"הכוחות המלכדים בינינו, חזקים בהרבה מהכוחות המפרידים בינינו". אלו היו דברי אמיר אוחנה, יו"ר הכנסת, בטקס הדלקת המשואות, ולא קשה לנחש למי התכוון כאשר דיבר על הכוחות המפרידים. כך בשקט, התפלחה לה באמצע נאום שאמור היה להיות נאום מאחד, עוד אחת מההתבטאויות שבלי משים עלולה לעורר תסיסה בקרב בוחרים מהימין כנגד בוחרים מהשמאל, אותה תסיסה שמייצרת מילים כמו "אנרכיסים", "בוגדים", ואפילו "טרוריסטים", המכוונות כנגד חתך מפואר בחברה הישראלית.
חוץ מהמסר המפלג, נאומו של אמיר אוחנה היה נאום יפה ומכובד. אהבתי במיוחד את אותו חלק בו הוא דיבר על הילדים שלנו ושלמענם אנחנו צריכים לבנות עתיד טוב יותר. אני צופה מדי שנה בטקס הדלקת המשואות והוא תמיד מרומם את רוחי בגלל התפאורה הקסומה, דגלי ישראל שאין יפים מהם בעולם, וסיפוריהם המרתקים של אנשים מכל גוני הקשת החברתית, שנפל בחלקם הכבוד להדליק משואה.
בואו לשדרג את האנגלית שלכם: לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
השנה, מלבד היותו של הטקס מרשים, מדויק, מבוצע לעילא ולעילא, עם אפקטים ופירוטכניקה, הוא היה מרגש יותר מתמיד, למרות שהתקיים בצל הקרע הנורא בעם, ואולי דווקא בגללו. ניכר היה מתגובות הקהל, שהעם זקוק לאתנחתא מנחמת אחרי הייאוש והדיכאון שפקדו אותנו בחודשים האחרונים. אין ספק שהטקס המרגש שימש כקתרזיס, לפחות זמני, על מנת להשתחרר לרגע מהמועקה החברתית אליה נקלענו. לכן, גם נאום אוחנה היה נדרש ונכון בעת כזאת, למרות שברשתות כבר נרשמו תגובות שתיארו את הנאום כמו נאום בטקס בקוריאה הצפונית, שבו כולם, על פי תזמון מתוכנן, מחייכים ומנופפים בדגלים קטנים, למען המנהיג העליון. יש שכתבו שהוא נשמע כמו נאום פוליטי בקמפיין בחירות שבעצם אומר בשורה התחתונה: אנחנו ננצח את כוחות האופל הקיימים בתוכנו, והכוונה כמובן למחנה היריב מהצד השמאלי של המפה, ובאופן ספציפי למפגינים.
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>
אני רוצה להאמין שהכוונה היתה טובה וההתרגשות אמיתית, אולם לא הכל ורוד ונפלא. הנאת הצפייה נפגמה, לפחות עבורי, אחרי המראות קורעי הלב, על קללות, וכמעט מכות, בבית העלמין בבאר שבע אליו הגיע בן גביר שהתעקש לנאום, ולקבל במה, למרות בקשותיהם החוזרות ונשנות של משפחות שכולות להימנע מכך. מראות הזוועה האלה הוכיחו שוב שהאחדות עליה דיבר אוחנה בנאומו, רחוקה מאיתנו שנות אור.
כאשר אוחנה בנאומו אמר שהכוחות המלכדים בעם יתגברו על הכוחות המפרידים, נראה בן גביר מוחא כפיים במרץ רב ובהתלהבות, ולא יכולתי שלא לתהות: ממה אתה בן גביר מתלהב כל כך? הרי בגללך ייזכרו לעד טקסי הזכרון השנה לדראון עולם. בגללך נוצרו העימותים המכוערים בין הנוכחים בבית הקברות בבאר שבע. אם לא היית מתעקש להגיע ולנאום על אפם וחמתם של המשפחות, העימות החזיתי בין הנוכחים שם, לא היה מתרחש. אתה הצהרת יום לפני, שאם תוותר ותיענה לבקשותיהם של המשפחות, זה יראה כחוסר מנהיגות. אני לא מבינה. האם הגעת ודרשת לנאום על מנת להזדהות באמת עם כאב המשפחות, או שמבחינתך זה היה עוד מפגן כוח על מנת להראות מי כאן הבוס? אולי שכחת, אבל המשפחות השכולות חשובות עשרת מונים יותר מהמניע האישי האגוצנטרי שלך, שמונע מהצורך לכפות בכוח את רצונותיך.
ולכן, כששמעתי בחדשות, בערך שעה לפני שטקס המשואות החל, מישהו מצד הקהל בבית העלמין בבאר שבע, שצידד בעד בן גביר וזכותו לנאום, צועק לעבר משפחות אבלות שהוא מאחל להן שיבואו לבקר את ילדיהם בבית הקברות הזה, הנאום הכביכול מלכד של אוחנה, איבד לגמרי ממשמעותו בעיני, ולא יכולתי שלא להרגיש, עד כמה הטקס למרות שהיה מרשים ומרגש, עלה ממנו ריח רע של זיוף בגלל שלא שיקף את המציאות המרה.
ובחזרה לטקס עצמו. שתי שאלות. א. מדוע נפקד מקומם של זמרים מהעדה האשכנזית? גם לי, כאשכנזיה גאה מותר להתבכיין על גזענות, לא רק לאמסלם נשמרת הזכות הזאת. ב. מה הסתתר מאחורי המגמה, לא להזמין לטקס אף אמן מאותם אמנים גדולים שהשתתפו בהפגנות בקפלן ביניהם קרן פלס, נינט טייב, רן דנקנר, ארכדי דוכין, מירי מסיקה, אפרת גוש, ריטה, יזהר אשדות, מוקי, אתניקס, זאב נחמה, הדג נחש ועוד רבים וטובים? האם הגענו לשלב הנקמות והעונש? כך זה יהיה מעתה ואילך? כל מי שיעז, ולו לצייץ ציוץ הכי רפה כנגד הממשלה אוטומטית יוחרם?
אני לא מאמינה שאני אומרת את זה אבל בסך הכל מגיע לרגב שאפו על המשימה שעמדה בראשה, אך יחד עם זאת היא יכלה להוסיף לעצמה המון נקודות זכות, אילו התעלתה על עצמה והיתה מזמינה גם אמנים שלא מפחדים להביע בקול את דעתם, ואז הנאום של אוחנה ודבריו על עם אחד ואחים אנחנו, היו מקבלים משמעות אחרת.