שני חברי כנסת משתי קצות הקשת הפוליטית - אסתרינה טרטמן מישראל ביתנו ודב חנין מחד"ש - חברו בכנסת ה־17 לייזום החוק להפחתת השימוש בשקיות פלסטיק, מהצלחות המאבק להגנת הסביבה. בעוד שחנין ממשיך עד היום לייצג את הרשימה המשותפת, טרטמן, מי שכמעט הייתה לשרת התיירות, נעלמה מאז לבלי שוב מהנוף הפרלמנטרי, בגין מה שכונתה "פרשת התארים המפוברקים".
היכן טרטמן כיום ומה גרסתה לפרשה, הנראית כיום כמתגמדת נוכח פרשיות אחרות שדבקו במפלגת העבר שלה? "גיליתי, אומנם קצת באיחור, שלא נולדתי להיות פוליטיקאית ולא קורצתי מהחומר שהופך אנשים לפוליטיקאים", היא אומרת בנימה של השלמה עצמית, בראיון במעונה המטופח במודיעין. "פוליטיקאי פועל מתוך אילוצים. הוא חייב ליישר קו עם מפלגתו ולהיות נאמן לקואליציה שבה היא נמצאת. לי זה לא התאים, מפני שאני בראש ובראשונה נאמנה לערכים שלי. ככזאת, לא אסטה מהערכים היהודיים שחונכתי עליהם, לא אוותר על התפיסה שלי לגבי ארץ ישראל ובשום פנים ואופן לא אגרר למעשים שנוגדים את החוק".
איך את רואה במבט מהיום את ארבע שנותייך בכנסת?
"זאת הייתה חוויה נפלאה להיות בין המאות מתוך המיליונים שחיים בארץ, שזוכים להיות חברים בבית המחוקקים, מקום עם הרבה עוצמה ועם הרבה השפעה. אני מודה לקדוש ברוך על שזיכה אותי בכך".
ולא רק לו.
"אם לא אביגדור ליברמן, לא היה שום סיכוי בעולם שאהיה חברת כנסת. הייתי בליכוד מגיל 18 ואף פעם לא עבר בי ולו שביב של מחשבה להגיע מהמפלגה לכנסת. למעשה, הכל התחיל מפגישה אקראית שלי עם ליברמן במשרדו של בעלי לשעבר, עמוס טרטמן, אז ראש המועצה המקומית מעלה אדומים. ליברמן בא לשווק שם את קופת חולים לאומית. בדבריו במועצה שמעתי בחור חכם וממוקד ששידר המון ביטחון, והייתה לי הרגשה שהוא יגיע רחוק. כשהוא הקים את ישראל ביתנו, מפלגה שהייתה מסומנת כרוסית, הבעתי נכונות לעזור לו. מפה לשם מצאתי את עצמי כעבור זמן במקום החמישי ברשימת המפלגה לבחירות לכנסת ה־15, ב־99', במשבצת של מתנחלת דתייה. נבחרו ארבעה ונשארתי בחוץ, עד שבשלהי הכנסת הבאה, בראשית 2006, החלפתי את ח"כ מיכאל נודלמן, שהתפטר".
בין שמיים לארץ
טרטמן (61) לבית שבתאי, נולדה בירושלים כדור שביעי בארץ, בת למשפחת אברבנאל הספרדית מצד אמה ולמשפחה אוסטרו־הונגרית מצד אביה. כמי שהתחנכה במסגרות דתיות, הייתה פטורה משירות צבאי, אך הצליחה בסתר ובניגוד לעמדת משפחתה לפעול למען גיוסה לצה"ל. כשנודע לאחר מעשה לאביה, היא קיבלה ממנו את ברכת הדרך עם התניה - שתזכור להיות בת ישראל כשרה.
במהלך שירותה כסמלת מבצעים בחטיבת הצנחנים ביצעה 32 צניחות, "הכי צ'ופר לחיילת", והוכתרה על ידי העיתון "במחנה" כשיאנית הצניחות בין נשים. "זה עניין של אופי, כנראה", היא מעריכה. "אף פעם לא הייתי פחדנית, אם כי אני לא משוגעת עד כדי להסתכן. טיפסתי על הרים ועל קירות, קפצתי באנג'י, עשיתי סנפלינג והתאמנתי בקראטה. באשר לצניחה, אין דבר יותר קסום מאשר לרחף בין שמיים לארץ".
חווית הטרדות בצבא?
"לא רק שלא הוטרדתי, כי מי היה מעז, אלא אפילו הצעתי נישואים למפקד שלי".
בגיל 21, שבוע לפני קורס קצינות, נישאה לסא"ל עמוס טרטמן, "בחור נאה, חלומן של הרבה נשים". היא הכירה אותו - גרוש עם שני ילדים, מבוגר ממנה בלא מעט - בצנחנים. ב־1997 נפרדו דרכיהם "בהחלטה של מעכשיו לעכשיו", לדבריה. כיום, שנים אחרי הפרידה, היא אומרת, "אני מודה לאל וגאה לומר שהייתה לי הזכות להיות לצד האיש שהקים את מעלה אדומים".
בעלה הנוכחי, האדריכל אורי סאלי, שציוריו המרהיבים מפארים את דירתם, בא מזירה שונה לגמרי. אם שמו מוכר לאי־אלה חובבי קולנוע מביניכם, זה לא בכדי. בעברו הרחוק הוא שיחק בסרטים "אמי הגנרלית" בבימויו של יואל זילברג, כבנה של גילה אלמגור, ולצדה של עפרה חזה בסרט "נערת הפרברים" בבימויו של גורג' עובדיה. כפי שהיא מספרת, הוא יצא לשחק בסרטים בארצות הברית ומכך הגיע ללימודי אדריכלות. "אורי, שבנה חצי מווגאס, הוא האיש שתכנן לנאס"א את תאי המגורים בחלליות וגם את מגדל הספירלה בדובאי", מספרת טרטמן.
כשסאלי הכיר אותה במהלך חופשת מולדת במרכז הקבלה, תחום ההתעניינות המשותף לשניהם, כבר הייתה לאחר הפרק הפוליטי בחייה ועם דף קורות חיים שיכול להספיק לכמה אנשים. לאחר שבע שנות שירות בקבע, שממנו השתחררה בדרגת רב־סרן, הייתה מנהלת משאבי אנוש במפעל, שימשה כנציגת ציבור בבית הדין האזורי לעבודה, מילאה תפקיד בכיר בבנק יהב והייתה חברת דירקטוריון בחברות כלכליות.
לצד כל זאת, הוסמכה בירי ושימשה כמפקחת מטווח, הייתה פעילה ביד שרה ובנעמ"ת. כמו כן, היא, הימנית כל כך, פעלה במוסדות ההסתדרות, בין השאר בליגה למקומות עבודה מטעם הפועל, ו"מבחינתי זה היה לגמרי מחוץ לשיקולי פוליטיקה". היא מסבירה: "אני מסתכלת למעשה איך אפשר לעשות דברים נכונים במקום הנכון ולמען הכלל. עם המרץ שלי אף פעם לא הצטמצמתי במקום אחד".
גישתה הניצית באה לביטוי כשהייתה לחברת כנסת ב־2006, בדקה ה־90 של הכנסת ה־16. נאום ההשבעה שלה כלל התבטאויות חריפות נגד חמאס. "ההומניות שלנו מתפרשת בקרב הפלסטינים והערבים כחולשה", אמרה אז בין היתר. "חולשה שלנו פירושה לתת להם לגיטימציה לבוא ולפגע בנו ולחסל אותנו".
"אנחנו חייבים לשמור מבחינה דמוגרפית על רוב יהודי במדינה שלנו", משוכנעת טרטמן, שבהיותה חברת כנסת תמכה לא רק ברעיון חילופי השטחים של יו"ר מפלגתה, אלא גם בטרנספר, וקראה להדיח חברי כנסת המביעים עמדות הנוגדות את אופייה היהודי של המדינה.
באופן לא מפתיע היא הייתה בכנסת יו"ר השדולה למען שפת הלדינו. אבל מה הביא אותה להקים את השדולה למען ים המלח ולעמוד בראשה? "יש לנו נכס מופלא במדינה היקרה והקטנטונת שלנו, וראיתי אותו הולך ונשמט מתחת לידינו. קראתי אז לעצור את תהליך ההתייבשות של ים המלח ולבלום את תופעת הבולענים".
מעשה בשקית
בין השאר, טרטמן העלתה בכנסת הצעת חוק לתאורה חסכונית במבני ציבור והצעת חוק להגנה על עופות מהתחשמלות, אבל רבים זוכרים לה את שקיות הפלסטיק. "לקח שנים עד שהצעת החוק שלי בהקשר זה מומשה והוכתרה בהצלחה רבה", היא אומרת. "אני מאושרת ואומרת הללויה שבכך תרמתי משהו לא רק למען עם ישראל, אלא גם למען הכפר הגלובלי שלנו".
כשאת הולכת למרכול ורואה את מה שהתחלת הלכה למעשה מתממש, לא עוברת בך מחשבה איך לא מייחסים את זה אלייך?
"אני לא מחפשת את זה שיידעו על הקשר שלי לנושא, וגם לא מסתירה. בהתחלה לא מעטים מאלה שידעו על כך כעסו עלי שלקחתי מהם את השקיות ולא נתנו את דעתם על זה שהם תמכו בגרימת נזק לסביבה. הבנתי אותם. כולנו חטאנו בכך בעבר".
ובאשר לשיתוף הפעולה שלך עם דב חנין, שרחוק ממך בהשקפת עולמו כרחוק מזרח ממערב?
"אין ספק ששנינו בקצוות הקיצוניים של שני עברי המתרס הפוליטי. אני לא מסכימה ולו למילה אחת מדבריו בעניינים פוליטיים, הנוגעים לארץ ישראל. זה לא הפריע לי לשתף פעולה עם האיש היקר הזה בענייני עשייה ירוקה, שבהם ראינו את הדברים עין בעין. אישית, אני שמחה שפעילותי כאן הביאה את ארגון 'אדם טבע ודין' להעניק לי צל"ש, שכמוהו קיבלתי גם ממוסד העל של הארגונים הירוקים. עניין שקיות הפלסטיק היה רק אחד משיתופי הפעולה שלי עם חנין".
במעבר חד, כשטרטמן נשאלת לדעתה על חוק הלאום החדש, היא משיבה בביטחון: "ברור שמדינת ישראל היא מדינת העם היהודי. אנחנו מחויבים לזה וזה חלק ממנגנון ההגנה שלנו כבית לאומי לעם שנרדף אלפי שנות דור. מול אלה החולקים על כך, יש צורך בחוק הזה".
שהוציא את הדרוזים להפגנות.
"הדרוזים לא מוחים על היות מדינת ישראל מדינת הלאום היהודי, ואפילו מקבלים את זה באהבה. מה שהם מחפשים זו הכרה בזכויות שלהם, אם כי אין חולק על כך שהם נהנים משוויון מלא, ובעיניי הם כמו אחים שלנו".
בכנסת ה־17 כיהנה טרטמן כיו"ר סיעת ישראל ביתנו, הייתה חברת ועדת החוץ והביטחון והמועמדות שלה לכהונת שרת התיירות סוכלה בשל "פרשת התארים המפוברקים", שבמסגרתה נטען כי היא לא מחזיקה בתארים האקדמיים שעליהם הצהירה. "הגיע הזמן שעם ישראל יידע את האמת בנושא הזה", היא בטוחה. "נגרם לי עוול גדול והיום אני יודעת שהוא היה זדוני ומכוון. בישל את זה עוזר פרלמנטרי שפעל למען העברת התפקיד למישהו אחר".
הוא בדה דברים מלבו?
"מעולם לא מסרתי פרטים לא מדויקים עלי ומעולם לא קשרתי לעצמי כתרים שהם לא שלי. מה שכן, כשפורסם דבר המינוי שלי, רואיינתי לערוץ הכנסת, ושם אמרתי שיש לי תואר ראשון, ואילו במהלך הלימודים לתואר השני, לקראת סופם עברתי את תאונת הדרכים הגדולה של חיי, מה שמנע ממני להיבחן בשני המבחנים האחרונים. זאת לאחר שאת שאר הלימודים למדתי בהצלחה יתרה. בגלל אי־בהירות לא מכוונת בניסוח שלי, התחילה סאגה נוראית, רצופה במהלכים שקריים נגדי".
היכן היה אז הבוס שלך, ליברמן?
"בדיוק אז הוא לא היה בארץ, וכשחזר לאחר כל הרעש, הוא הגיע אלי עם רעייתו היקרה אלה כשבידיהם עוגה מתוקה. דוברת המפלגה אמרה לי לפני שובו 'תשתקי, אל תגיבי, זה יעבור'. זאת הייתה הטעות של חיי שצייתי לה ושתקתי. אילו הייתי מגיבה באותו רגע ומכה על הברזל בעודו חם, הנושא היה יורד מסדר היום, אבל השתיקה שלי התקבלה כהודאה. אם הייתי מציגה בזמן את התעודות ואת המסמכים, כל הסיפור יכול היה להתקבל אחרת. באותם ימים הסתגרתי בבית, כי אמרו לי לא לצאת החוצה. ואילו כשהבת שלי חזרה מבית הספר, התנפלו עליה אנשים מהתקשורת שהתגודדו ליד הבית. כשנכנסה הביתה היא רצה לחדרה, שם ננעלה ובכתה בכי מרורים".
בכנסת ה־18, טרטמן כבר נשארה בחוץ. מאז היא מתעמקת בתחום מדעי המוח כשומעת חופשית באוניברסיטה העברית. "זאת כפגועת מוח כתוצאה מתאונת דרכים קשה, שבין השאר גרמה לי לחורים שחורים בזיכרון", היא מספרת. לצד הלימודים, היא מטפלת כיום בפגועי ראש, עם הסמכה לכך שהיא קיבלה ממכון פוירשטיין.
טרטמן היא אם לארבעה מנישואיה הראשונים וסבתא צעירה. בכורה, אלעד, חי במושב ומתפרנס מבנייה אקולוגית, מיטל עובדת במשרד ראש הממשלה, טמיר סיים לימודי ראיית חשבון והקים חברת סטארט־אפ ונופר־נס היא סטודנטית בשנקר".
"נס"?
"אחרי המחלה שחטפתי בשנות ה־90 ויצאתי ממנה בשלום ולאחר תאונת הדרכים הקשה שכמעט גזלה ממני את חיי, אפשר להבין שאם אני כאן, אין זה אלא בגדר נס".