"אין לי הסבר הגיוני לדבר הזה", אומר אפי נצר. "90, לך תאמין", הוא מתפעל ומצידו השני של קו הטלפון הוא נשמע כצעיר במחצית גילו. "בהרגשה שלי לא השתנה כלום. אני אותו אפי שהייתי, אבל עם מחויבות רבה בתקופה הקשה שעוברת עלינו להוציא קצת את האנשים מהכאוס הגדול שירד על כולנו. גם בגילי אני מתרוצץ בין הופעות. שואלים אותי מה אני לוקח בשביל זה, אלה כדורים. והאמת? - אני לא לוקח כלום, רק עושה מה שאני אוהב".
להלן מסע בין תחנות חייו.
אפרים שטמר - מלך השירה בציבור פרץ לאוויר העולם בחיפה עם השם הזה. בנעוריו החליף לנצר בעקבות דודו, פלמ"חניק במשמר העמק. בקן "המחנות העולים" הפך גם לאפי.
אקורדיון באמבטיה - האקורדיון הראשון נקנה לו על-ידי הוריו בהיותו בן 16. הוא למד בעצמו לנגן בכלי ב...אמבטיית הדירה, שבה התחלקה משפחתו עם שתי משפחות נוספות. "מאז אני צמוד לאקורדיון ואוהב אמבטיות", הוא מעיר. "למוזיקה הגעתי ממקהלת בית הכנסת".
שירה בציבור - נצר, מכונאי דיזלים בהכשרתו, בוגר מגמת מכונאות-רכב בתיכון המקצועי בסמ"ת בעירו, כשגויס, רגע לפני שנשלח לבה"ד 6 נשאל לגבי תחביביו, נחרץ גורלו כשסיפר על האקורדיון והוא הפך בו במקום לצוות הווי של חייל אחד. "שלחו אותי עם הכלי לגדוד מלא אינדיאנים", הוא נזכר. "נשבע לך שלא ידעתי מה לעשות שם. מפחד שהם יטרפו אותי, אלתרתי מילים עבריות לאיזה שיר צרפתי. החבר'ה הצטרפו בטירוף ומאז אי אפשר היה לעצור את העניין".
צבי סופר - "אף פעם לא טענתי שהמצאתי את השירה בציבור", נצר מצהיר בלהט. "עשו זאת לפניי, כשעליתי על הפטנט בגיל שש. הוריי, שוחרי התרבות, היו לוקחים אותי לשחריות-שבת בעירנו, שבהן צבי סופר, חיפאי עם כינור, בעל חנות לכלי-מוזיקה, איש מקסים שנראה כמו בן-גוריון, היה מלמד שיר בכל שחרית - ואני הוקסמתי מזה. הודות לו הפכתי את השירה בציבור לתופעה לאומית שכמותה אין בשום מקום אחר בעולם".
השיקופיות - "זה סטארט-אפ שלי לשדך שיקופיות עם שירים. כשעמד להיות באמפי ערב גדול של שירה בציבור, שברתי את הראש איך נדפיס מילים של שירים ל-1,500 איש. השיקופיות הצילו את המצב. מכיוון שלא היה מסך, חיברו שני סדינים גדולים ותלו אותם על הקיר כמו שתולים כביסה על חבל. זה היה פרימיטיבי להחריד, אבל הקהל שר איתי את השירים כמו תפילה. מה פתאום שיקופיות? - נזכרתי שכאשר הייתי בקולנוע בלונדון, בהפסקה, כשפסנתרן ניגן שירים, המילים הוקרנו על מסך בצד".
"הורה נעורים", שיר הביכורים - כשנצר רקד בלהקת המחול של הפועל חיפה, הוא נשאל אם יש לו הורה לתחרות המחולות ב"שומרייה". המחול הפך לשיר "הורה נעורים" עם מילותיו של אברהם בן-זאב, אזרח עובד צה"ל שגם פזמן שירים ובראשם "זמר זמר לך". נצר פגש אותו כשארגן שירה בציבור בקורס רס"רים במחנה מרכוס.
"שובך יונים" - בן-זאב חתום גם על מילות להיטו הראשון של נצר: "באתי עם השיר ל-וילנסקי, שעבד בקול ישראל. 'זה שלגר!', פסק וילנסקי וארגן להקלטת השיר את עליזה קאשי, סולנית להקת הנח"ל. עם העיבוד של וילנסקי הרגשתי בשמים. אחר-כך מרוב שירי-ואלס שהלחנתי הוא כינה אותי יוהאן נצר או אפי שטראוס".
"מלכות החרמון" - "אני בחרתי אותו!", נצר חושף כיצד משה יעקובוביץ', הוא מוצי אביב, סולן להקת פיקוד הצפון, הגיע לשיר של חייו. "הקול שלו מצא חן בעיניי", מנמק נצר, שכתב את השיר עם איש הרדיו יובב כץ. "האמת? - לא ניחשתי שהשיר יצליח כל כך".
"פרחים בקנה" - "ג'ודי שוורץ (כיום, קוסמטיקאית-צמרת ברמת-אביב ג' - י. ב-א) שרה אצלי ב'חבורת בית רוטשילד', אך את הסולו בשיר היא קיבלה מבני נגרי, המנהל המוזיקלי של צוות הווי תותחנים. נוסחת ההצלחה? - שילוב מילים של שלום עם לחן שהקדים את זמנו".
חבורת זמר - "כשהקמתי בראשית שנות ה-60 את 'חבורת בית רוטשילד', לא רציתי לקרוא לה להקה או מקהלה, כנהוג עד אז והמצאתי את המונח 'חבורת זמר'. לך תאמין שהיום יש 900 כאלה בכל רחבי הארץ".
עדנה לב - "שמעתי אותה לראשונה ב'חץ מקשת', תוכנית הגדנ"ע של גלי צה"ל. היא הייתה בת 16, אבל עם קול מדהים של זמרת בוגרת. 'אם תשוב', השיר שכתבתי לה עם יורם טהרלב, היה ללהיט אדיר, שהמון בנות באו להיבחן איתו ללהקות צבאיות".
ירדנה ארזי - "אביה, דוד, היה חשמלאי, שעשה אצלנו עבודות. הוא שאל אם אסכים לשמוע את בתו ששרה בלהקת הצופים. איזו שאלה. היא הייתה יפהפייה עם קול נהדר. ישר לקחתי אותה להיות סולנית 'חבורת בית רוטשילד', שממנה היא הגיעה ללא בחינה ללהקת הנח"ל".
עפרה חזה - "כשקיבלתי את מילות השיר 'מישהו הולך תמיד איתי', שחיבר רמי קידר, קצין להקות צבאיות, הבנתי שזה מתאים בול לעפרה חזה. תוך רבע שעה הלחנתי את השיר, שזכה להצלחה עצומה עם הביצוע הנפלא שלה. לימים, כשניצלה מתאונה אווירית במדבר יהודה, היא סיפרה שהרגישה שהשיר שמר עליה. כעבור זמן, כשהודיעו בתל השומר על פטירתה הפתאומית, הנוכחים שרו חרש את השיר. עד היום מצמרר אותי להיזכר בכך".
"בלדה לחובש" - שיר הזכייה של נצר בפסטיבל הזמר והפזמון 69' למילותיו המרגשות של דן אלמגור, חברו בחיפה, שהלמו את התקופה הדרמטית של מלחמת ההתשה. נצר התעקש על יהורם גאון כמבצע השיר למרות שכבר היו לו שני שירים באותו פסטיבל - וחגג זכייה.
"ילדתי מרוסיה" - מחבר המילים העבריות של השיר הרוסי הזה היה לא אחר מאשר נצר עצמו, שבדרך הזאת גייר אי אלה שירים שהגיעו מגדות הוולגה.
עצמאות ב...ניז'ר - עם המרץ הבלתי נדלה שלו הרחיק נצר עד אפריקה. כשארגן בניז'ר הנידחת את חגיגות העצמאות, הוא לימד את הילדים שם לשיר בעברית את השיר "ויניקהו דבש מסלע" ובטהרן הוא ארגן שירה בציבור בטקס הכתרת השאה כמלך מלכי המלכים. "היית צריך לשמוע אותם שרים את 'ערב של שושנים' בפרסית", הוא מתמוגג.
בזכות הכריזמה - כשנצר נשאל אם אדם חייב לדעת לשיר כדי להעביר ערב של שירה בציבור, הוא השיב לא אחת: "אדם לא חייב להיות בשביל זה זמר, למרות שנעים לשמוע קול ערב. והעיקר - לא לזייף ולהיות עם כריזמה, שבלעדיה אין הנחיית שירה בציבור".