"מחפש ומוצא לי זיכרונות": ירון מינקובסקי הקים מוזיאון צעצועים בגיל 60 וככה הוא נראה

 כשנכנסים למוזיאון הצעצועים הישראלי החדש ביפו “זמן צעצוע”, שהקים ירון מינקובסקי, אי אפשר שלא להתרגש, להשתאות, להתפעל ואפילו להזיל דמעת געגוע לתקופת הילדות שהייתה ואיננה עוד.

הכנס שמביא את יפן לירושלים ותערוכה שכולה צבע: אירועי התרבות החמים של הקיץ
בין אמנות לכדורגל: דניאל גרנט חולם לעשות "מילקשייק - דור ההמשך" עם אמא

המוזיאון, המורכב מאלפי צעצועי וינטג’, רובם נוסטלגיים, משנות ה־30 ועד ימינו, הוא מסע מרתק ומרגש במנהרת הזמן אל הילדות, שנותן ביטוי לכל דור של ילדים שעבורם הצעצועים האלה היו עולם ומלואו.

“אחרי 40 שנה שאני בתחום האופנה החלטתי להגשים חלום ולהקים מוזיאון לכל פריטי האספנות שלי”, אומר מינקובסקי (60), הנחשב לאחד ממעצבי האופנה הישראלים המצליחים בעולם. “בכל הראיונות שעשיתי תמיד שאלו אותי מה הלאה, מה החלום שלי. אז ישבתי בבית וחלמתי.

אשתי (השחקנית פזית ירון מינקובסקי - ד”פ) תמיד גורמת לדברים לקרות, אז היא דחפה אותי להקים את המוזיאון ולהגשים את החלום. זה בעצם מוזיאון של ילדות, של נוסטלגיה ושל התרפקות על העבר ושל כל משחקי הילדות של פעם. אני תמיד אומר שהילדות שלי הייתה הילדות של כל הילדים באותה תקופה, אלו שגדלו בשנות ה־60 וה־70.

“הצעצועים קוראים לי”

בקומת המוזיאון המרהיבה והעמוסה בצעצועים מקבלת את פני הקהל בובה של דוגמנית בגודל טבעי עם שמלת ערב שאותה עיצב מינקובסקי, ושבמבט מקרוב ניתן לראות שהיא מורכבת ממאות צעצועי פלסטיק קטנים. מזוזת המוזיאון מורכבת מדמות מסדרת הטלוויזיה “משפחת סימפסון”.

בקומת המוזיאון ניתן לראות בובות של דמויות כמו נשיאי ארצות הברית, דמויות מסרטי הארי פוטר, אריק ובנץ (“רחוב סומסום”), בובות מסדרת “החבובות”, אלביס פרסלי, דונלד דאק, סופרמן, באטמן, סטיב אוסטין (“האיש השווה מיליונים”), פארה פוסט (“המלאכיות של צ’ארלי”), אלכסיס מהסדרה “שושלת”, ה”פונז” (דמותו של הנרי ווינקלר מהסדרה “ימים מאושרים”), דונלד טראמפ, ביל קלינטון, חיים יבין ואפילו גל גדות, לצד אוסף בובות בבושקה נדירות, דמויות מסרטים ומסדרות, משחקי קופסה ישראליים נדירים, צעצועי פח נוסטלגיים ועוד.

“אחד הצעצועים שהכי עשו לי קליקים בלב הוא דובי בשם ‘דובי מישקה’”, מספר מינקובסקי. “לפני כשנה ומשהו הייתי בתערוכת וינטג’ ומשך את תשומת לבי בקצה האולם הדובי הזה שהוא למעשה הקמע של אולימפיאדת מוסקבה (1980).

“אסקפיזם משובח”

מינקובסקי לא רק מציג את האוסף שלו לראווה, אלא גם מקיים במוזיאון סיורים מודרכים בליווי סיפורים וזיכרונות ילדות, המותאמים לקבוצות של עד 20 משתתפים, ומותאמים במיוחד לקהל בוגר ונוסטלגי (גיל 30 פלוס כהגדרתו) ופחות לילדים.

“לילדים זה נראה כמו חנות צעצועים גדולה בסגנון ‘טויס אר אס’ ולא מעורר אצלם רגש סנטימנטלי, לעומת אנשים בוגרים שגדלו על הצעצועים האלה ומסתכלים עליהם בעיניים נוסטלגיות ודרכם נזכרים בילדות שלהם”, הוא מסביר.

“זה מספק אסקפיזם משובח בתקופה הלא פשוטה שאנחנו חווים במדינה. אנשים נכנסים עם חיוך ויוצאים עם חיוך. לאנשים אין מצב רוח לצאת מהבית ולחשוב על ללכת למוזיאון צעצועים, אבל בסיום הסיור הם מודים לי ומאושרים שבאו לראות את המקום. קהל היעד הוא בעיקר אנשים שבאים ליהנות, ואנשים בגילי, בני 60, בכלל ‘עפים’ על האפשרות הזו להיזכר בילדות שלנו”.

למה בחרת להקים את המוזיאון דווקא באזור שוק הפשפשים?
“חיפשנו חלל נחמד, ופשוט הגענו למקום מתאים. לפעמים הכוכבים צריכים להסתדר במקום – וזה קרה. ככה נולד לו המוזיאון”.

מה הצעצוע הכי עתיק שיש במוזיאון?
“יש עגלת בובות שאני מאוד מחבב אותה. זו עגלה שקיבלתי משכנה שלי שפשוט הגיעה אליי הביתה והביאה לי אותה. זו עגלה שהסתובבה אצלה במשפחה דורות על גבי דורות ולא כל כך ידעו איך להיפרד ממנה או לא רצו להיפרד ממנה.

בסוף זה הגיע אליי. האישה שהביאה לי את העגלה נמצאת בשנות ה־70 לחייה, והיא הראתה לי תמונה משנת 1930 של אמא שלה כילדה עם אותה עגלה ואותן בובות בגרמניה. אני טוען שהעגלה הזו היא בת למעלה מ־100 שנה כי פעם, בניגוד להיום, היו גומרים להשתמש בצעצוע, מעלים לעליית הגג ושומרים לדור הבא. פעם התייחסו לצעצועים אחרת. זה לא כמו היום שכשצעצוע לא רלוונטי זורקים אותו או מוסרים וקונים חדש”.

מה הצעצוע החדש ביותר במוזיאון?
“יש לי את צעצועי הגיבורים שעשו לגיבורי ‘חרבות ברזל’ ביוזמה ישראלית, ועוד הרבה דברים טובים אחרים שאני ממשיך לאסוף כל הזמן. את האוסף הזה אני אוסף 40 שנה ולא מפסיק לאסוף”. 

את פריטי המוזיאון ותאריכי הסיורים מפרסם מינקובסקי בעמוד האינסטגרם של המוזיאון toytime_museum ובעמוד הפייסבוק שלו (ירון מינקובסקי בעברית). יהודה מרגוזה 15, תל אביב.