שנים רבות חלפו מאז הפך שירה האייקוני של נעמי שמר "ירושלים של זהב" להמנון שני. אי אז לאחר מלחמת ששת הימים כשהארץ רגשה עם כיבוש ירושלים וניצחון הבזק, היו שהציעו שהשיר יחליף את ההמנון הלאומי. "בינתיים 'ירושלים של זהב' התייצב במקום השני לאחר 'התקווה'" מחייכת המבצעת המיתולוגית של השיר שולי נתן.
באותם ימי אופוריה, כ"ירושלים של זהב" חרך את גלי האתר. הפציע עוד קול חדש של זמר, שדבק בו הכינוי "הצנחן המזמר" הלא הוא מאיר אריאל, עם השיר "ירושלים של ברזל", מילים שכתב והקליט על גבי המנגינה של נעמי שמר.
סיפורם של השירים שהיו להמנונים "ירושלים של זהב" ו"ירושלים של ברזל" יסופר באירוע הקלטת הפודקאסט "סיפור ישראלי" שיתקיים מול קהל ביום רביעי 25.9 בצוללת הצהובה ירושלים במסגרת אירועי "סדרתרבות" בעיר.
בערב זה יצללו המשתתפים לתוך הסיפור של שני השירים, בשילוב קטעי אודיו, וידאו, סרטונים ומוסיקה חיה, בהשתתפות האחיות ג'משיד, שחר אריאל (בנו של מאיר אריאל) ושולי נתן.
"ביקשו ממני לשיר באירוע את 'ירושלים של זהב'. אני לא מופתעת, השיר נכלל בכל הופעה שלי. לעתים מבקשים ממני לבצע רק את ירושלים של זהב, ואני מזכירה שיש לי רפרטואר רחב וגדול, אבל כשמדובר באירוע או טקס מיוחדים אני נעתרת", משתפת שולי נתן.
השיר "ירושלים של זהב", הושמע לראשונה כאחד מחמשת השירים על ירושלים, שהוזמנו על ידי טדי קולק ובוצע על ידי שולי נתן בהפסקה בעת מניין קולות התחרות בפסטיבל הזמר והפזמון שהתקיים בבנייני האומה, במוצאי יום העצמאות 1967, ביום בו החלה 'תקופת ההמתנה'. לאחר המלחמה ולבקשתו של קולק, השיר עודכן נוסף לו בית.
בימים שלאחר המלחמה הפציע גם שירו של "הצנחן המזמר" מאיר אריאל, "ירושלים של ברזל", אותו כתב והקליט על המנגינה של נעמי שמר. את מילות השיר כתב אריאל באחד מימי המלחמה כשחיילי גדוד הצנחנים השתרעו למנוחת לוחמים במוזיאון רוקפלר שזה עתה כבשו, ומהרדיו עלה קולה של שולי נתן שרה את "ירושלים של זהב".
אריאל שהיה מותש מן הקרב בו נפלו חבריו, כתב שורה לפזמון החוזר: "ירושלים של ברזל ושל עופרת ושל שחור" ואחר כתב את כל מילות השיר "ירושלים של ברזל" בהתאמה למנגינה של נעמי שמר.
בהמשך, בכינוס החטיבה עלה מאיר אריאל לבמה וביצע לראשונה את שירו, כשנחמה הנדל מלווה אותו בגיטרה. לימים סיפרה רבקה מיכאלי מנחת הערב, שהיא ביקשה ממאיר אריאל לבצע שוב את השיר והקליטה אותו בטייפ שלה.
למחרת שידרה את השיר בתוכנית הרדיו שלה והוא זכה להדים רבים, אבל גם לנזיפה רועמת של נעמי שמר על כך שמישהו העז לבצע שיר על המנגינה שהיא כתבה, ואף שקלה להגיש תביעה משפטית. ואולם במפגש בין הצנחן המזמר למשוררת והמלחינה הלאומית נוצרה כימיה והשיר "ירושלים של ברזל" נשאר, ונעמי שמר נאותה והעניקה לאריאל זכויות יוצרים על המילים.
האם הרגשת מאויימת מהגרסה של מאיר אריאל?
"ממש לא. זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים עיתון 'מעריב' הפגיש אותנו על ערימת חציר בקיבוצו משמרות. הפגישה היתה מקסימה ומאיר אריאל היה מקסים. הוא גם היה יפה תואר, אי אפשר היה שלא להתאהב בו. הוא הפך לאייקון אחרי מותו, אבל גם לפני כן היו לו מעריצים שהעריצו את הכישרון שלו".
"לאחרונה הייתי בתערוכה בבית גבריאל בה הוצגו ציורים שלו בעקבות השירים, והבנים שלו הופיעו. אהבתי את הקשר שלו למסורת, לתנ"ך, לעולם הקיבוצי ואת השימוש וההצטעצעות שעשה בשפה העברית".
"תוך שהיא מדברת על מאיר אריאל שולי נתן מספרת שבן זוגה, אייבי לוי, שירת ולחם עם הגדוד של מאיר אריאל בקרב על ירושלים ועל גבעת התחמושת במלחמת ששת הימים. "אייבי הוא מלך הסיפורים. אבל נשאיר את השיחה עליו לזמן אחר", היא מתחמקת.
מה יחסך כיום אל השיר "ירושלים של זהב"?
"יחסי נשאר כמו אז כששרתי את השיר על בימת בנייני האומה במוצאי יום העצמאות. הייתי זמרת אלמונית, וכאז גם היום אני מרגישה שזה המזל הגדול שלי בחיים".
"לא הייתי משנה דבר בשיר. הוא שיר לירי והכי שירתי שנעמי שמר כתבה. בניגוד לשירים אחרים היא עבדה על השיר כחצי שנה. חבר דתי הציע לה את הרעיון על אותו תכשיט שרבי עקיבא נתן לרעייתו כתר בצורת חומת ירושלים עשוי זהב".
למלחמה יש גם מחיר כבד, כפי שאנחנו עדים לזה בשנה האחרונה.
"ב'ירושלים של ברזל' כתב מאיר אריאל את השורה הכואבת 'ובאו אמא אחר אמא בקהל השכולות'. אנחנו נמצאים בעיצומה של מלחמה קשה מאד. השכול פקד את משפחת אחותו של בן זוגי אייבי. הנכד שלה דור רידר ז"ל נרצח ביחד עם בת הזוג שלו, בקיבוץ בארי אליו עבר מקיבוץ סעד כחודש לפני המלחמה".
שולי נתן, 77, נולדה בלונדון ועלתה עם משפחתה לישראל כשהיתה בת שנתיים וחצי. היא אמא לחמישה ילדים ולה 11 נכדים. נתן חולקת את חייה בין ביתה ברעננה, ובסופי שבוע עם בן זוגה אייבי לוי בקיבוץ בית השיטה. "אנחנו משפחה ענקית ומאוחדת".
לדבריה, הוריה הזהירו אותה שלהיות זמרת זה לא מקצוע. "אמי הייקית ציפתה שאלמד באוניברסיטה, ואם בכל זאת ארצה לשיר, כך אמרה לי, אוכל לשיר בבתי הקפה של האוניברסיטה".
לבסוף היא לא למדה באוניברסיטה וגם לא באקדמיה למוסיקה. "לוח ההופעות הגדוש לא אפשר לי ללמוד באקדמיה, אבל אני אוטודידקטית באופיי".
בצעירותה התגוררה נתן כעשור בירושלים. "אני אוהבת את היופי העתיק של ירושלים, את האווירה ואת הקהל הירושלמי, אנשים מכונסים, צנועים ותרבותיים יותר".
כיצד את מגיבה לאמירה שאת זמרת של שיר אחד?
"אני חושבת שכל אמן היה שמח שיהיה לו שיר כמו 'ירושלים של זהב'. בנוסף לו יש לי רפרטואר עשיר שבניתי מאז הייתי בת 16. אני אוהבת שירי קודש ושירי עמים. אני מופיעה בפני בני גילי וגם בפני קהל צעיר יותר שמתגעגע לשירים האלה".
את עדיין מרבה להופיע?
"בראשית דרכי חשבתי שהקריירה שלי כזמרת תימשך כחמש שנים. הופעתי כמעט ברצף, למעט עשר שנים בהן השקעתי את עצמי בגידול הילדים. לא יכולתי לרקוד בשתי חתונות. כשחזרתי להופיע בני הבכור שימש בייבי סיטר לאחים שלו. בכל עשור אני אומרת לעצמי שהפעם אפרוש, אבל הביקוש לא נעצר. אין רגע דל. הלוואי שימשך ככה".
"סיפור ישראלי" הקלטת הפודקאסט מול קהל עם השירים "ירושלים של זהב" ו"ירושלים של ברזל" יתקיים ביום רביעי 25.9 | 20:30 | צוללת צהובה, ירושלים.
המופע במסגרת "סדרתרבות 2024", שמתקיימת עד סוף ספטמבר ברחבי ירושלים עם עשרות מופעים, מיצגים, הרכבים מוסיקליים, אמנות, פרפורמנס, תיאטרון ועוד, במימון קרן ג'ק, גוזף ומורטון מנדל ובניהול הקרן לירושלים.
"סדרתרבות 2024" מוקדשת לזכרו של שי דורון, נשיא הקרן לירושלים ואיש תרבות שהשפיע רבות על העיר.