"שיבולים כורעות עומס/ שפע בר על כרים,/ עלמות-חן ישאו/ עומרים// חרמשים כבר הושחזו/ ונשאו מונפים./ שיבולי פז ירחשו/ שיר חג" - אכן, כששוחררו יוכבד ליפשיץ ונורית קופר משבי החמאס, הצטלצל מיד באוזניי "שיבולי פז", מלהיטיה הגדולים של להקת "הגבעטרון" - ולא במקרה. עמירם קופר, 85, מניר-עוז, מחבר מילותיו של השיר, הוא בעלה של נורית שנותר בשבי החמאס, כמו עודד ליפשיץ, מבארי, בעלה של יוכבד. הבה נישא תפילה לשחרורם עם החטופים האחרים.

בני הזוג קופר היו בשנות ה-50 ממייסדי קיבוץ ניר-עוז. קופר, בוגר "כדורי" ובעל תואר שני בכלכלה חקלאית ובמינהל מהאוניברסיטה העברית, מילא במרוצת השנים בקיבוצו תפקידים משקיים וחברתיים. לצידם עסק כתחביב בכתיבת ובהלחנת שירים, "בשביל הרוח ולאירועים בקיבוץ", כפי שקופר, שהוציא שני ספרי-שירה, סיפר לאתר "שירה עובדת".

כפי הנראה הוא חיבר את "שיבולי פז" - שיר שהוא להיט בריקודי-עם, בכוריאוגרפיה קופצנית של רבקה שטורמן האגדית מעין-חרוד - ב-60' לאירוע לציון חמש שנים לעלייה על הקרקע של ניצני-עוז. קופר, ששיתף פעולה עם מלחינים מההתיישבות העובדת (וגם עם הזמר והמלחין הבאר-שבעי יוסף מוסטקי, בין השאר מלחין "ים ושקיעה" ו"זמר נוגה"), כתב את "שיבולי פז" עם המלחין יעקב שגיא, שהגיע מקיבוצו, עין השופט, לשנת שירות בניצני-עוז. שגיא, שנפטר בדמי ימיו, היה גם מלחינם של שירים "שיירה שלנו" ("שוב יוצא הזמר"), למילים של נתן יונתן, מקיבוץ שריד ו"עוד נשוב מחר", למילים של אלי נצר, מקיבוץ דליה, שיר שהתפרסם בביצועו של עוזי מאירי.

נס בבארי
בזוועות שפקדו את יישובי עוטף עזה היו שזורים ניסים. אחד מהם אירע בקיבוץ בארי - צפונית לניר-עוז - הוא גדול יישובי המועצה האזורית ונפגע קשות במתקפת הפתע של החמאס. זאת, כאשר הודות לתושייה שהפגינה באומץ חברת הקיבוץ שרי אלדן, בת ה-88, ניצלו חייה וחיי בעלה, אנדד, שאמור לחגוג בקיץ את יום הולדתו המאה (!). איך לא התייראה מצוררי החמאס? - "שרי היא הגנרל שלי", ענה אלדן כבר לפני 13 שנה בבארי לרגל הופעת ספר שיריו "באורו זורם הפרי בעורי".

אנדד אלדן נחשב כאחד המשוררים החשובים במדינה. למעשה, הוא נקרא אברהם (אברומה) בלייברג, כשעלה מפולין לקיבוץ חפציבה. בשם המקורי שקרא לעצמו הוא נתן ביטוי לאהבת הנדודים שלו. מכל עיסוקיו הוא התמיד בכתיבת שירה. "דווקא עכשיו, נוכח חידושי הזמן, מתבלט קולה של השירה, שהוא קולה יחיד של הדממה", אמר בראיון דנן.

ב-60' הם עברו מחפציבה לבארי. "חיפשנו קיבוץ צעיר", הסביר. "גם כשהציעו לנו מהקיבוץ המאוחד את שפיים, התעקשנו. נראה שעשינו עסק טוב גם אם היה עלינו לעבור את הקאסמים שנורו מרצועת עזה".

מעניין מה הוא אומר כעת...  

"השבת השחורה" 
"השבת השחורה", זה השם שדבק מאליו בשבת שמחת תורה, שבה התלקחה המלחמה שאנחנו חווים עכשיו וזאת תוך התעלמות מכך שיש "בעלת בית" קודמת ואחרת. שכן, כך נקראת מזה 77 שנה שבת ה-29 ביוני 46' . זאת, כאשר שלטון המנדט הבריטי פשט על היישוב ועל מנהיגיו, שהובלו למעצר בלטרון כתגובה על פעולות המחאה של תנועת המרי העברי.

גם אם השחור דאז מחוויר לעומת השחור דהיום, לא בטוח שזה נכון לאמץ אותו כינוי

האם לא די בכינוי "השבת הארורה"

סטיינמן
גם עם בכי אפשר לצאת מאצ'ו - זאת הוכיח תמיר סטיינמן, הכתב המסור והחרוץ של חדשות 12, שברגישותו המובהקת הוא לא עצר את דמעותיו בכתבה מרגשת מאין כמוה שבה נפגש עם ניצולי הטבח, שב-7 באוקטובר שוועו לעזרתו, שלא תמיד יכלה להושיע.

אם פירוש שמו הוא איש-אבן, למעשה סטיימן הוכיח - לא בפעם הראשונה - שהוא כתב שכולו לב. על כך יבורך.