פרולוג
בשנת 1958, כשהגיע מוטל'ה בורשטיין למצוות, שכר אביו אולם. אבל לא אולם אירועים כמו שכמעט כל אבא שוכר. אבא של מוטל'ה שכר אולם תיאטרון.
הוא פרסם מודעות גדולות בכל העיתונים בשפה היידית בניו יורק שהכריזו על התאריך והאולם שבו יתרחש המאורע. בר המצווה של מוטל'ה נחוג בפני אולם מלא. כל החוגגים שלקחו חלק באירוע רכשו את הכרטיסים שנמכרו מראש, עד האחרון שבהם. הם זכו לצפות בהצגה חגיגית בכיכובם של אבא פסח'קה, אמא ליליאן, מוטל'ה בר המצווה ואחותו התאומה זיסל'ה.
בשנת 1976, כשמלאו לפסח'קה בורשטיין 80, ערך לו בנו חגיגה. "אני עכשיו מחזיר לאבא", אמר מוטל'ה, "כי זה הרי אבא של שואו ביזנס". אז הוא שכר בתל אביב אולם שהיה מלא וגדוש בקהל שרכש כרטיסים מראש, ובא לחגוג עם פסח'קה בורשטיין את הגיעו לגבורות.
זה היה לפני בערך חמישים שנה
כשעמדנו רועדים בחתונה
והיום, בלי עין הרע, אתם רואים
הוא שמונים והיא שבעים.
כן, תמיד הייתי קצת רודף שמלות
גם היום להסתכל נעים מאוד
לפעמים אני נגרר אחרי עלמה
אבל בעצם לא זוכר כבר בשביל מה
בפגישה לפני כחמישים שנה
היא פתחה אז את הפה לראשונה
ומאז הוא לא נסגר. אתם יודעים...
הוא שמונים והיא שבעים.
("הוא שמונים והיא שבעים" / מארק ורשבסקי / תרגום מיידיש: דן אלמגור)
למוטל'ה, שכולנו מכירים אותו כיום כמייק בורשטיין, ימלאו בעוד שלושה שבועות 75. לא ברור אם המסורת תימשך. אם כן, באיזה אולם יחגגו את האירוע, האם בארץ או בניו יורק, והאם החלה כבר מכירת הכרטיסים. ואולי נסתפק בינתיים בצפייה חוזרת ב"קונילמל", שזה בלי ספק השם הנוסף של מוטל'ה־מייק־בורשטיין.
הייתי קוני למל עוד בילדותי
קראו לי קוני למל להנאתי
ולמה זה ירצה מי
לגזול ממני שמי
כאילו קוני למל - מי יודע מי
אומרים כי אני אינני אני
על כן אני נבהל
כי אם אני אינני אני
אז מי אני בכלל?
("הייתי קוני למל" / משה סחר)
תמונה ראשונה
פסח'קה בורשטיין נקרא ככה כי נולד בחג הפסח. כשהיה בן 15, ברח מבית הוריו באוקראינה והצטרף לתיאטרון נודד. הלהקה הופיעה ביידיש בכל מקום במזרח אירופה שבו חיו יהודים. באותן שנים עדיין היו עשרות קהילות כאלה. זה היה לפני השואה.
"אבא שלי שלח טלגרמות לתיאטרון", סיפר פסח בורשטיין. "הוא הציע למנהל התיאטרון 50 רובל להוצאות הדרך, כדי שיחזיר אליו את הבן האובד. האיש שלשל את הכסף לכיסו ואני נשארתי בתיאטרון".
אבל מסתבר שהבריחה הזו הצילה את חייו של פסח'קה בורשטיין. הוריו ואחיו נרצחו על ידי שודדים שפרצו לביתם. הוא היחיד ששרד ממשפחתו.
כעבור שנתיים, אחרי שנדד בין פולין לרוסיה ולליטא, ואחרי שנעצר על ידי הרוסים בחשד לריגול, הוא הגיע לארצות הברית. התיאטרון היידי פרח ושגשג אז ב־LOWER EAST SIDE של ניו יורק. המהגרים היהודים שהגיעו אל ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות ובינתיים גם לא דיברו אנגלית, נהנו להתרפק על היידיש ולהתגעגע למקומות שמהם הגיעו.
פסח'קה בורשטיין, שהיה צעיר בן 27 בסך הכל, משך את תשומת לבם של ציידי הכישרונות מחברת קולומביה רקורדס. הם החתימו אותו על חוזה ל־20 שנה, והוא הקליט שיר בשם "אודסה מאמא" שזכה להצלחה גדולה.
מה היא וינה או פריז
שלוליות הן ושממה...
רק אודסה, כן רק היא
גן עדן על פני אדמה.
הוי, אודסה מאמא
את לעד אהובתי
הוי, אודסה מאמא
תמיד תהיי איתי.
הוי, אודסה מאמא
מי בכלל אותך ישכח?
הוי, אודסה מאמא
האם שוב אראה אותך?
("אודסה מאמא" / תרגום: אבי קורן)
פסח בורשטיין עשה חיל. הוא אפילו הקים תיאטרון משלו במנהטן, בשדרה השנייה. הלהקה שלו הוזמנה להציג את הרפרטואר שלה ברחבי העולם, בכל מקום שחיו בו יהודים שדיברו יידיש.
בשנת 1938, כשיצאה הלהקה לסיבוב הופעות ממושך בדרום אמריקה, הוא צירף ללהקה שחקנית צעירה בת 20, ליליאן לוקס. היא הייתה צעירה ממנו ב־22 שנה, אבל זה לא מנע משניהם להתאהב זה בזו וזו בזה. כשהגיעו לאורוגוואי הם נישאו.
אחד, אחד, אחד
אחד מי יודע?
אחד הוא אלוהינו
שמזווג זיווגים
בכל מקום שהוא.
שניים, שניים, שניים
שניים מי יודע?
שניים הם חתן כלה
שמסביבם ההילולה
אחד הוא אלוהינו
שמזווג זיווגים
בכל מקום שהוא
היי שיר לנו, ברל
נגן לנו, שמרל
רקוד לנו, חיים
וכל הבללייקות!
("אחד מי יודע" / תרגום: אבי קורן)
תמונה שנייה
ליליאן לוקשבסקי, שנולדה בברוקלין ביוני 1918, הייתה בת 7 כשהופיעה על במת ה"יידיש ארט תיאטר". שם הבמה שלה, ליליאן לוקס, נשאר גם אחרי שנישאה לפסח'קה בורשטיין.
כמעט 50 שנה הופיעו בני הזוג פסח וליליאן ביחד ברחבי העולם. ב־1939, כשהיו בעיצומו של סיבוב הופעות בפולניה, הם קיבלו רמז מדיפלומט שהיה מקורב אליהם, שהציע להם לצאת ל"חופשת חגים" ולשוב לארצות הברית.
אף על פי שביטול הופעות הוא בבחינת חטא שלא יכופר, שהרי אצל אנשי הבמה ההצגה חייבת להימשך ויהי מה, הם עלו על אונייה שנקראה "פילסודסקי", על שם מנהיג המהפכה הפולני. בסיום ההופעה על האונייה עלה רב החובל על הבמה. "פולין נכבשה על ידי הצבא הנאצי", הודיע בפולנית.
ב־1 ביולי 1945, חודשיים אחרי שהסתיימה המלחמה, ילדה ליליאן תאומים. בן ובת. מייק וסוזן. על בימת תיאטרון היידיש הכיר אותם הקהל כמוטל'ה וזיסל'ה.
תמונה שלישית
"א כאסענע אין שטייטל" ("חתונה בעיירה") היה המגה־להיט של הבורשטיינים. המחזמר עלה עוד לפני השואה וזכה להצלחה היסטרית בקרב הקהל היהודי בכל מקום שבו הוצג.
המחזה נכתב לפי הזמנה מיוחדת של פסח בורשטיין. הגיבור הוא בחור יהודי שבורח מבית הוריו ומצטרף לתיאטרון נודד. אם זה נשמע לכם מוכר, זה לא במקרה. המחזמר מבוסס על פרטים רבים מהביוגרפיה של האיש שהזמין אותו, ביים אותו ושיחק בו.
איך חיפשתי ותפסתי
גבר לחתן
רציתי רק שיהיה
בחור טוב ורווק
פתאום גיליתי שכל גבר הוא
פשוט סתם פסקודניאק
("חתונה בעיירה" / ו. סיגל / תרגום: אבי קורן)
אבל הסיפור המעניין באמת הוא הסיפור שמאחורי המחזה. אחרי שהמחזה זכה להצלחה עצומה בקרב הקהל היהודי באמריקה (ולביקורות קטלניות בעיתונים), החליטו הבורשטיינים שגם ליהודים במזרח אירופה מגיע לטעום מההצלחה.
ילד קטן שניחן בזיכרון פנומנלי נשלח ערב אחד להצגה. מי ששלח אותו היה שחקן היידיש בן ציון ויטלר, שהיה האליל של הקהל היהודי. בעיקר של הנשים. ויטלר, שידע שפסח בורשטיין שומר על זכויות המחזה שלו מכל משמר, סמך על הזיכרון של הילד. הילד ראה את ההצגה ועמד במשימה. זמן קצר אחרי כן, ב־1937, החל ויטלר להופיע עם "א כאסענע אין שטייטל".
שמו של הילד הפנומן הוא ישראל בקר. לימים, אחרי שעלה ארצה היה לאחד השחקנים והבמאים המובילים בתיאטרון הבימה.
ישראל בקר הוא גם האיש שביים את הסרט "שני קונילמל", שמייק בורשטיין הוא הכוכב שלו. אבא של מייק מופיע עם בנו בסרט.
הבו עז לתיש. לתיש הקטן
קוני למל, קוניל'ה קוני למל
מי יהיה התיש, ומי יהיה חתן?
קוני למל, קוניל'ה קוני למל
קוני למל תיש
זמן כבר להכיר
אושרך שבקבצנץ העיר
שם בסמטת תיש. קוני למל תיש
כלתך בת פנחס'ל הגביר
("הבו עז לתיש" / משה סחר)
רק אז סיפר ישראל בקר לפסח בורשטיין את סיפור הגניבה ואיך בכלל הוא קשור לזה. לתדהמתו הוא גילה שגם אחרי יותר מ־30 שנה לא סלח בורשטיין על הגניבה, על עוגמת הנפש ועל העלבון.
אפילוג
הסו, יהודים. שקט שה
הסו, יהודים בבקשה
קצת דממה, בלי דיבורים
כי הנה מתחיל משחק פורים
("הסו, יהודים" / איציק מאנגער / תרגום: אבי קורן)
"'המגילה' של איציק מאנגער, שהעליתם בתיאטרון החמאם ב־1964, היה אירוע בתיאטרון העברי", אמר ירון לונדון למייק בורשטיין בתוכנית הטלוויזיה "עלי כותרת". "כן, זה היה חלק מההיסטוריה של תולדות התיאטרון בארץ", השיב מייק.
הצגה ביידיש בחמאם ביפו, מעוז הצבריות הישראלית. שלישיית גשר הירקון. אורי זוהר. שייקה אופיר. דן בן אמוץ. ופתאום: יידיש, גאטיניו! ועוד עם משפחה כזו, שאין לנו מושג מי הם ומאין הגיעו.
"כמה אהבתי ועדיין אני אוהב מאוד את התיאטרון היידי", התוודה מייק בורשטיין. "לא ראיתי את העתיד שלי בתיאטרון יידיש. רציתי להתקדם. חיפשתי אתגר חדש. ראיתי שאם אשאר ביידיש, אז בעוד עשר שנים אהיה מי שהיה".
ההחלטה הייתה לא קלה, סיפר. אחותו התאומה התחתנה ונטשה את הבמה. הוא עזב את העסק המשפחתי ועשה חיל. לא רק בעברית. הנחה בהולנדית תוכניות בידור שבהן כיכב. כיכב גם באנגלית בברודווי במחזמר "הרוטשילדים" וב"בארנום", שבו שיחק את מנהל הקרקס האגדי. כשהוא הלך שם במרומי הבמה על חבל דק, עצרו הצופים את נשימתם, ואני החסרתי פעימה.
אבא שלו, פסח'קה בורשטיין נפטר ב־1986, בגיל 89. אמו, ליליאן לוקס, הלכה לעולמה ב־11 ביוני 2005. היא הייתה בת 86.
שניהם קבורים זו לצד זה בבית העלמין היהודי בקווינס.
איש זקן פוסע כשהשוק סגור
עיתונים מוכר הוא
נעליו אשר בלו
בעינו כבתה תקווה
וכבתה גם גאווה
חדשות אתמול היום כבר התיישנו
אז איך תספר לי שעצוב לך
שלך השמש לא זרחה
תן לי להוביל אותך
ברחובות של עיר אחרת
ואז לבטח תשנה את דעתך
("ברחובות של עיר אחרת" / רלף מקטל / תרגום: אבי קורן / ביצוע: מייק בורשטיין).