורית הייתה לשוב לישראל באוגוסט 2020, כך שקרוב לוודאי שהיינו חוגגים השנה את פסח בישראל, אבל טוב לנו כרגע פה. לניקיונות פסח בארץ אני פחות מתגעגעת. אנחנו מתגעגעים לחמותי ולבן זוגה המופלא, והיינו רוצים שהם יהיו פה איתנו".
כיצד אתם נערכים מבחינת בישולים?
“בן זוגי הוא השף של הבית. גם השנה נמצא דרך להכין מטעמים שגדלנו עליהם. אנחנו לא מדקדקים בכשרות, אולם חשוב לנו שילדינו יכירו וישמרו את מנהגי החג. בעזרת משפחת השליחים של חב"ד, נצטייד במצות, ביין תירוש ועוד אי אילו פינוקים. בפסח הקודם גילינו שהמקומיים פה עפים על מצות".
נעמה אתל, המופיעה בארצות הברית ככוכבת הילדים “נעמה סופר־על", חיה בשנים האחרונות עם בעלה ושלוש בנותיה בלוס אנג’לס. “בדרך כלל אני רגילה להזמין 40־50 אנשים לערב החג ולחגוג ביחד בבית הגדול", היא מספרת. "לעתים אף הייתי מטיסה הנה את המשפחה מהארץ כדי לחגוג איתנו".
אלא שבשל מגבלות הקורונה, בשנה שעברה חגגה אתל את החג בפורום של חמישה אנשים בלבד, ואילו השנה הם יציינו את החג בחופשה במלון במקסיקו. “בעלי דתי, ובדרך כלל אני מכשירה את הבית ועובדת קשה לקראת החג, והפעם, אחרי הקורונה, החלטנו בפעם הראשונה לקחת חופש מזה ולחגוג את החג במלון עם עוד 300 יהודים", היא מספרת. “עושים לפני הכניסה למלון בדיקות קורונה ומבלים בליל סדר משותף בתוך אולם ענק".
למה ויתרתם על חגיגה בבית?
“אומנם אין אצלנו כרגע מגבלות על מפגשים שאינם עם בני המשפחה הגרעינית, אבל בחרנו לנסוע בשביל להתאוורר, לצאת לחופש. הבנות עדיין לומדות בזום ונעולות רוב השנה בבית, אז אנחנו זקוקים לזה".
על דבר אחד אתל אינה מוכנה לוותר. “יש לי צלחת שירשתי מסבתא שלי ז"ל, ואני מוציאה אותה בכל ערב חג כי זה מזכיר לי אותה ואת הבית", היא מספרת. “עכשיו אקח אותה איתי למלון כי מבחינתי הצלחת הזו היא קודש הקודשים. אני שומרת עליה מכל משמר, ואין ערב חג שהיא לא תהיה איתי, לא משנה באיזה מקום בעולם אהיה".
בשש השנים האחרונות מתגוררת הילה ירדני־הרשקו בוונקובר שבקנדה יחד עם בעלה ושלושת ילדיהם. “מאז שעזבנו לא חגגנו את ערב החג בארץ, אלא בדרך כלל חוגגים פה עם חברים, שוכרים חדר גדול שיתאים לכולם", היא מספרת. “כל אחד מכין משהו וחוגגים".
בשנה שעברה הם ציינו את החג דרך הזום בשל המגבלות. גם הפעם, בשל העובדה שהתכנסות בחלל סגור הינה אסורה בקנדה בימים אלה, והתקהלות בחלל פתוח מותרת עד עשרה אנשים, הם מתכננים לחגוג לבד. “בוונקובר אתה לא יכול לסמוך על מזג האוויר", מסבירה ירדני־הרשקו.
איך נערכתם לליל הסדר?
“הסחורה של פסח לא מגיעה לפה יותר מדי, אז הזמנתי מראש גפילטע פיש ומצות, אבל בדרך כלל יש יותר מבחר של סחורה לפסח. אולי בגלל הקורונה יש עיכוב משלוחים מהארץ, אז נכין מצרכים לבד: נטחן מצה ונכין קמח מצה, נכין את הדברים הכי בסיסיים. זה לא פשוט ואני מרגישה את החסר הזה, אבל אין ברירה וזה ייראה כמו ארוחה רגילה שלנו".
הילדים מרגישים את אווירת החג?
“הילדים לא לומדים בבית ספר יהודי, ואין שם פעילות יהודית, אז קשה להעביר להם את אווירת החג. לרוב היו אירועים חינוכיים בבית חב"ד, אבל השנה זה לא קרה. מבחינת הגדה, לילדים אין סבלנות לזה, אז אני מחפשת רעיונות מקוריים למשחקים באייפד שאפשר דרכם להעביר להם את סיפור פסח".
החג האמיתי
חיים קצב, המתגורר כמעט 30 שנה בפיליפינים, רגיל לציין את ערב החג בבית הכנסת הסמוך לאזור מגוריו, יחד עם כ־100 איש נוספים. “יש לנו פה קהילה מאוחדת, אז בימים נורמליים כך היינו חוגגים", הוא אומר. “אך בימים הטרופים של הקורונה הרבה אנשים עזבו את בית הכנסת, ובשנה שעברה לא היה ערב חג שם. גם השנה יש כאן הנחיות מאוד מוקפדות ונוקשות על התקהלות, אז אנחנו חוגגים בבית".
איך?
“הזמנו לפני כארבעה חודשים חבילות מצות כי למשלוח לוקח הרבה מאוד זמן להגיע. כיוון שאני אדם מסורתי ושומר מצוות, אני דואג לנקות את הבית, מוכר חמץ דרך הרב של הקהילה, וכל משפחה מהקהילה מקיימת ארוחה בבית יחד עם עוד שתי משפחות. אני, אשתי ושלושת ילדינו מתארחים הפעם אצל משפחה אחרת".
חסרה לך האווירה של הפסח הרגיל?
“הפסח בצל הקורונה הוא מקרב. בדרך כלל, כשאנחנו חוגגים את ערב החג בצורה המונית בבית הכנסת, יש פחות תשומת לב לגרעין המשפחתי ולילדים. חשוב לי מאוד לשמור על המסורת, ולכן גם התעקשתי שהילדים שלי ילמדו לקרוא ולכתוב בעברית. קריאת ההגדה המשותפת היא החג האמיתי בעיניי. שום קורונה או משבר לא יכולים לשבור את המסורת של חג הפסח".